ניסנקורן וכחלון כבר לא יגיעו להסכם היסטורי

השיחות בין נציגי משרד האוצר ובין ההסתדרות בניסיון להגיע להסכמות על תוספת השכר לעובדי המגזר הציבורי, נמשכו אתמול בצל האיום לשביתה בחלקים גדולים של המגזר הציבורי מחר וללא הגבלת זמן. משעות הצהריים נערכו שיחות בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן למנכ"ל האוצר שי באב"ד, הממונה על השכר קובי אמסלם והממונה על התקציבים אמיר לוי, ומדי פעם נערכו גם שיחות בארבע עיניים בין ניסנקורן לשר האוצר משה כחלון.

למרות האינטנסיביות של השיחות עמדו שני מוקדי המחלוקת בעינם, נכון לשעות הערב - כמה מיליארדי שקלים תכיל עוגת תוספת השכר לעובדי המגזר הציבורי ואיך היא תחולק. כך, בעוד ההסתדרות דורשת כ־12 מיליארד שקל בשנה, או תוספת שכר ממוצעת של 11% לעובד שתתפרס על פני חמש שנים, באוצר מוכנים למספרים נמוכים הרבה יותר - כ־3% לחמש שנים. נוסף על כך, באוצר דורשים לקבוע מראש שהתוספת תחולק באופן דיפרנציאלי בצורה של תוספת שקלית אחידה שתיטיב יותר עם בעלי המשכורות הנמוכות מעם אלו הגבוהות, ובעיקר לשים את הדגש על אותם 40% מעובדי המגזר הציבורי, רובם עובדי הרשויות המקומיות, שמשתכרים שכר נמוך מהממוצע במשק (כ־9,600 שקל בחודש ברוטו). שכרם של אותם עובדים עמד על ממוצע של כ־6,000 שקל בלבד בשנה שעברה.

ניסנקורן מפחד מהוועדים

ניסנקורן מבהיר בשיחות כי לאחר שיוחלט על גובה תוספת השכר הוא מתכוון להורות לוועדים לתת עדיפות לעובדים החלשים בחלוקת העוגה בכל מקרה. המשמעות היא שהוא היה יכול לכאורה לחסוך את השביתה ואת הדיונים הארוכים לו היה מקבל את עמדת האוצר, שרובה ככולה דרישה שתוספת השכר תלך לטובת העובדים בדרגות השכר הנמוכות. אלא שבמקרה כזה יצטייר ניסנקורן כמי שמאכזב את הוועדים החזקים של המגזר הציבורי, שהם גם הוועדים החזקים בהסתדרות השייכים ברובם לחברות הממשלתיות או לשירותים ממשלתיים חיוניים - אם זה ועד נמלי הים, חברת החשמל, התעשייה האווירית, הרכבת, רשות שדות התעופה, מקורות ועוד.

אם יבצע ניסנקורן מהלך כזה הוא לא יזכה להתנגדות פומבית בתוך בית ההסתדרות, שכן מעמדו בארגון חזק מאוד. אולם אם בעוד שנה וחצי, בבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות, ינסה מישהו להתמודד מולו, הוא יזדקק לעזרתם של אותם ועדים. ואז, הם עלולים שלא להושיט עזרה למי שאכזב אותם.

עד כמה ניסנקורן צריך את הוועדים החזקים הללו היה אפשר לראות בשנה האחרונה, כאשר הוא התאפק שוב ושוב שלא להעיף את יו"ר ועד נמל אשדוד אבינועם שושן, אחרי שהוא השבית את הנמל שוב ושוב למרות הוראות של ההסתדרות להימנע מכך, ובמקרים מסוימים אף פעל בניגוד להוראות של בית הדין לעבודה. גם כאשר יו"ר ועד הרכבת לשעבר גילה אדרעי ביצעה מהלכים דומים לא הגיב ניסנקורן, ולמעשה פיטר אותה מהתפקיד רק כאשר היא ניסתה להעביר את חברי הוועד שלה לארגון כוח לעובדים.

הסיכוי למנוע את השביתה כעת עשוי להגיע ממקום אחר. אתמול פנה אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר ויריב מר של ניסנקורן, לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה שיוציא צו למניעת השביתה. נשיא בית הדין יגאל פליטמן קבע כי ההסתדרות והאוצר יגישו את תגובתם לבקשה של איגוד לשכות המסחר עד היום בצהריים.

דם רע בין אמסלם ללוי

באב"ד הוא שמנהל את המשא ומתן מטעם האוצר, אף שבפעמים קודמות היה עיקר הניהול בשלבים הראשונים של המשא ומתן בידי אמסלם ולוי. הפעם החליט כחלון ש"איש שלו" יהיה אחראי על המשא ומתן מול ההסתדרות, ולא מן הנמנע כי אחת הסיבות לכך היא הדם הרע ששורר בין אמסלם ללוי, לאחר שאמסלם התפרץ על לוי לאחרונה בטענה שעקף את סמכותו כאשר סגר את תנאי הפרישה של אנשי הקבע מול משרד הביטחון.

כעת האפשרות של האוצר להגיע להישג גדול הולכת ומתרחקת. בימים האחרונים זנחו אנשי האוצר את הדרישות הקודמות שלהם מול ההסתדרות, אלו שמלכתחילה גרמו לניסנקורן להכריז על סכסוך עבודה. מדובר בדרישות שהיו אמורות לחולל שינוי עומק ביחסי העבודה במגזר הציבורי ולהעביר קצת יותר כוח מהוועדים אל המנהלים, כמו לדוגמה הארכת תקופת הניסיון עד קבלת הקביעות משנתיים לחמש שנים, לייצר מנגנון למניעת שביתות בשל שינויים טכנולוגיים כמו הטמעת מערכת מחשב חדשה, להרחיב את המוסד לבוררות בשירות המדינה ועוד.

אפשר להתווכח אם אלו מהלכים צודקים או לא, אבל הם בוודאי היו דרישות גבוהות מאוד מצד האוצר. הדרישות הללו כמעט אינן נשמעות סביב שולחן הדיונים כיום, ואף לא בפומבי, והאוצר מתרכז כמעט אך ורק במחלוקת על החלוקה הדיפרנציאלית.