האחראים המרכזיים לפריון הנמוך בישראל הם הסיטונאים

הפריון במשק הישראלי הולך ונהיה יותר ויותר מקוטב - מצד אחד תעשיות יצואניות כמו הייטק משגשגות עם פריון עבודה שהולך ומתעצם, ומהצד השני במגזר העסקי הפריון נמוך והצמיחה אפסית. כך עולה מדו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב, שהתפרסם היום וערך השוואה מקיפה בין הפריון בישראל לפריון במדינות ה־OECD.

בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים שהצביעו על פער הולך וגדל בין הפריון בישראל לפריון במדינות אחרות. לרוב הוסברו הפערים על ידי תחרות נמוכה במשק, בירוקרטיה רבה, שעות עבודה מרובות, מגזר ביטחוני גדול ועוד, ועל כן התמקדו החוקרים איתן רגב וגלעד ברנד ממרכז טאוב באיתור הענפים הבעייתיים שאחראים לאותם פערים מול מדינות ה־OECD.

הרבה עבודה, מעט כסף

לפי מסקנות החוקרים, 30% מהפער בפריון נובע מהמסחר הסיטונאי (מוצרים חקלאיים, חומרי גלם, מזון, משקאות וכד'), ונגרם כתוצאה מהריכוזיות בשוק ולא דווקא מהרגולציה. בענף החקלאות, יחס הפריון לשעת עבודה בישראל גבוה מזה שנמדד ב־OECD ב־13%, על כן החוקרים מניחים כי הגורם לבעיה אינו החקלאים, שמוכרים לסיטונאים פירות וירקות זולים, אלה הסיטונאים עצמם שמקפיצים את המחירים לציבור.

כתוצאה מכך, הם מוכרים פחות (אך עדיין מרוויחים לא מעט) ובכך מקטינים את הפריון.

עוד מצא המחקר כי 21.8% מהפער בפריון נובע מהענף המכונה שירותים עסקיים אחרים, הכולל אספקת שירותי כוח אדם, פעילויות שמירה, אבטחה וניקיון, וכן את עבודתם של עורכי דין, רואי חשבון ופסיכולוגים. חלק מהפער מוסבר בצורך בישראל ביותר מאבטחים מהנהוג ביתר מדינות ה־OECD, והעובדה שלאותם מאבטחים משולם שכר נמוך. אך גם עורכי הדין, רואי החשבו והפסיכולוגים תרמו לא מעט להרחבת הפער — בשנים 1995–2010 הוכפל מספרם של בעלי המקצועות הפיננסיים ושולש מספרם של עורכי הדין (בעוד כלל כוח העבודה בישראל גדל רק ב־54%). עם זאת, שכרם הריאלי של אותם בעלי תפקידים נותר ללא שינוי באותן שנים, בשעה שהשכר השעתי הריאלי של כלל המשק צמח ב־19%, כלומר קיימת שחיקה בשכר באותם מקצועות כתוצאה מעודף עובדים.

החוקרים רגב וברנד מסיקים כי התעשיות הישראליות יכולות לצמצם את פערי הפריון מול ה־OECD דרך הגברת חשיפתם של ענפים לייבוא מתחרה, בשל הצורך בהתייעלות שתגרום תחרות מוגברת מחו"ל.

המחירים גבוהים מדי

בפרק שעסק במחירי הצריכה בישראל מצאו החוקרים כי מחירי הצריכה בישראל גבוהים יחסית לרוב המדינות המפותחות בהתחשב בהכנסה לנפש. מבחינת רמת המחירים לפי רכיבי הצריכה השונים נרשמה עליית מחירים מהירה בענף המזון, לצד עלייה תואמת בשולי הרווח בענף.

מחלוקה לרכיבי הצריכה עולה כי חלק ניכר מעליית המחירים שנרשמה מתחילת המאה הנוכחית נובע בעיקר ממחירי המוצרים הבלתי סחירים, כלומר אלו שאינם מיובאים או מיוצאים כמו דירות. במחירי מוצרים שכן ניתנים לייבוא נרשמה דווקא ירידה, כמו למשל בביגוד, הנהלה, וריהוט. בענף המזון, שמאופיין בשיעורי יבוא נמוכים, חלה עליית מחירים מהירה יחסית בגלל ריכוזיות הענף. שינוי מגמה אפשרי בתחום בעקבות אישור רפורמת הקורנפלקס שעברו בחוק ההסדרים האחרון ואמורה להגדיל את התחרות בענף דרך עידוד יבוא מקביל של מוצרי מזון יבשים.

ההסבר לכך נעוץ בשינויים במבנה השוק שהובילו לירידת תחרות לצד מיעוט יבוא בענף ומשם גם יכול להגיע הפתרון. במחצית הראשונה של שנות ה־90, למשל, חלה ירידה במחירי הצריכה היחסיים בעקבות תוכנית החשיפה ליבוא שהופעלה ב־1991 במסגרתה הופחתו באופן הדרגתי הגנות מכס ממדינות שלא נחתם איתן הסכם סחר. כך בקטגוריות מוצרי הצריכה שנחשפו לייבוא במהלך שנות התשעים, כגון ביגוד והנעלה, נרשמה ירידת מחירים משמעותית.