צילום: אלעד שריג
תערוכה: ביבליולוגיה, מוזיאון פתח תקווה
תערוכה חדשה חוקרת את מוטיב הספר כאובייקט מוחשי בתרבות.
דבר המבקרת: רבים כבר הספידו את המילה הכתובה, ובייחוד את המימוש הפיזי שלה - הספרים. תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה עושה מחווה לספר כגוף ממשי שמעבר למילה הכתובה, ואולי זו בעצם אחת ההזדמנויות האחרונות לערוך לו מחווה כזאת. לא מדובר בתערוכה שכולה אמנות פר־אקסלנס, אלא שילוב בין התייחסויות אמנותיות מסקרנות מאוד לספר הכתוב ובין אובייקטים היסטוריים ותרבותיים שמאירים את הנושא באור נוסף.
העבודות בתערוכה נבחרו בקפידה, ונראה שכל אחת מהן יוצאת דופן בדרכה. היצירה המשמעותית ביותר היא "אופקים שבורים - שטיבלאך 2015" של מאיה ז"ק בשיתוף הסטודיו הווינאי Stuben21 (המעצבים ניקול הורן ופטר דניאל), שנוצרה במיוחד לתערוכה זו. מדובר במיצב המשתרע על חדר שלם ומשלב בין בית מדרש לספרייה ויוצר לא רק עבודה בעלת משמעות, אלא סביבה שממש נעים לשהות בה ולגלות עוד ועוד פרטים חדשים. מיכה אולמן ואביטל גבע, שניים מחלוצי האמנות הישראלית העכשווית, מציגים כל אחד בנפרד עבודות שעוסקות בספר כגוף. גבע, בדרך אופיינית, עוסק בקשר בין תרבות לטבע ב"ספרים, נהר עמוק, אלוהים", עבודה גדולה שהוצבה בחצר המוזיאון ובנויה מבריכה שמונחות בה ערימות ספרים שנראים כצמחים או כטפילים. כרגיל אצל גבע זו עבודה מונומנטלית שממחישה את הנושא באופן פיזי מאוד.
אולמן מציג כמה עבודות. מגירת כרטיסיות שיוצרת את המילים "הכל שם" על הרצפה באמצעות צל. בחצר נמצאת מעין עבודת המשך: בור עמוק באדמה בצורת המילה "פה". באמצעות ה"שם" וה"פה" אפשר לתאר את מערכות היחסים בין האדם לספר, אולי בין האדם היהודי והספר. עוד עבודה מרתקת היא עבודת וידיאו המציגה מופע של להקת המחול הקנדית מארי שווינאר, המבוסס על תנועות שנלקחו מספרו של אנרי מישו, ובו ציורי דיו הודיים של תנועות הגוף, שמתחבר באופן טבעי לנושא. בין העבודות שזורות התייחסויות היסטוריות לספר כמו פרטי יודאיקה, אוצרות מהספרייה הלאומית ומארכיון יד ושם. שוחרי האמנות אולי יתרשמו פחות, אבל אין ספק שגם לאלמנטים האלה חלק בתיאור הספר ומקומו בחיינו.
שורה תחתונה: עבודות מעניינות ששזורות יחדיו תחת נושא אחד מעניין לא פחות.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה