צילום: יח"צ
ביקורת אלבום: תתבגרי, דינה
מופע הארנבות של ד"ר קספר מתקשה להתפתח. התוצאה מביכה, שלא לומר "היי־פייבית"
מסימני הזִקנה: אתה מתחיל לרחם על הדור הצעיר ועל המוזיקה דלת הקלוריות שהוא שומע, שנראה כי לעולם לא תשתווה לרוק של הסבנטיז ואפילו של הניינטיז. גם מי שלעגנו להם אז, מעמידים בעינינו בצל את כוכבי ההווה. ההשקפה הריאקציונרית הזאת היא המחמאה היחידה שתמצאו בשורות הבאות, בכל מה שנוגע לאלבום החדש של מופע הארנבות של ד"ר קספר: הוא עדיף על החדש של עדן בן זקן.
מי שהעולם המוזיקלי שלו לא התגבש במילניום הנוכחי, יתקשה להתרשם מ"מנגינות" החדש של הקספרים. הלהקה של הגיטריסט אורן ברזילי והקלידן שי להב, שנוסדה בשנות הזהב של מועדון הרוקסן, התפרקה לפני כ־20 שנה והתאחדה לסיבוב די מוצלח לפני כשבע שנים.
שירי הגלגול השני של הלהקה לא נפלו מאלה של לפני הפירוק, וגם ההופעות נתנו לקהל את הריגוש מפעם. ואז יצא האלבום הזה.
"סוף לא טוב" מ־2009 ו"בן חורג" מ־2011 נשמעו רעננים, אנרגטיים ולא ממוחזרים. ב"מנגינות" התנופה היצירתית אבדה.
אפשר היה לנמק את הכינורות הדביקים ואת העיבודים הבנאליים בהתבגרות הבלתי נמנעת של היוצרים, לו רק נושאי השירים היו משתפים פעולה עם הגיל הכרונולוגי של הכותבים. אלא שהאינפנטיליות הכיפית של הקספרים מודל 95' לא באמת השתנתה. זה רק הקסם שכבר לא גר שם יותר. לא באלבום הזה, לכל הפחות.
כשמנסים להבין מה קרה, נזכרים שבעשור ההפסקה של הקספרים הפך שי להב למפיק המוזיקלי שייבא לישראל את פורמט להקות הבנים. היי פייב שייסד שחררה שירים נקיים מכל יומרה או שאפתנות, וסחפו בנות עשרה סחופות הורמונים. וכפי שסופר נודע כתב פעם: היזהר כשאתה מעמיד פנים, פן בסוף תהפוך לזה באמת.
האלבום נפתח ב"כמו כולם" נטול הפרובוקטיביות. שיר הנושא, השלישי באלבום, מתחיל מגמה של פס ייצור בסגנון פופי היי־פייבי. ממנו ועד סוף האלבום קשה להאזין לשירים בלי לדמיין אותם בכוריאוגרפיה של חבורת שרירנים תכולי עיניים. וזה לא מקור ההשפעה היחיד. "בוקר חדש" מתחיל בפסנתר בסגנון דניאל סלומון ובטקסט אביב־גֶּפֶנִי ("וזה בוקר חדש שעולה עכשיו על עיר של לבבות שבורים / וכל מי שמתעורר לא יראה את הפצעים של אלה שהיו ערים") ומעורר, איך לא, תחושה משונה של העלאת גירה. מוזר שבני דורו של גפן, שהיו הרבה יותר מעניינים ממנו בתחילת הדרך, הופכים לחקייניו. וגם עברי לידר יכול להתגאות בשיר "זוהר" של הקספרים, שיושב אחד לאחד על הלחן של "ילדות בעיר הגדולה" מאלבומו האחרון.
"מנגינות" הוא פספוס אמנותי, שעדיין יכול להצליח מסחרית. ושיצליח, למה לא. אנחנו בעד הקספרים.
רגעים שנזכור ביום שאחרי:
1. יש דבר כזה יותר מדי כינורות.2. הנעורים יפים אבל לא בגיל 40 פלוס.
3. עוד לא מאוחר לשלוח את להב וברזילי לאירוויזיון.
תגובה אחת לכתיבת תגובה