אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אנשי אגף תקציבים צריכים לזכור שזאת לא חנות פרטית שלהם" צילום: עומר מסינגר

ראיון כלכליסט

"אנשי אגף תקציבים צריכים לזכור שזאת לא חנות פרטית שלהם"

קובי אמסלם, הממונה על השכר, לא אהב את הדרך שבה התבשל ההסכם בין האוצר למשרד הביטחון: "אם לא היינו מתערבים היתה מתרחשת פגיעה בנורמות". ההסכם עם ההסתדרות, לעומת זאת, אולי אינו מושלם, אבל "הוא משנה את העתיד"

28.12.2015, 09:59 | שאול אמסטרדמסקי ומיקי פלד

מלבד הסכם השכר במגזר הציבורי, התמודד הממונה על השכר קובי אמסלם עם אתגר גדול נוסף, שונה לגמרי בעת האחרונה: ההסכם התקציבי שנחתם עם משרד הביטחון לחמש השנים הקרובות. אמסלם ואנשיו מצאו את עצמם מודרים לחלוטין מהמגעים שניהל אגף התקציבים בראשות אמיר לוי, אף שהוא רקם עסקה שקישרה בין העלאת תקציב הביטחון לשינויים מהותיים בנושאי שכר, גיל פרישה ופנסיה.

בעקבות המידור שלח אמסלם מכתב חריף למנכ"ל האוצר שי באב"ד עם עותק לנציב שירות המדינה משה דיין וטען שהתנהלותו של אגף התקציבים היא חריגה מסמכות. המכתב גרר ישיבה סוערת אצל באב"ד.

קראו עוד בכלכליסט

מה קרה בהסכם הזה?

"אני לא יודע כמה זמן הם ניהלו מו"מ. אני רק יודע שביום רביעי קיבלנו טיוטת הסכם ונאמר שהוא אמור להיחתם ביום ראשון. בגלל הטענות שלנו זה לא נחתם בראשון אלא בשלישי בערב".

למה התנגדתם להסכם?

"לא אכנס לסעיפים ספציפיים כי ההסכם עוד לא פורסם, אבל היו דברים שחשבתי שצריכים להימחק מההסכם ואכן חלק מהדברים תוקנו, אבל לא הכל. זה לא מושלם. אם לא היינו מתערבים, היתה מתרחשת פגיעה גם בנורמות של הסכמי שכר שהיתה מקבעת סטנדרטים שאין להם מקום בהסכמי שכר, וגם המדינה היתה משלמת תשלומים שאין מקום לשלם".

קובי אמסלם, צילום: נמרוד גליקמן קובי אמסלם | צילום: נמרוד גליקמן קובי אמסלם, צילום: נמרוד גליקמן

אינך הראשון שקובל על התנהלות אגף התקציבים שעובד בנפרד. ייתכן שהאירוע הזה אינו חריג?

"אני באוצר שמונה שנים, ומה שקרה כאן הוא יוצא מן הכלל. לאף אחד אין רשות או זכות לא לעבוד בתיאום ובשיתוף פעולה. זו לא החנות הפרטית של מישהו. פה היתה תקלה, ואנחנו נמצאים בהפקת לקחים, כולל התייחסות של היועץ המשפטי מה מותר ומה אסור".

במשך שנים אנשים מאגפים אחרים טוענים שאגף התקציבים גורם נזק לתהליכי העבודה. מה דעתך?

"באגף התקציבים יושבים אנשים מוכשרים שעושים עבודה רצינית וחשובה מאוד, אבל המודל התעסוקתי שלהם לא נכון בעיניי".

כלומר?

"יש להם הרבה מאוד כוח, הרבה מאוד סמכויות, אך המודל שלהם לא מביא את האנשים למקסום ולהבנה של הזירה ושל הסמכויות שלהם".

זה עדיין עמום.

"צריך לגרום לכך שאלו שמחזיקים בכל כך הרבה סמכויות וכוח ויש להם מעורבות כל כך גדולה בעבודת הממשלה, יהיו בשלים יותר מבחינת הניסיון וההיכרות עם העבודה שהם צריכים לעשות. אבל המודל התעסוקתי שלהם מעודד מעבר תפקיד בכל שלוש שנים. זה לא מספיק זמן להתבשל ולהתמקצע ולהביא יתרונות מעשיים".

"בהסתדרות אמרו לנו: אי אפשר לכפות על ועד חזק לעזור לחלשים"

הממונה על השכר קובי אמסלם כבר רואה את הסוף. הוא לא רוצה שנספיד אותו ומבחינתו לא מדובר בראיון לרגל סיום תפקידו, אבל סוף כהונתו בעוד כמה חודשים כבר נראה לעין. הסכם השכר שעליו חתם בשבוע שעבר עם ההסתדרות הוא האחרון שלו, המורשת שהוא מותיר לבאים אחריו.

לפי ההסכם שהוביל אמסלם מול יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, 450 אלף עובדי המגזר הציבורי יקבלו תוספת שכר של 7.5% שתיפרס בין יולי 2016 לדצמבר 2018. מחצית מהתוספת תגיע בהעלאת שכר באותו שיעור לכל העובדים, ואילו מחצית תתחלק באופן דיפרנציאלי בכל גוף ממשלתי, כך שהתוספת לעובדים שמשכורתם נמוכה תהיה משמעותית יותר מזו שתינתן לעובדים שמשכורתם גבוהה. אמסלם מודה שההסכם אינו מושלם, אבל לטענתו הוא מרוצה ממנו מאוד, בעיקר בגלל שינוי הכיוון שלדעתו ההסכם הזה מסמל.

"דבר ראשון, העלות של ההסכם הזה מוכלת כולה בתוך תקציב המדינה ואין צורך בקיצוצים והסטות”, הוא מדגיש. “שנית, שמנו על השולחן דברים שזיהינו כבר מזמן שצריך לטפל בהם, כמו התוספת הגדולה יותר לעובדים החלשים יותר ביחס לחזקים".

בתחילה נתתם את הרושם שכל ההסכם צריך להיות דיפרנציאלי, ואילו בסוף רק מחיצת מהתוספת דיפרנציאלית. מדוע אתה כל כך מרוצה ואיך אתה מדבר על צמצום פערים?

"3.75% ראשונים מכסים את האינפלציה של העבר ושל העתיד. החצי השני הולך לצמצום פערים, כלומר לתוספת שקלית שתינתן בכל גוף לכל העובדים בצורה אחידה, כך שהפער בין העובדים בעלי השכר הנמוך לגבוה יצטמצם".

אבל הצמצום הוא רק בתוך כל גוף. למה לא לצמצם פערים בין עובדי הנמלים לבין העובדות הסוציאליות?

"ראשית, גם בנמלים יש דור ב' שרמות השכר שלו נמוכות בהרבה מדור א'. ושנית צריך להבין את המכניזם שבו עובדת ההסתדרות. היא לא ארגון הומוגני שמייצג אוכלוסייה אחת, אלא מאות אוכלוסיות שברוב הסכסוכים אין ביניהן שום קשר. הן אפילו מתחרות אחת בשנייה כי מה שמקבלת קבוצה אחת, גם קבוצה אחרת רוצה. זה כמו בקטע המפורסם מהסרט ‘שתי אצבעות מצידון’, אלה שונאים את אלה ואלה שונאים את אלה ומה שמשותף להם הוא שכולם שונאים אותנו. אין סולידריות בין הקבוצות השונות בהסתדרות והדבר היחיד שמשותף הוא שכולם רוצים להוציא מאיתנו כמה שיותר. במגבלות האלה הלכנו הכי רחוק שאפשר.

"אתה לא יכול לעשות מהפכה של 180 מעלות בהסכם מסגרת אחד. אל תצפו לזה, זה לא יקרה. אבל עשינו הסכם שמשנה את העתיד. תגיד שזה לא מושלם, אני מסכים. אבל אי אפשר יותר מזה בגלל המגבלות של ההסתדרות. להיכנס לשביתה זה קל, אבל איך אתה יוצא ממנה? מקרה המבחן של ההסתדרות הרפואית צריך להיות נורה חשובה (שם הושג הסכם מול ההסתדרות הרפואית, אך הרופאים המתמחים התנגדו לו — ש"א ומ"פ). יש מה שארגון עובדים יכול לעשות ומה שלא, וזה נאמר בתוך חדר המשא ומתן. והם אמרו לנו, שהם לא יכולים שקבוצה אחת תסבסד קבוצה אחרת. לכן הגענו למקסימום האפשרי במודל הקיים".

התוכנית לקיצור תורים

לקראת חתימת ההסכם, ההסתדרות דחפה בתקשורת את המסר שהעובדים מתקשים לסגור את החודש. “הקמפיין הזה אולי שובה לב, ואני מסכים שרמות השכר שאנחנו משלמים לחלק מהדירוגים המקצועיים לא משביעות את רצונם, למרות שיש תנאים נלווים טובים”, אומר אמסלם. “אבל אני מסתכל גם על המגזר הפרטי כדי להבין איך מעלים שם את רמות השכר, מקטינים את פערי השכר ומגדילים את הפריון והתוצר. זה לא יהיה בריא אם המגזר הציבורי ימשיך לגדול לאורך זמן. צריך להתחיל לטפל בכשלים האלה בשביל שזה יהיה מאוזן יותר”.

מלבד התוספת החלקית הדיפרנציאלית, אמסלם מתגאה גם בכך שאם המדינה תרצה להטמיע טכנולוגיה חדשה בגוף מסוים, הוועד לא יוכל להטיל וטו ולדרוש תוספות שכר עבור ההטמעה. "יצרנו מנגנון שמבהיר שאם אין השלכות על תנאי העבודה, תהיה הטמעה של טכנולוגיות", אומר אמסלם.

אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, צילום: עמית שעל אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות | צילום: עמית שעל אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, צילום: עמית שעל

כשעובדי הטאבו קיבלו 37 אלף שקל כדי להשתמש בתוכנה חדשה, הם מצאו את התירוץ שיצדיק את זה.

”אנחנו לא דורסים את הצד השני, אלא עושים את זה בשיתוף פעולה. עד היום זה היה נתקע בוועד והיינו צריכים מו”מ של חודשים רק בשביל שהעובדים ישתפו פעולה. זה לא יהיה יותר".

הישג נוסף שאמסלם מתגאה בו הוא שתהליך הקליטה של עובדים חדשים במגזר הציבורי יתקצר, משום ששלב המכרז הפנימי יתבטל. "כיום זהו תהליך ארוך ובירוקרטי. אנחנו מקצרים את הזמנים בחודש חודשיים”.

אבל תהליך קליטה יכול לקחת שנה.

"זאת התחלה".

הרפורמות שימתינו למחליף

גם אם מוסיפים להישגים שמונה אמסלם את העובדה שבאופן תקדימי ההסכם לא החריג ועדים ספציפיים שיקבלו תוספת שכר בנפרד, הסכם השכר לא כולל שינויים מבניים מרחיקי לכת באופי ההעסקה במגזר הציבורי. מי שעוד ציפה לגמישות בניוד עובדים, בפיטורים והפחתת השביתות — התאכזב.

אמסלם מודע לכך והוא גם יודע שעד פרישתו כבר לא יספיק לקדם רפורמות בתחום. אולם כקריאת כיוון הוא אומר שהיה מקדם שני עניינים מרכזיים: ביטול זכות השביתה בשירותים ציבוריים חיוניים, ושינוי מוחלט של אופן הגדלת השכר במגזר הציבורי.

"אנחנו מדברים גם על בוררות חובה בתור המנגנון לפתרון מחלוקות בין העובדים לבין המדינה, וגם על קידום מדיניות שמרסנת את הכוח העצום שיש לעבודה המאורגנת בשירותים חיוניים במה שקשור לשביתות. בשנה האחרונה היו אינספור שביתות פתע — רשות שדות התעופה, חברת החשמל, הנמלים — זה לא מקובל. אין לזה הצדקה.

“יותר משלושים שנים יש פולמוס בעניין, ובשלב הראשון צריך לבטל את הווטו של העובדים בשירותים חיוניים ולהחליף אותו בבוררות חובה. מתחילת הקדנציה שלי דחפתי פרויקט גדול מאוד שכלל את משרדי האוצר, המשפטים וראש הממשלה כדי לגבש הצעת חוק בוררות חובה ולאסור על שביתה בשירותים חיוניים. התקדמנו רבות בעניין ב־2013, אבל זה נעצר כי שר האוצר הקודם יאיר לפיד לא רצה שנקדם את זה".

המשמעות היא שבירת העובדים ומניעת זכות השביתה.

"לא. זה לא יהיה כמו בצה"ל, כי שם אין לעובדים מעמד פורמלי ואין בוררות, והמדינה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. כאן גם אנחנו, הממשלה, נתפרק מהכוח שלה. זה מנגנון נייטרלי לחלוטין שנהוג בהרבה מדינות”.

ומה בנוגע להעלאת השכר?

"כיום השכר מתעדכן בהסכמי מסגרת. אבל אני לא אוהב את השיטה שמאיימים בשביתה שלא יודעים מתי תפרוץ, ומנהלים מו”מ שחלקו בזאר טורקי שנגמר באמצע הלילה ולך תדע כמה אנשים מפוקסים. זה לא בריא. בארה"ב וגרמניה קיים מנגנון שפעם בשנה יוצא צו נשיאותי שקובע בכמה יתעדכן השכר של עובדי המדינה. מביאים לו את המקרו, את התקציב ולפי זה הוא מחליט.

“מבחינתי, ההעלאה צריכה להיות מחוברת לדיוני התקציב, חלק מהמסגרות השנתיות שהכנסת מצביעה עליהן, והיא צריכה להתחשב בפרמטרים כמו מדד, פרויקטים עתידיים, תוספות שכר ועוד. זה אולי ייקח לנו חלק מהכיף, אבל שיטה כזאת תעשה סדר ותרגיע, תוריד את פוטנציאל הבלגן במערכת”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
שאפו לממונה על השכר, על מה שהשיג ולא פחות, על מה שויתר
קובי אמסלם מסיים תקופת כהונה שממונה על השכר. מסתבר, שהניסיון מועיל, מתחילת כהונה בעייתית, הוא מסיים באקורדים חיוביים. אמסלם שימש לפני שהתמנה לתפקיד בפרקליט בפרקליטות המדינה. מטבעם של פרקליטים בתפקיד זה, עיקר התנסותם היא בהתמודדות משפטית בבתי הדין לעבודה בעיצומם של סכסוכים. זהו בסיס ידע בעייתי מאוד לממונה על השכר, שעוסק בבבניית ובתחזוק מערכת יחסי העבודה של המגזר הציבורי. נסיון בניהול כח אדם במסגרות מאורגנות הוא מתאים הרבה יותר. הממונה על השכר חייב להכיר את המסגרת בו הוא מתפקד, בראש וראשונה בהיות מסגרת ציבורית מאוגדת ובהסכמים קיבוציים. הסבריו למה נמנע מלעמוד על מסגרת ההתייחסות לחלוקת התוספת השקלית, כלל העובדים מול עובדי יחידה נתונה מבהירים לכל שהוא אמנם הפנים את מהותו של איגוד מקצועי והסתגל לאילוציו. קצת חבל שהוא עדין רואה כהחמצה את אי-מימוש הרעיון לבוררות חובה. הסדר זה היה הורס את המערכת הקיימת. פסק בוררות נכון, מרגיז לעתים את שני הצדדים. הממשלה הוכיחה את להיטותה לנטרל פסיקות באמצעות חוק ההסדרים. איגודי העובדים היו מאבדים את מעט הבקרה שיש להם על חבריהם. כאוס, במקום סדר, הוא התוצאה הצפוייה. רעיון שאולי כן היה כדאי לקדם הוא הקמת גוף בלתי תלוי שסמכותו אישור תקופת כהונה נוספת לממונה. חבל שממונה מוצלח בדימוס ייהפך ליועץ בשכר לאחד הצדדים. ההרכב האופטימלי לגוף זה צריך לכלול אנשי אקדמיה, שופטים בבתי הדין לעבודה ונציגי ציבור בבתי הדין לעבודה. איש אקדמיה, ולא שופט, מתאים הרבה יותר לכהן כיו"ר הוועדה. (רעיון למחשבה).
רן חרמש , תל אביב  |  28.12.15
9.
כל מנהלי האגפים באוצר טובים, וממתינים לג'וב טוב בשוק הפרטי
כולם מסבירים לנו למה צריך לקצץ, ואי אפשר להיטיב עם השכירים, ואח"כ אנו רואים את אותם האנשים מקבלים ג'ובים בשוק הפרטי, עם משכורות עתק, ותנאים מפליגים ביותר. לאנשים האלה אין זכות מוסרית להטיף לעובדים, ובעיקר, לא לחלשים ולשכבות הביניים.
כלכלן , כאן  |  28.12.15
לכל התגובות