הכח אצל הציבור

בתי ההשקעות שמציעים את המערכת החדשה פותחים חזית בעייתית מול המערכת הבנקאית שבה הם תלויים. למערכת שלהם יש פוטנציאל נפיץ לאובדן הכנסות של הבנקים, אם הציבור יעז לעזוב.

אלא שמנגד, הבנקים הם המפיץ הבלעדי של קרנות הנאמנות ותעודות הסל שלהם. מערכות הדירוג של הבנקים והיועצים הפיננסיים מכריעים אילו בתי השקעות יגייסו כספים ואילו יספגו פדיונות.

במשך שנים חיזרו בתי ההשקעות אחר היועצים בבנקים ופיתו אותם בארוחות מפנקות ובמתנות יקרות כדי לזכות בחיבתם, חגיגה שנגמרה לפני שלוש שנים בהוראת רשות ניירות ערך. המערכת הסגורה היא בבחינת קריאת תיגר ישירה של בתי ההשקעות על הבנקים, והיא עלולה לזעזע את הדינמיקה העדינה ביניהם.

לבתי ההשקעות יש אינטרס כלכלי נוסף לשווק את המערכת שיצרו: קרנות נאמנות שירכשו דרכה לקוחות לא יצטרכו לשלם עמלת הפצה לבנקים, מה שיגדיל את הכנסות בתי ההשקעות מפעילות זו.

נוכח מערכת היחסים השברירית בין הצדדים, קשה לצפות מבתי ההשקעות שישווקו את המערכת באגרסיביות. מי שמחזיק בכוח ליצור שינוי במאזן הכוחות הוא הציבור. הוא זה שצריך לשבור את המחסום הפסיכולוגי של הוצאת כספים מהבנק והעברתם לבית ההשקעות.