שכולם תכלת

כאשר מגיעים לכנס עסקי, לוועידה או אפילו ליום עיון, הנוף האנושי נראה מעט חדגוני. בחלל, שבדרך כלל יהיה מעוטר בפרחים ויכלול עמדות לשתייה וכיבוד קל, יסתובבו במינגלינג הכרחי וחשוב, עטור חיוכים ולחיצות ידיים, מיטב אנשי העסקים של ישראל. לא משנה איזה סקטור מהמגזר העסקי ישתתף בכינוס, דבר אחד יהיה דומה בין האירועים: הגברים יגיעו עם חולצה מכופתרת בצבע תכלת. עולם האופנה העסקית הישראלית לגברים ידוע בכך שהוא נינוח ולא מוקפד: עניבות וחליפות מלאות הן בגדר אופציה, חולצות טי הפכו ללבוש לגיטימי במשרד, ודווקא בתוך הנינוחות הזו, בוחרים אנשי העסקים הישראלים לקבל על עצמם מסגרת של "תלבושת אחידה", כזו שלא בולטת בנוף. איך הגענו לזה? כשבוחנים את הבחירות האופנתיות שעושה איש העסקים הישראלי הממוצע, מגלים שהבחירות שלו, גם אלו שלכאורה נעשות כבדרך אגב — מגיעות ממקום בעל משמעות עמוקה ושורשית יותר, שתחילתו שנות העשרים של המאה הקודמת.

שליש מכלל החולצות

 

אף שרוב הגברים מגוונים ולא מגיעים למשרד בכל יום עם אותה תלבושת, אין מנוס מלהודות שישנו קיבעון מסוים של הגבר הישראלי העובד לבחור בחולצה מכופתרת בעיקר בגוני כחול, כאשר הסטיות הן לכיוון גוונים אפורים או לבנים. שלי גולד, מנהלת סחר ברשת אופנת הגברים הצרפתית סליו בישראל, מספרת כי "חולצות בגוון תכלת הן הנמכרות ביותר מבין החולצות המכופתרות שמציעה הרשת ומהוות כ־31% מסך מכירות המכופתרות. הגיוון הוא באמצעות טקסטורות, פסים ומשבצות".

חיים רייך, מנכ"ל בגיר, מחזק את דבריה: "יש בהחלט העדפה ברורה של הקהילה העסקית בישראל לצבע תכלת. אם עולם האירועים החגיגיים מזוהה עם חולצה לבנה, הרי שעולם העסקים מזוהה עם חולצה תכולה. אנחנו דואגים שמכל דגם יהיו לפחות שתי אלטרנטיבות בגוני תכלת. מפילוח מכירות שערכנו עולה כי כ־25% מסך החולצות המכופתרות שאנו מוכרים הן בצבע תכלת".

לאורך השנים לא היו, ועדיין אין, אנשי עסקים ישראליים רבים שבולטים בבחירות האופנתיות (אם טובות ואם גרועות) בקרב אנשי העסקים הישראלים. עם הבולטים בכל זאת ניתן למנות את סמי עופר המנוח, מייסד החברה לישראל, שבלט במשקפיו עבי המסגרת, את אודי אנג'ל שחבר אליו, חובב סגנון ספורטיבי ולא נרתע מצהוב, ורוד ואדום, את גילעד אלטשולר, מייסד בית ההשקעות אלטשולר שחם, שמסתובב בסגנון לא מוקפד ועונד שרשראות בולטות, ואת סטפן בורגס, מנכ"ל כיל, שמקפיד על החולצה התכולה אך מצרף לה גרביים ססגוניים.

הכל התחיל בנוער העובד והלומד

 

אם נחזור להיסטוריה של פריט הלבוש הזה, הצבע הכחול מסמל את מעמד הפועלים והכינוי האמריקאי "Blue Collar" נולד ב־1924, כתיאור לאנשים העובדים בעבודות כפיים סיזיפיות. דווקא אנשים בעלי משרות בכירות יחסית, שעובדים במשרדים ממוזגים, נחשבו ל”White Collar”. אבל זה באמריקה. אצלנו בישראל, החולצה הכחולה הפציעה בדיוק באותה השנה — 1924, עת הוקמה תנועת הנוער העובד והלומד. בשל השם וערכי התנועה, הוחלט כי על המדים הרשמיים שלה להיות כחולים ולעמוד בהלימה אחת עם הסטנדרט המקבע את מעמד הפועלים בעולם. עם השנים הוקמו תנועות נוספות שהחליטו על החולצה הכחולה כמד רשמי, לדוגמה המדים של תנועת הנוער בית"ר. "התחלנו את דרכה של המדינה כחלוצים, כל מה שידע הגבר הישראלי זה המדים האלו וזה השתחל גם לחיים הבוגרים שלו", מסבירה הסטייליסטית הילה חזן.

עם השנים הלך הגוון הכחול והבהיר. הבעיה העיקרית עם החולצה הכחולה הכהה, שהיתה נפוצה יותר בעשורים המוקדמים של ראשית המדינה, היא אי־התאמה לגוונים רבים והמנעד הצר של הצבעים שניתן להתאים לה. על כן קם הצורך למצוא לה אלטרנטיבה שתהפוך אותה לאף יותר פרקטית ונוחה לבחירה, וכך נולד התכלת. "צבע כחול כהה לא מתאים למכנסיים בגוני שחור, וגם כדי להתאים אותו למכנסיים אפורים או חומים צריך לבחור בגוון כחול ספציפי. זה לא זורם בקלות. ברגע שעוברים לתכלת, כמעט כל הבעיות האלה נפתרות. מבחינת התאמת צבעים, תכלת הוא צבע נוח שיודע להסתדר עם הכל ומתאים לכל צבעי המכנסיים הבסיסיים בארונו של איש העסקים, ובהם שחור, אפור וחום. זו הברכה שלו והקללה של הגבר הממוצע", מספרת חזן.

למה קללה? זה דווקא נוח.

"נכון, וזו בדיוק הבעיה. גבר כגבר יעדיף להיכנס למקום נוח מבחינת לבוש. לקנות חמש חולצות תכולות וללבוש אותן בבוקר באופן כמעט אוטומטי זה מאוד נוח, אבל יוצר מראה אחיד, בלי יותר מדי אמירה אישית, ולאמירה אישית יש חשיבות גדולה לדעתי, בעיקר במקום העבודה. אם אתה משקיע במה שאתה לובש למשרד זה משדר שאכפת לך איך אתה נראה כשאתה מייצג את המשרד. אני מכירה אנשי עסקים שיוצאים לפגישות בחו"ל ופונים אליי כדי לקנות בגדים מושקעים כי 'ככה מתלבשים בחו"ל'. חבל לי, למה לא להשקיע גם בלבוש במקום העבודה שאתה מבלה בו את רוב זמנך?". אגב, גם בחו"ל הצבע התכול פופולרי בקרב אנשי עסקים, אבל שם הוא מהווה רקע לאופנה עסקית מוקפדת של חליפות, ז'קטים, בלייזרים ואביזרים נוספים, שפה בישראל ויתרו עליהם בשל האקלים.

 

איפה התעוזה?

 

אבל מעבר לנוחות ולקלילות בשילוב התכלת ביתרת המלתחה, הוא גם צבע בעל אופי, כמו כל צבעי הקשת. בעוד הצבע האדום מסמל תשוקה, הצבע הלבן — טוהר וניקיון, התכלת משדר שלווה, נטמע בסביבה ומהווה רקע טוב לצבעים אחרים. מה הצבע לא משדר? בדיוק את כל מה שחשוב לאנשי עסקים: עוצמה, החלטיות ותעוזה. אז בפעם הבאה שאתם מוציאים את חולצת התכלת כלאחר יד מהארון, חשבו האם בנאליות וחוסר תעוזה הם באמת המסרים שאתם רוצים להעביר.

מדריך למנהל השמרן שלא רוצה להיראות כך

 

הסטייליסטית הילה חזן ממליצה על אלטרנטיבות קלות ליישום שישדרגו את המראה הגברי, גם אם הוא מעדיף להישאר קונפורמיסטי ולדבוק בגוני התכול, כך שהגישה הישראלית תישמר מצד אחד ועדיין תהיה אמירה אישית מהצד השני.

האלטרנטיבה הראשונה היא לקחת את עניין החולצה התכולה לאקסטרים וללבוש חולצות ג'ינס. לא משהו פשוט, אלא חולצה מעוצבת עם גזרה טובה שמעבירה מסר של נינוחות, אבל יוצר בידול מיתר הקולגות מסביב.

אפשרות נוספת היא לצרף לחולצת התכלת אביזרים — עניבה (כן, כן, עניבה), בכחול, אפור כהה, חום, אדום ואפשר גם ירוק — בגוונים מסוימים שלו, חגורה מעניינת, חפתים, בלייזר או שעון עם נוכחות.

גם חולצות מכופתרות יכולות להיות יותר מעניינות. למשל חולצות מכופתרות בשני צבעים או עם הדפסים בלתי שגרתיים, או חולצות מכופתרות בגזרות מעניינות כגון חולצות ארוכות במראה נזירי, או עם כפתורים אלכסוניים.

מי שמעז לוותר על החולצה המכופתרת אך עדיין מעוניין להוסיף ממד רשמי ללוק, יכול לבחור בטי־שירט עם הדפסים, ומעליה ז'קט קל. הגבר הישראלי דווקא מעז יותר עם הטי־שירטים, שאיתם אין לו בעיה עם הדפסים וצבעוניות. ז'קט קל ישדרג את המראה מהמקום הפשוט לספורטיביות אלגנטית.

ומי שהחליט להשקיע ולהתלבש מוקפד כמו הקולגות מעבר לים, הדפסים וטקסטורות בבגדים מחויטים הם טרנד שהולך ותופס תאוצה, ולהם כדאי להוסיף בלייזר מקטיפה או מקורדרוי.