צילום: בלומברג
יוסטון, יש לנו בעיה
היתה זו כלכלת טקסס שהובילה את ארה"ב להתאוששות אחרי המשבר העולמי ב־2008. אך צניחה של 70% במחיר הנפט בתוך שנה וחצי, חיתוך חד בשווי חברות האנרגיה, קושי בהחזר חובות ופיטורים בענף, עלולים לפגוע בכלכלת טקסס, ולהעיב על הצמיחה האמריקאית בשנת 2016
חופשת חג המולד השנה טובה לנהגים האמריקאים. מחיר גלון בנזין (3.78 ליטרים) צנח לרמה של 1.6 דולר בחלק מהמדינות — המחיר הנמוך ביותר משנת 2008. את 2015 סוגר הנפט בירידה חדה של יותר מ־30%, והשלים ירידה מצטברת של יותר מ־70% בתוך שנה וחצי, מאמצע 2014. לא רק הנהגים נהנים ממחיר הנפט הנמוך, מניות חברות התעופה ברחבי העולם זינקו והכפילו את מחירן בשנה האחרונה בזכות צניחת מחיר הנפט, שגרר הפחתה ניכרת במחיר הדלק הסילוני.
קראו עוד בכלכליסט
בשבוע שעבר נפל מחיר חבית נפט מסוג ברנט, המופק בים הצפוני, למחיר של 36 דולר — שפל של 11 שנה. במקביל צנח מחירה של חבית נפט הנסחרת בארה"ב מסוג WTI לשפל של שבע שנים, וזו נסחרה סביב 34.5 דולר.
"הנס של טקסס"
ריק פרי (Rick Perry), מושל טקסס לשעבר שהתמודד עד לאחרונה במירוץ לנשיאות ארה"ב במפלגה הרפובליקנית, אהב לדבר על "הנס של טקסס". במהלך תקופת כהונתו כמושל, בין דצמבר 2000 לינואר 2015, צמח מספר המשרות בטקסס ב־25%, והותירו אבק לממוצע האמריקאי שעמד על 6% בלבד.
בתחילת השנה, עם התחממות המירוץ במפלגה הרפובליקנית, צוטט פרי כי בתקופת כהונתו "אחת מתוך שלוש מהמשרות החדשות בארה"ב נוצרה בטקסס". זה נתון מעניין, אך למעשה מתון. אם פרי היה מבצע בדיקה דומה בתקופה שמאז משבר הסאב־פריים ועד תחילת 2015, היו עולות תוצאות מדהימות עוד יותר. לפי נתונים של מכון המחקר האמריקאי ה־AEI, כלכלת טקסס לא ייצרה שליש מהמשרות בארה"ב, אלא הרבה יותר. מאז סוף 2007 כלכלת טקסס — היא ורק היא יצרנית המשרות בארה"ב. בין דצמבר 2007 לתחילת 2015 הכלכלה של המדינה הדרומית ייצרה נטו כ־1.4 מיליון משרות, בעוד שאר מדינות ארה"ב, ללא טקסס, איבדו 275 אלף משרות.
זה נתון מדהים, שראוי להתעכב עליו: לא פייסבוק, לא גוגל, לא אפל, לא מושבות הבנקאים של וול סטריט ולא הגיקים של עמק הסיליקון — מי שייצרה הכי הרבה משרות בכלכלה האמריקאית בשבע השנים שבין 2008 ל־2015 היא מדינת טקסס, שבלבה הפועם תעשיית האנרגיה.
השגשוג של טקסס הגיע הודות להיותה מובילת מהפכת הנפט האמריקאית, מה שכונה "מהפכת הפצלים" (shale revolution) שבמהלכה הפכה ארה"ב ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם והחזירה עטרה ליושנה. אחרי עשורים שבהם ארה"ב היתה תלויה באנרגיה זרה, היא החלה את דרכה לעצמאות אנרגטית. בתוך שבע שנים, הודות למדיניות ממשלתית מעודדת והון פרטי, הכפילה ארה"ב את ייצור הנפט והגז הטבעי בתחומה. ב־2010 הוכתרה ארה"ב כיצרנית הגז הטבעי הגדולה בעולם, וב־2012 תפוקת הנפט האמריקאית עברה את התפוקה של עיראק.
בשורת הפראקינג
איך כל זה קרה? פריצות הדרך הטכנולוגיות של השנים האחרונות אפשרו לאמריקאים להפיק נפט וגז טבעי ממאגרים שלא היו נגישים בעבר. אחת האחראיות לזינוק בתקופה היא טכנולוגיית הפראקינג (fracking), או שבירה הידראולית בעברית, תהליך המאפשר הפקת נפט וגז הכלואים באדמה באמצעות הזרמת חול, מים וחומרים כימיים בטמפרטורות גבוהות לתוך שכבות סלע. מבלי להיכנס לצדדים ההנדסיים של הטכנולוגיה, ולהבחנות בין שיטות ההפקה השונות — בשורת הפראקינג הפכה את ארה"ב למעצמת אנרגיה, ואת טקסס ודקוטה להשקעה החמה בארה"ב כולה.
לפי נתוני משרד האנרגיה האמריקאי, 37% מהנפט האמריקאי מופקים בטקסס, אך המדינה לא רק משמשת כמפעל ייצור. יוסטון, העיר הגדולה בטקסס, קיבעה את מעמדה כמרכזן של חברות האנרגיה הגדולות ושל עסקים הנלווים להן. החל בחברות ייעודיות לתעשיית האנרגיה וכלה בעסקי מלונאות והמשרדים ששירתו את התעשייה. בעקבות בואן של חברות אלה התפתחה ביוסטון תעשיית פיננסים שהתמחתה בהלוואות לתעשיית האנרגיה בכלל ולתעשיית הפצלים בפרט. לפי רשימת פורצ'ן 500 (500 התאגידים הגדולים בארה"ב), יוסטון מארחת 50 תאגידים גדולים, שנייה רק לניו יורק.
אך בתחילת 2015 התחיל הקסם הטקסאני להתפוגג. לפי נתוני ה־BLS (סוכנות ממשלתית השייכת למשרד העבודה האמריקאי), מתחילת 2015 נחלש קצב ייצור המשרות בטקסס. לא רק שהוא נחלש, לראשונה זה שנים ענפי התעשייה וכרייה הראו ירידה חדה. מספר המועסקים בענף הכרייה (שתעשיית הנפט נכללת בתוכו) צנח בנובמבר האחרון ב־9.6% לעומת החודש המקביל אשתקד; מגזר הבנייה והתשתיות נעצר ומראה ירידה קלה במספר המשרות, אחרי צמיחה של 120 אלף משרות בארבע השנים האחרונות; והמגזר הפיננסי איבד כ־1,000 משרות מתחילת 2015 לעומת צמיחה של 80 אלף משרות בעשור שלפניה. כל אלו התרחשו במקביל לירידה במחיר האנרגיה, מה שמחזיר אותנו לנפט.
חוקי הכלכלה מתממשים
רק לפני שנה וחצי מחיר הנפט היה גבוה מ־100 דולר לחבית. אלו היו שיא ימי הפריחה של המדינות שבהן הפיקו את הנפט, וטקסס בראשן. "נסיכויות הנפט האמריקאיות", הן כונו בחלק מהעיתונים הכלכליים הנחשבים. הצלחת טכנולוגיית הפארקינג היתה מעל למשוער: מאגרי גז רבים התגלו, מחיר הגז המשמש לתעשייה צנח פלאים, ושינה את הדרך שבה התעשייה האמריקאית צורכות אנרגיה. הייצור המוגבר של הנפט הגולמי בארה"ב החל להיאסף במלאים — כל אלו בתוך ארה"ב.
מחוץ לארה"ב, יצרניות הנפט המסורתיות — ובעיקר ארגון מדינות הנפט אופ"ק – לא רק שאיבדו את ארה"ב כצרכנית גדולה, אלא נאלצו לקבל אותה כיצרנית גדולה. הן לא הסכימו בקלות לוותר על הכנסות הנפט, והמשיכו לשאוב נפט במרץ. אף רוסיה האיצה את הפקת הנפט ורשמה את קצב השאיבה המהיר ביותר מאז קריסת הגוש הסובייטי. במקביל התרחשו בשנה האחרונה שני תהליכים שנתנו מכה חזקה למחיר הנפט ולציפיות בשוק הסחורות בסין ואיראן.
במהלך העשור האחרון הניעה הצמיחה בסין את גלגלי הצמיחה בעולם, עם צריכה גבוהה של חומרי גלם רבים, בהם הנפט. באמצע העשור הקודם סין הגדילה באופן חד את הביקוש לסחורות ואנרגיה מה שאפשר לה לבנות תשתיות, להקים תעשייה ולשרת מעבר של מאות מיליוני סינים מהכפרים לערים ולמרכזי תעשייה. בזכות תהליך העיור והפיתוח הסיני זינקו מחיר הנפט ומחירי שאר הסחורות. בשנתיים האחרונות נחלשה הצמיחה בסין, ואיתה הביקושים העולמיים לאנרגיה ולחומרי גלם. תעשיית הנפט העולמית נפגשה עם חוקי הכלכלה — עודף היצע וירידה בביקושים.
למי שלא מסתפק בהיצע וביקוש קלאסיים, לאלו נוסף עוד ממד ספקולטיבי — איראן. הסרת הסנקציות על איראן, שצפויה להיכנס ממש בתחילת 2016, הוסיפו חששות כי המדינה הצמאה למזומנים תציף את השוק העולמי בנפט זול.
תיאוריות על קנוניות פוליטיות עולות מעת לעת בהקשר זה. לפני שנה, כשהנפט עוד היה סביב מחיר של 50 דולר, תקף נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו את הממשל האמריקאי וטען כי בעולם מתנהלת מלחמת נפט, ומטרת ארה"ב היא למוטט את המשטר בוונצואלה וברוסיה באמצעות מחיר הנפט הנמוך. מהצד האמריקאי יצאו תיאוריות קונספירציה שטענו כי מדינות אופ"ק מגדילות את השאיבה בשביל למוטט את תעשיית הנפט בארה"ב. תיאוריית קונספירציה נוספת טוענת כי ארה"ב וסעודיה חברו יחד כדי להכות בבטן הרכה של רוסיה, שכלכלתה תלויה בהכנסות מהנפט.
שוק האנרגיה נכנס לסערה מושלמת: היצע גדול, יצרנים צמאים, ביקושים מצטמצמים וספקולציות על מניעים פוליטיים וצונאמי של נפט שצפוי להגיע מכיוון איראן. את אלו ניתן לראות בקלות בגרף הנפט בחצי השנה אחרונה, עם צלילת מחיר החבית מתחת ל־40 דולר — מחיר שנראה לא ריאלי עד לפני זמן לא רב.
נסיכויות בהמתנה
בין שמדובר במזימה פוליטית אמריקאית ובין שבחוקי הכלכלה, במלחמת הנפט ליצרנים מטקסס נחיתות מובנית. זוכרים את טכנולוגיית הפראקינג שהפכה את טקסס לנסיכות נפט? כאן בדיוק מסתתרת הבעיה של טקסס.
ייצור נפט מפצלי נפט דורש ביצוע של קידוח הידראולי. זו פעולה יקרה מאוד שעלויותיה הישירות והעקיפות עולות בהרבה על אלה של הפקת נפט באופן רגיל באסדות ובבארות. אם בסעודיה עלות הפקת חבית נפט בקידוח רגיל במדבריות נאמדת ב־10–20 דולר, ההערכות הן שעלות הפקה בשיטת הפראקינג נעה בין 40 ל־70 דולר לחבית, תלוי בשדה השאיבה, וליצרניות הנפט הטקסניות כבר לא כדאי להוציא את הנפט כשמחיר החבית יורד אל מתחת לקו 60 הדולרים.
במהלך שנות הגאות של תעשיית פצלי הנפט, הבנקים, כמו שאר המלווים, הגדילו את החשיפה לתחום האנרגיה. חברות האנרגיה האמריקאיות לקחו הלוואת כשהן ראו לנגד עיניהן מחיר של 100 דולר לחבית. במחיר הנפט הנוכחי חלק מהחברות האנרגיה כבר לא יצליחו להחזיר את ההלוואות. למעשה, הן כלואות במעגל: הן ממשיכות לייצר כמויות של נפט כדי להמשיך לייצר מזומנים ולא לסגור את הפעילות בתקווה שמחיר הנפט יעלה. אך כל עוד הן ממשכיות לייצר, המלאים לא יירדו — והמחיר לא יעלה.
כולם בטקסס מעורבים בשיעור כזה או אחר בעסקי פצלי הנפט. הצמיחה האדירה שחוותה המדינה מימנה שורה ארוכה של חברות, שמעניקות שירותים לתעשיית הנפט.
דוגמאות? חברת סיליקה יו.אס, המספקת חול לתעשיית הפראקינג המשמש כחלק מהליך ההפקה, צנחה מאז אמצע 2014 ב־70%, ואיבדה 2 מיליארד דולר משווייה. סידריל, חברת שירותי קידוחים, נסחרת כיום בפחות מעשירית משווייה ב־2014, לאחר שמחקה 18 מיליארד דולר מערכה. חברת שירותי התחזוקה לתעשיית הנפט האליבורטון איבדה 30 מיליארד דולר משווי השוק שלה.
מי שעוקב אחרי השוק האמריקאי לא יכול להתעלם מחברת צ'יסאפיק (Chesapeake), עד לפני שנתיים אימפריית גז ונפט שנסחרה בשווי של 50 מיליארד דולר. כיום לחברה חובות של 17 מיליארד דולר, התזרים השנתי שלה עומד על פחות ממיליארד דולר, ובשורת הרווח הנקי היא הפסידה 4.3 מיליארד דולר, בעיקר מהפחתות. בחודשיים האחרונים בלבד היא איבדה יותר מ־40%.
לפי נתוני בייקר יוז (Baker Hughes) המספקת שירותים ומידע לחברות בתעשייה, מספר האסדות הפעילות בארה"ב צנח ל־760, זאת לעומת 2,003 אסדות ב־2012. אגב, בייקר יוז עצמה, היושבת ביוסטון, איבדה 30% בחצי השנה האחרונה והיא נסחרת כיום לפי שווי של 19 מיליארד דולר.
ריחות של 2008
בסוף השבוע האחרון הבנק הפדרלי של דאלאס התעורר. אחרי שקצב הצמיחה של טקסס נחלש ב־2015, וטקסס של סוף השנה היא כבר לא טקסס של תחילת השנה, הוציא סניף הבנק סקירה מעט קודרת, שלפיה חדלות הפירעון של חברות בתחום הנפט והגז הגיעה לשיא מאז המשבר של 2008. "היקף פשיטות הרגל בקרב חברות גז ונפט בארה"ב הגיע לממדים רבעוניים שכמותם לא נראו מאז המשבר העולמי של 2008. תשע חברות נפט וגז אמריקאיות לפחות שצברו חובות בהיקף מצרפי של יותר מ־2 מיליארד דולר הגישו בקשה להליך של צ'פטר 11 (הליך של הגנה מפני נושים בארה"ב — א"ש) ברבעון האחרון", כתבו בפד של דאלאס. "מפיקות הנפט והגז חתכו 51% מההשקעות ההוניות שלהן בציוד ובקידוחים", נכתב בסקירה. בנוגע לשוק העבודה מזהירים בפד: "מאז השיא באוקטובר 2014 מספר העובדים בארה"ב בתעשיית הגז והנפט ירד ב־14.5% (70 אלף עובדים). סגירת המשרות צפויה להימשך עם ירידת מחיר הנפט לתוך שנת 2016".
כיום כרבע מהחוב הקונצרני בארה"ב הונפק על ידי חברות מתחום האנרגיה. הלוואות המגזר בארה"ב מוערכות ביותר מ־2.5 טריליון דולר, בחלוקה של 1.7 טריליון דולר חוב בנקאי והשאר באג"ח קונצרניות. לשם השוואת סדרי גודל, היקף משכנתאות הסאב־פריים הגיע בשיאו, בתחילת 2007, ל־1.3 טריליון דולר.
נציין כי לא כל החוב שייך לחברות בסיכון גבוה שפועלות בתחום פצלי הנפט, חלקו גויס גם על ידי חברות אנרגיה מבוססות עם פעילויות מגוונות, דוגמת אקסון־מוביל או שברון. אבל גם החברות הגדולות לא חסינות מירידת מחיר הנפט. החשודים המיידיים הם בנקים מקומיים בטקסס והלוואות בסיכון גבוה באמצעות אג"ח זבל (high yield). את חוסר האונים של חברות האנרגיה ניתן לראות במדד האג"ח בדירוג נמוך בתחום האנרגיה שהציג ירידה של 32% מאז השיא בחודש אפריל 2014.
האיום הגדול שמולו עומדת טקסס היא המשך ירידת מחיר הנפט. תסריט כזה יכול להגיע לתיקי הלוואות של הבנקים המקומיים שמינפו את חברות הפצלים. קולין פרוסט (Cullen/Frost Bankers), אחד הבנקים הגדולים באזור טקסס, חשוף לתעשיית האנרגיה בשיעור של 10% מתיק האשראי שלו. בנקים אחרים, כמו בוק פייננשנל (bokf) וטקסס קפיטל (Tcbi), כבר החלו להזהיר בשיחות הוועידה שלהם מתסריטי ירידת הנפט, ומניותיהם מגיבות בהתאם. התקררות הכלכלה הטקסאנית, הפסדים מתמשכים של חברות פצלי הנפט, איבוד משרות ופגיעה בהון של הבנקים המקומיים עלולים לזעזע את כלכלת טקסס. השאלות שעוד נותרו פתוחות הן מתי מחירי הנפט יתאוששו, ועד כמה הפגיעה בטקסס תשפיע על שאר חלקי ארה"ב.
אנליסט האנרגיה הבכיר של אופנהיימר: "הרבה עובדים מתחום האנרגיה יאבדו את מקום עבודתם"
"אנחנו נראה בעיות בחלק מחברות פצלי הנפט כי רובן לא מייצרות רווחים. למעשה רובן מפסידות הרבה כסף במחיר הנפט הנוכחי", כך אומר פאדל גייט (Fadel Gheit), אנליסט האנרגיה הבכיר של אופנהיימר, בשיחה עם "כלכליסט".
גייט, העוסק בתחום האנרגיה קרוב ל־40 שנה, פסימי לגבי יכולת החזר החוב של החברות במגזר האנרגיה, ובפרט חברות פצלי הנפט והשמן: "יש להן חובות גדולים ולכן המאזנים שלהן לא חזקים. הן לקחו הרבה הלוואות, ובמקביל הן מוחקות נכסים שמחיר הנפט הנוכחי משקף להם שווי שלילי. אפשר להגיד שהן בצרות עמוקות", אומר גייט.
האם אתה רואה השפעה על המדינות שבהן תעשיית פצלי הנפט פרחה?
"בוודאי, תהיה לכך השפעה על המדינות שבהן התעשייה שגשגה בשנים האחרונות, בעיקר בטקסס, לואיזיאנה ואוקלהומה. הפגיעה תבוא מכל מיני כיוונים. החברות שילמו שם הרבה מסים בשנים האחרונות, הן מעסיקות הרבה אנשים, ולכן הרבה עובדים איבדו ועוד יאבדו את המשרות שלהם בתעשייה".
אתה צופה פגיעה בחברות נלוות לענף האנרגיה?
"חברות המעניקות שירותים לחברות האנרגיה, כמו שירותי קידוחים, ייצור חלקים מכניים לתעשייה, שירותים פיננסיים ייחודיים לענף ושירותים לאנשי הצוות על האסדות — כולם ייפגעו. אנחנו נראה השפעה על הבנקים, בעיקר האזוריים שהתמחו באנרגיה, שלא יוכלו לגבות את החובות מחברות שהגיעו לחדלות פירעון".
אנחנו רואים את המלאים בארה"ב עולים. למה חברות האנרגיה ממשיכות לשאוב נפט במחירים הנוכחיים?
"החברות לקחו הרבה הלוואות והן צריכות מזומנים. הן ממשיכות לפעול כי הן עדיין רואות תזרים מזומנים חיובי בטווח הקצר, אבל שיטת הפקת האנרגיה בשיטה של שבירה הידראולית (fracking) שורפת לא מעט מזומנים, ובכל זאת קיים הבדל בין תזרים המזומנים בטווח הקצר לכדאיות ההפעלה בטווח הארוך. רוב חברות פצלי הנפט צריכות שמחיר חבית נפט יהיה לפחות באזור ה־60 דולר בשביל לשרוד, לא בשביל להרוויח כסף. רק לשרוד. כעת זה קרוב לחצי מזה".
12 תגובות לכתיבת תגובה