הנסיך דופק פעמיים

הרחק הרחק באולפני פייזלי פארק שבמיניאפוליס יש מוזיקאי פנומן שממשיך לעשות את שלו אף על פי שהמיינסטרים העולמי המשיך הלאה מזמן. וכמה נעים לגלות שהוא לא איבד את מגע הזהב מפעם. פרינס תמיד עשה רושם של אמן אובססיבי, בית חרושת למוזיקה שמייצר מסביב לשעון. ההבדל בינו לבין יצרנים בלתי נלאים אחרים טמון במוח גדוש רעיונות, מתפוצץ מצלילים, וגם ביכולת נגינה מופלאה באינסוף כלים.

האלבום החדש הגיע בהפתעה החודש, בעיקר כי עוד לא הספקנו להתגעגע. באוקטובר האחרון הוציא פרינס את "HITnRUN Phase One", ועכשיו מגיע Phase Two"". שני האלבומים עדיין לא יצאו לשוק בפורמט פיזי, אלא רק דרך אתרי הסטרימינג tidel ואייטיונז.

למרות הרמז להמשכיות בשם, שני החלקים שונים בגישה, וה"פאזה" השנייה מוצלחת יותר. פרינס הקליט אותה באמצעים אנלוגיים שנועדו להעניק לשירים סאונד שמזכיר R&B מפעם. ה"פאזה" הראשונה נשמעה כמו ניסיון להוכיח עכשוויות, החזרה לשורשים בזו הנוכחית עושה פלאים באוזניים ובלב.

השיר הפותח, "בולטימור", הוא המנון נגד אלימות משטרתית כלפי שחורים בארה"ב. פרינס מזכיר בו את פרדי גריי שנהרג השנה בבולטימור, ואת מייקל בראון שסיים את חייו באותה צורה עגומה במיזורי בשנה שעברה. שיר לא רע, במיוחד אם לא הקשבתם לשום דבר שפרינס הוציא בשנים האחרונות. בלדות נוטפות סקס היו פעם המומחיות של פרינס. היום הוא פחות גופני ויותר רגשני, וזה לא פוגע בתוצאה - להפך. בשיר "When She Comes", למשל, אפשר לשמוע אותו מלהטט בקולו מבאריטון לפאלצט ובחזרה בשנייה.

הגרוב המעולה ניכר גם בקטעים הקופצניים וגם בבלדות. "Stare" מכיל ריף גיטרה שמזכיר את ימי "גשם סגול", ופרינס, שכידוע לא ניחן בצניעות, משלב בו דגימה מתוך "Kiss" במין מחווה עצמית משעשעת.

כל צבעי הקשת המוזיקלית של פרינס, מג'אז ישן דרך פאנקי ועד בלוז, נפרסים באלבום הזה. חוויית ההאזנה דחוסה מאוד, והשירים עמוסים בכלי נשיפה. יש רגעים שזה מייגע, אבל זה תלוי בעיקר במצב הרוח של המאזין. העומס הזה יכול גם לעורר קנאה, מפני שהוא מעניק רבדים שמגלים רק בהאזנות חוזרות.

כיף להתמכר לקסם שפרינס מוציא מהגיטרה שלו. הצליל עמוק ומלא בשר, וכל סולו גיטרה הוא מלאכת מחשבת של תנופה והרמוניה. על אלבומים כאלה נוטים להשתמש בקלישאה שהוא עומד יפה ברמה של הראשונים של האמן. אצל פרינס מדובר באלבום ה־39 בקריירה, ואם כך נשמע מספר 39 - מי אנחנו שנחסוך בקלישאות.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. סיינפלד יכול לחפש ברצועה 3 נעימת פתיחה לסדרת קאמבק

2. שירים של פרינס בלי גסויות? יש דבר כזה

3. קולות רקע וסקסופון הופכים שירים לאינסטנט קלאסיקה