ביקורת הצגה: "ז'קו", הבימה

תיאטרון הבימה מעלה את המחזה מאת אילן חצור בבימוי איציק ויינגרטן, בהשתתפות יעקב כהן, קובי מאור, מיקי פלג־רוטשטיין, רבקה גור, אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק, בן יוסיפוביץ' ונעמה ארמון.

דבר המבקרת: ישנן הצגות שבהן ראוי לחוס על השחקנים, שנאלצים להתמודד עם חומרים שמטשטשים את כישרונם, על התפאורה המושקעת (של לילי בן נחשון, במקרה הזה), שנבלעת בתוך ריק, ועל במאי מקצועי ומוערך שנופל על חומרים שסביר שאינם "כוס התה" שלו — גם אם יש בהם נגיעות חברתיות ומשייכים אותם לז'אנר של מחזות מוסר. זהו המצב בהצגה שהתיאטרון הלאומי מעלה בימים אלה, לאחר שגייס עבורה את מיטב יוצרי התיאטרון.

ה"רכש" המרכזי בז'קו, יעקב כהן, לא מביא לתפקיד משהו שלא הכרנו עד היום אף על פי שהוא ללא ספק הליהוק הנכון לתפקיד הפועל הפשוט במפעל החוטים, שעובד שעות נוספות כדי לקנות לאשתו מזגן מפוצל. יום אחד נוחתת עליו שרשרת מכות, הוא מאבד את האחיזה בחיים ("איך זה שלכל דבר בחיים יש סיבה חוץ מהחיים עצמם?") ומגלה שהוא מיותר, מפוטר ועקר — וגם מאומץ, נבגד, ובעליו של טופס לוטו זוכה שלא נשלח.

"ז'קו". רגעים מאולצים ודמויות סטריאוטיפיות | צילום: ז'ראר אלון

הוא מחליט לסיים את חייו, אך כיוון שהפקידים בשמים לא פנויים לקולטו, הוא חוזר לשבוע כדי לנקום באלה שהובילו להידרדרותו.

יש לא מעט רגעים מאולצים ולא אמינים בהצגת הבידור גדושת הדמויות הסטריאוטיפיות הזו, ומעט מדי רגעי חסד שאותם מספקת שלישיית השחקנים המצוינים המגלמים את תפקידי המשנה — הוכמן, סמולרצ'יק ויוסיפוביץ', הרכש החדש והמוכשר של הבימה שמסקרן לעקוב אחר דרכו בהמשך. שלושתם משתוללים בחביבות ופראות על הבמה, ונדמה שאין להם ברירה. אם כבר בידור, אז עד הסוף.

› שורה תחתונה: מיותר.