העליון הפך פסיקה של המחוזי: קופת נושים לא נועדה לממן ייצוג עו"ד לחייב

בית המשפט העליון הפך החלטה של המחוזי וקבע שקופת נושים בהליך פשיטת רגל לא תממן את שכר הטרחה לבא כוחו של החייב. "תשלום שכר טרחת בא כוחו של החייב מקופת הכינוס בא על חשבון הנושים ונוגד את סדרי הנשייה שנקבעו בכללי חדלות הפירעון", כתב השופט יצחק עמית בהחלטתו.

פסיקת העליון מבטלת החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים שדווקא סבר כי יש לחייב את קופת הנושים בשכר הטרחה.

שאיפה לייצוג הולם

במרכז הערעור הליך פשיטת רגל של בני זוג חרדים מירושלים שהחל במרץ 2014 ושבמהלכו מונה עו"ד איתן ארז לכונס נכסיהם. השניים ביקשו לפני כמה חודשים אישור מבית המשפט לשלם לבא כוחם מתוך קופת הכינוס. בבקשה הודגש שמדובר רק בשכר שנוגע לטיפול בהליכי פשיטת הרגל.

בספטמבר, בהחלטה נדירה ולא שגרתית, קיבלה השופטת עירית כהן את הבקשה וקבעה כי ראוי לאפשר לחייב ייצוג הולם, ולכן בסמכות בית המשפט לפסוק לבא כוח החייב שכר מקופת הכינוס.

השופטת כהן הסבירה שעל בית המשפט "לאזן בין השאיפה לייצוג הולם לחייב לבין זכות הנושים להיפרע מנכסי קופת הכינוס, ושבמקרה זה המאופיין בריבוי הליכים ובריבוי נכסים יש נסיבות המצדיקות לאפשר לחייבים לשכור עורך דין מטעמם". השופטת טרם קבעה את גובה השכר שישולם לבאי כוחם של החייבים ואת אופן התשלום, אך ציינה שלפי החייבים, מדובר בתעריפים של 200–400 שקל לשעה בחישוב על בסיס שעות עבודה.

דיון על גובה השכר היה אמור להתקיים בדצמבר אך נדחה בעקבות הערעור שהגיש הכונס עו"ד ארז לעליון על ההחלטה. עו"ד ארז טען שמדובר ב"החלטה תקדימית שניתנה בהיעדר סמכות, ושעומדת בסתירה לדיני חדלות הפירעון ולתכליתם". לשיטתו, הדבר נכון במיוחד במקרה זה, שבו החייבים יצרו את חובותיהם "שלא בתום לב".

בהחלטתו לקבל את הערעור כתב השופט עמית ש"ככלל, מעמד פרקליטו של החייב בהליכי חדלות פירעון כמעמדו של כל נושה אחר, וחוב כלפיו הוא בבחינת 'חוב בר־תביעה'. החלטתו של בית המשפט המחוזי תקדימית... משמעות הדבר היא הכרה בשכר טרחת בא כוחו של החייב כהוצאות המוטלות על קופת הכינוס בניגוד לסדרי הנשייה ותוך העדפת אינטרס החייב על פני נושים אחרים".

"מגן ולא חרב"

בפסק הדין מתייחס השופט עמית לסעיף בחוק הליכי חדלות פירעון שנוגע להתקשרות בין חייב לעורך דינו. הסעיף קובע שעל כסף ששילם חייב לעורך דינו על חשבון הוצאות משפט, הנאמן לא יוכל להיפרע ממנו. "הסעיף", מבהיר העליון, "מהווה צינה ולא חנית. מגן ולא חרב. הוא אוסר על הנאמן לטרוף שכר טרחה ששולם לעורך דין החייב בהתנגדותו להליכי הכינוס ופשיטת הרגל. אך מכאן ועד לחיוב קופת הכינוס בהוצאות עורך הדין של החייב ארוכה הדרך. משניתן צו כינוס נכסים, תשלום שכר טרחת ב"כ של החייב מקופת הכינוס בא על חשבון הנושים והוא נוגד את סדרי הנשייה שנקבעו בכללי חדלות הפירעון".

בשולי החלטתו ציין השופט עמית שאכן יש מקרים חריגים שבהם ניתן לאשר שכר טרחה לבא כוחו של החייב, אולם במקרה זה "איני רואה הצדקה לאשר זאת".