לראות את הקולות

"התפיסה שלי של סאונד היא רחבה יחסית", אומר האמן עידו גוברין. "אני אמנם מגיע במקור ממקום של מוזיקה, נגינה וקומפוזיציה, אבל בתור אמן פלסטי שני התחומים תמיד עבדו אצלי יחד".

גוברין (39) הוא אמן בין־תחומי, מלחין ומרצה לאמנות ולתרבות חזותית שחי ועובד זה ארבע שנים בקנדה, והגיע לארץ לתערוכת יחיד חדשה בשם "לשוב למקום, זה, כמו למות", שתיפתח בבית הנסן בירושלים מחר בערב (עד 20 בפברואר, הכניסה חופשית). עדיה פורת אוצרת את התערוכה, שבה יציג גוברין 11 עבודות סאונד, מיצבים והדפס שיצר בשלוש השנים האחרונות. "יש עבודות שיש בהן סאונד פיזי, אודיו שאפשר לשמוע, ויש עבודות אחרות שמשלבות, למשל, רמקול שלמעשה לא משמיע שום קול. זו מבחינתי עדיין עבודת סאונד, שהרמקול בה מתפקד כמטאפורה או דימוי ומנסה לכוון את הצופה למקום של הקשבה דרך האוזניים ולא רק צפייה דרך העיניים. סוג נוסף של עבודות הן עבודות בד שמוקרן עליהן טקסט שמתאר סיטואציית סאונד, והן יוצרות סוג של סאונד דמיוני. הצופה מדמיין את הסאונד, וכך הופך בעצם לחלק ממי שיצר אותו.

"אני לא אוהב לפרש את העבודות, כי אני רוצה לאפשר לצופים לפרש אותן בעצמן, אבל אפשר לומר שהן עוסקות באופן כללי בגלות, בהרחקה ובחזרה למקום. גם במובן הכללי, וגם במובן האישי שלי כאמן שעובד בחו"ל וחוזר להציג בארץ בכלל, ובירושלים בפרט, כיוון שאני ירושלמי במקור".

מתוך התערוכה. גלות, הרחקה וחזרה למקום | צילום: Jesse Boles

אנחנו מכירים אמנים ישראלים שחיים ועובדים בניו יורק או בברלין, אבל טורונטו היא לא יעד פופולרי.

"נכון. נסעתי לעשות תואר שני וסיימתי אותו, וכרגע אני עובד על דוקטורט באמנות. אני חושב שבארץ לא יודעים הרבה על מה שקורה בסצנת האמנות שם, וחבל, כי קורים בקנדה הרבה דברים חדשניים. חוץ מזה, היום קל לי מאוד ליצור קשרים בניו יורק — אני קובע פגישה, עולה על מטוס ובתוך שעה אני שם".

בימי התערוכה יתקיימו בבית הנסן כמה אירועים שיאפשרו לחוות את החלל ואת העבודות באופן מעט שונה. "יום לאחר הפתיחה יתקיים שיח אמן", אומר גוברין, שיחזור לקנדה כבר בסוף השבוע הקרוב, "וב־10 בפברואר תתקיים הופעה של קבוצת אמנים רב־תחומיים בשם 'מוסיקה נובה', שהייתי חלק ממנה לפני שטסתי. הקונספט של המופע עדיין בבנייה, אבל תהיה בהופעה התייחסות לעבודות שמוצגות בחלל והיא תעסוק בנושאים דומים. אני אשתתף בה אונליין מקנדה".