אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שוב הקדים את זמנו צילום: אוראל כהן

שוב הקדים את זמנו

דיוויד בואי עזב אתמול את העולם בהפתעה והותיר אחריו אינספור מעריצים כואבים. כמה מהבולטים שבהם בישראל משחזרים את הרגע שבו נכנס לחייהם ושינה את הכל

12.01.2016, 10:40 | כתבי כלכליסט

נעם רותם, מוזיקאי

"כמה שבועות אחרי שקניתי לעצמי את הקסטה של Let's Dance יצאתי לטיול עם אמא שלי וחברה שלה, והן דיברו ביניהן על רומנים מחוץ לנישואים. הייתי בן עשר, והחברה הסתכלה על אמא בחשש ואמרה 'נו די, לא ליד הילד'. אמא שלי ענתה 'אם הוא יכול לשמוע את דיוויד בואי, הוא יכול לשמוע גם את זה'. אומרים שאדם מת בפעם האחרונה שמזכירים את שמו. מהבחינה הזאת דיוויד בואי רק התחיל לחיות עכשיו. את שמו ואת השירים שלו עוד יזכירו וישירו שנים רבות רבות".

נועם רותם, צילום: קרן זהר פרטוק נועם רותם | צילום: קרן זהר פרטוק נועם רותם, צילום: קרן זהר פרטוק

אליוט בן-עזר, מוזיקאית

"כשהייתי בת תשע דוד שלי הביא לאחי הגדור לבר המצווה את Aladdin Sane. העטיפה הפחידה אותי, והמוזיקה הפחידה אותי עוד יותר. בואי לא היה דומה לשום דבר שהכרתי מחיי בפרברים המזרח-תיכוניים בסבנטיז: מבריק, עתידני, מלא תעוזה, סקסי. במשך שנים הוא היה החבר הסודי שלי, כי אף אחד בעולם שלי חוץ ממני ומאחי לא ידע שהוא קיים. דיוויד בואי הביא חלומות לתוך לבי, הוא אמר לי שזה ממש בסדר להיות שונה מכולם. הוא היה אחד האבות הכי גדולים של הקווירים של העולם, ואנחנו נודה לו תמיד".

אליוט בן-עזר, צילום: גיא נחום לוי אליוט בן-עזר | צילום: גיא נחום לוי אליוט בן-עזר, צילום: גיא נחום לוי

צביקה פיק, מוזיקאי

"אני מעריץ גדול של דיוויד בואי. עקבתי אחריו והייתי בהרבה הופעות שלו בחו"ל. אין ספק שזו אבידה גדולה. היו אנשים שלקח להם זמן לגלות שמאחורי התלבושות עמד מוזיקאי ענק. המפגש הראשון שלי איתו היה כששמעתי את Space Oddity, זה היה הלם. הפקה מוזיקלית שלא ידעו לעשות אז. אחר כך זיגי סטארדאסט השפיע על הרבה אמנים, ואני אחד מהם".

צביקה פיק צביקה פיק צביקה פיק

להב הלוי, מעצב גרפי

"בגיל 13 קניתי את התקליט הראשון של דיוויד בואי, Space Oddity. היינו נוסעים מנצרת עילית לבית התקליט בחיפה לקנות תקליטים. בבית גיליתי שבטעות שמו בתוך העטיפה דף מילים לשיר של לאונרד כהן, ומאז אני יודע לשיר את סוזן לפי המנגינה של גראונד קונטרול טו מייג'ור טום. הוא היה בשבילי מלך, וכזה גם יישאר. דוד המלך"

להב הלוי, צילום: תומי הרפז להב הלוי | צילום: תומי הרפז להב הלוי, צילום: תומי הרפז

לירון תאני, שדרן רדיו

"כשהייתי בן 16, בשנות השמונים, מישהו בבית ספר אמר שבסינמטק יש הקרנה של סרט עם דיוויד בואי — אז הלכתי. ככה התחלתי להבין אותו. 'האיש שנפל מכוכב אחר' השלים לי את התמונה, והתחלתי לסגור פערים מוזיקליים — לחפור לעומק הקטלוג שלו ולגלות שם אוצרות. בימים ההם, לפני האינטרנט, כל פיסת אינפורמציה היתה שווה זהב. פעם חדשות נדדו לאט, גם עצובות כאלה".

לירון תאני, צילום: מתוך אלבום משפחתי לירון תאני | צילום: מתוך אלבום משפחתי לירון תאני, צילום: מתוך אלבום משפחתי

יוסי פיין, מוזיקאי ומפיק

"ב־1995 נקראתי לנגן עם דיוויד בואי באלבום Outside. מצאתי את עצמי עומד באולפן הקלטות מול האיש האדיר הזה, שהיה הכי קול והכין לי קפה, ובעיקר משתדל שלא לטעות. בואי לא השפיע עליי מבחינה מוזיקלית, אלא שינה לי את צורת החשיבה בתהליך העבודה. הוא היה פתוח מאוד לשינויים ולשונות, והיה למשל זה שהשמיע לי לראשונה מוזיקת ג'אנגל. הוא היה אוסף קבוצת נגנים יוצאי דופן בחדר ונותן להם לנגן — מה שייצא ייצא. ככה הוא עלה על דברים מיוחדים. פעם הוא אפילו ביקש שנחליף בינינו כלים, וכל אחד ניגן על כלי שלא מוכר לו. הוא הזין טקסטים למחשב ונתן לו לפלוט אותם רנדומלית כדי לראות מה יוצא. שיטת העבודה הזאת מלווה אותי עד היום. כשניגנתי איתו ידעתי שאני מנגן עבור דיוויד בואי, אבל אני יכול לנגן כמו עצמי ולדעת שהוא יקלוט את זה".

יוסי פיין, צילום: תומריקו יוסי פיין | צילום: תומריקו יוסי פיין, צילום: תומריקו

אבי סינגולדה, מוזיקאי

"גם בימים שבהם היה לנו ביטלס ודילן, הבולט מכולם היה כנראה בואי. בכל פעם שהאזנתי לו שמעתי דברים ויכולות מוזיקליות שאתגרו את המחשבה, תמיד היה ברור שיקרה שם משהו מיוחד. לכל אמן יש כישרון ואמירה, אבל הוא היה קול ייחודי. בהופעה הבאה שלי אקדיש לו שיר, ובפלייליסט האישי שלי הוא תמיד יהיה נוכח".

אבי סינגולדה, צילום: עמית שעל אבי סינגולדה | צילום: עמית שעל אבי סינגולדה, צילום: עמית שעל

נדב רביד, מנהל גלגלצ

"הכרתי אותו כשהייתי ילד פופ כזה, בגיל 12–13. כשיצא Let's Dance זו היתה הפעם הראשונה שנפגשתי איתו בתוך העולם שלי, ולא כעוד אמן שהאחים הגדולים מספרים עליו. תליתי פוסטרים שלו בחדר, ובשלב מאוחר יותר גיליתי את טרילוגיית ברלין ששמעתי המון בכיתה י'. זה היה הרגע שהתאהבתי בו ממש בקטע יותר בוגר".

נדב רביד, צילום: גוני ריסקין נדב רביד | צילום: גוני ריסקין נדב רביד, צילום: גוני ריסקין

שי שטרן, מנחה בערוץ 10

"האזנתי לזיגי סטארדאסט לראשונה כשהייתי נער בן 17 בירושלים, ועף לי הראש. זה קרה בדיוק בתקופה שסיימנו לרקוד סלואו עם Wild is the Wind, הכל קורה בדיליי בירושלים. לא היה ולא יהיה זמר יוצר אהוב עליי ממנו, ואני חושש שכמו שהפסקתי לצפות ב־NBA אחרי שמייקל ג'ורדן פרש, לא אוכל להאזין למוזיקאים צעירים לעולם. זה יום עצוב מאוד".

שי שטרן, צילום: יובל חן שי שטרן | צילום: יובל חן שי שטרן, צילום: יובל חן

יוסף קריספל, אמן פלסטי

"ברגע מסוים דיוויד בואי קפץ לי מול הפרצוף. אף פעם לא הייתי גרופי, אבל הנוכחות שלו תמיד היתה נוכחות חריגה ומהפנטת בעיני. הרגע בו הדימוי שלו הופיע היה מקרי ולא מתוכנן, והתיישב לי לפני שנתיים בדיוק על נקודה שרציתי לגעת בה בתערוכה: העובדה שהציור הוא מסכה, קליפה איפור. זו היתה חוויה טוטאלית הודות לאותו דימוי שלו. דיוויד בואי היה דיוניסוס בן זמננו".

יוסף קריספל, צילום: שי איגנץ יוסף קריספל | צילום: שי איגנץ יוסף קריספל, צילום: שי איגנץ

תגיות