הבמאים באים

"שבועיים של במאים" היא מסגרת מיוחדת של פסטיבל הקולנוע בקאן, שבכל שנה מציגה כ־20 סרטים עלילתיים, סרטים דוקומנטריים וסרטים קצרים במסגרת לא תחרותית ששמה דגש על במאים טריים אך בולטים מרחבי העולם. כמה מהשמות הגדולים של הקולנוע בעשורים האחרונים הציגו שם את הסרטים הראשונים שלהם, כולל סקורסזה, פסבינדר, ספייק לי, האחים דארדן, שנטל אקרמן, מיכאל הנקה ורבים אחרים. גם סרטים ישראליים זכו להתקבל למסגרת היוקרתית הזאת, ובהם "עג'מי", "כנס העתידנים", "גט" ו"את לי לילה".

עכשיו "שבועיים של במאים" מגיעה לישראל, ועד סוף החודש יוקרנו בסינמטקים ברחבי הארץ כמחצית מהסרטים שנכללו במסגרת הזאת בפסטיבל קאן האחרון, ובהם "פטימה" הצרפתי, "שלום לנו בחלומותינו" הליטאי־רוסי־צרפתי, "בעולם הבא" השבדי ו"חיבוק הנחש" הקולומביאני. זוהי יוזמה של בית הספר לאמנויות הקול והמסך של מכללת ספיר ופסטיבל קולנוע דרום, ועם הסרטים תגיע לכאן גם אן דלסט, מאוצרי המסגרת הזאת בפסטיבל קאן.

מתוך הסרט "שלום לנו בחלומותינו". "קולנוע חופשי יותר" | צילום: יח"צ מכללת ספיר

"'שבועיים של במאים' נולדה בעקבות מחאת הסטודנטים ב־1968", מספרת דלסט ל"כלכליסט". "חלק מהסטודנטים נלחמו בפריז למען מהפכה חברתית ותרבותית, וחלק הגיעו לקאן והתפרעו בזמן הפסטיבל, מה שהוביל לכך שזו היתה השנה היחידה שבה לא חולק פרס דקל הזהב. ברוח המהפכה במאים צעירים הקימו גילדת במאים ויצרו את המסגרת הזאת בפסטיבל, כקטגוריה שמעודדת חופש ביטוי ללא מחויבות למסגרת של זמן וכבמה לסרטים מכל העולם. הם רצו אפשרות לראות ולהראות עולם שלם, לא רק את התרבות המקומית. אפשר לומר שזה נולד כשלוחה חתרנית נגד הזרם המרכזי ששלט בפסטיבל".

מה נשאר מהרוח החתרנית?

"כיום זה קצת שונה, אבל להיסטוריה של המסגרת יש נוכחות, ועדיין יש בה יותר חופש ולכן היא פוליטית ומעניינת יותר מהמסגרת המרכזית. היום זה כבר פסטיבל קטן בפני עצמו בתוך קאן".

חלק מהנוכחות ההיסטורית מגלם אדוארד ויינטרופ, לשעבר מבקר הקולנוע של "ליברסיון" והמנהל האמנותי של "שבועיים של במאים" מאז 2011. "הוא היה חלק ממהפכת הסטודנטים, ועד היום הוא איש שמאל פעיל. הוא מתעניין מאוד בקולנוע מהעולם ומאפשר ליצירות חריגות להיכנס לרשימה, כולל סרטים בני שש שעות, או סרט מליטא ללא דיאלוגים. אנחנו חופשיים מלחץ של תעשיית הקולנוע, וזה נהדר, אבל מובן שאנחנו רוצים סרטים שהקהל אוהב, שייגעו בך ויגרמו לך הנאה".

תחת ויינטרופ פועלים חמישה אוצרים, ובהם דלסט, שבוחרים את הסרטים. "חשוב לי להגיד שכשאנחנו רואים סרטים אנחנו לא באים בציפייה כלשהי. כמו שבסרט ברזילאי אתה לא תצפה לראות רק ריקודים, כך אני לא מצפה לשום דבר מסרט בישראל, רק שיהיה טוב. עושה רושם שדברים טובים קורים בתעשיית הקולנוע שלכם".