בעקבות ריגול תעשייתי: חברת "ספייס יט" תפצה את רהיטי צרעה ב-370 אלף שקל
עובד של ספייס יט חדר לשרת הדואר האלקטרוני של קבוצת גלובל, המחזיקה ברהיטי צרעה, ומשך מידע מסחרי. ספייס יט נמצאה אחראית לפיצוי, למרות שנקבע כי זו היתה יוזמה אישית של העובד
היריבות בין חברות הריהוט נמשכת כבר מספר שנים וכללה תביעות הדדיות וכן חקירות משטרה. לפי התביעה שהגישה קבוצת גלובל, נגרמו לה נזקים בשווי של למעלה מ-6 מיליון שקל לאחר שעובד שלה עבר לעבוד בחברת ספייס יט וחדר לשרת הדואר האלקטרוני שלה. לשיטת הקבוצה, ספייס יט ובעלת השליטה, רחל לוי-גוריה, השתמשו במידע שקיבלו מאותן חדירות לשם זכייה במכרזים אליהם ניגשו הצדדים באמצעות מכרזים.
אותו עובד, אורי גרוס, נחקר בהקשר זה במשטרה. הוא הודה כי נכנס לחשבונות הדואר האלקטרוני של בקבוצה בזמן שכבר לא עבד אצלה. לגרסתו היה זה "מתוך סקרנות ומציצנות". גרוס ציין בחקירתו במשטרה כי לא זכור לו שנעשה שימוש במידע לצורך הפעילות העסקית של ספייס יט ואף סיפר כי בעלת החברה לא הייתה מודעת למעשיו וגם לא כל גורם אחר בחברה. גרוס הועמד לדין והורשע על פי הודאתו בעבירת חדירה לחומר מחשב ונגזרו עליו עבודות שירות. בהמשך הגיע גם להסדר פשרה מול קבוצת גלובל ולפיו הוא שילם פיצוי של 50 אלף שקל.
בתביעה מול ספייס יט טענה קבוצת גלובל, המיוצגת על ידי משרד סלומון, ליפשיץ ושות', כי חדירותיו של גרוס לשרתיה אפשרו לספייס יט להגיש הצעות מחיר לפרויקטים, וכן "לשפץ" את הצעות המחיר שלהן בפרויקטים בהם התחרו באופן שתהיינה אטרקטיביות יותר עבור הלקוח. כן נטען, כי ספייס יט ידעה על החדירות למחשבים שביצע העובד לשעבר וכי לא נעשה ניסיון לעצור אותו. סכום הפיצוי שדרשה גלובל עמד על למעלה מ-7 מיליון שקל וכלל את הנזקים הנטענים שנגרמו לה בעקבות אובדן פרויקטים, הפחתת מחיר בפרויקטים, עבור מוניטין גנוב ועוד.
מנגד, הכחישה ספייס יט, המיוצגת על ידי עוה"ד ארז דר-לולו וניר מנחם ממשרד עוה"ד ליפא מאיר ושות', את טענות התביעה. בכתב ההגנה נטען כי בחברה לא ידעו על מעשי העובד ובוודאי שלא הסכימו להם ולא עשו שימוש במידע מסחרי כלשהו השייך לקבוצה. עוד צוין כי לא ניתן להטיל על ספייס יט חבות בשל מעשי העובד, שכן מעולם לא הורשה לו לחדור שלא כדין למחשבי החברה המתחרה.
הבורר, עו"ד ליבוביץ, קבע בפסק הבוררות כי ספייס יט תפצה את הקבוצה בסכום של 370 אלף שקל לאחר שציין כי הרוב הנזקים להם טענה הקבוצה לא הוכחו. "לא עלה בידי הקבוצה", כך לפי פסק הבוררות, "לשכנע כי ספייס יט השתמשה במידע אליו נחשפה כתוצאה מחדירותיו הבלתי מורשות של גרוס לשרתי הדוא"ל של התובעות".
פסק הבוררות קובע כי עצם החדירה הבלתי מורשית לתיבת הדוא"ל של הקבוצה וההתחקות אחר הצעות מחיר שלהן בפרויקטים שונים מהווה "גזל סוד מסחרי" שביצע העובד, באשר מדובר במידע שיש לו ערך כלכלי, אשר המציע אינו מעוניין ואינו נוהג לשתף את מתחריו בו ואשר חשיפתו עשויה להניק למתחרה יתרון מסחרי-כלכלי.
לדברי הבורר, יש מקום לראות בגרוס "אורגן" של ספייס יט לצורך שאלת אחריותה של החברה לחדירותיו הבלתי מורשות. "העובד", כך נכתב, "בוודאי לא פעל ממניעים אלטרואיסטיים, לטובתה של ספייס יט בלבד. ברור כי טובתו האישית היא שעמדה בסופו של דבר לנגד עיניו, מבחינה זו שקיווה לדלות מידע שיסייע לו 'למצוא חן' בעיני ספייס יט". לשיטת הבורר, אין בכך כדי להפוך את המקרה לזה שבו האורגן פועל "בכובעו הפרטי בלבד במנותק מעניינו של תאגיד תוך הפיכת התאגיד לקורבן העבירה". "קורבן העבירות", מוסיף הבורר, "היה ונשאר קבוצת גלובל, והעבירות נעברו בזיקה ברורה לתפקידו של העובד ולעבודתו. בנסיבות אלה, אני סבור כי ספייס יט נושאת באחריות אזרחית לחדירותיו הבלתי מורשות של העובד, בעת שהועסק על ידה, למסמכים העסקיים-הפנימיים של הקבוצה". באשר לבעלת ספייס יט, לוי-גוריה, נקבע כי לא ידעה על המעשים, לא הפיקה מהם תועלת והיא ואינה נושאת באחריות וכי ומדובר היה "ביוזמה אישית" של עובד שסרח שלא הייתה ידועה לבכירי החברה.
מנכ"ל קבוצת גלובל, אלי גרניט, מסר: "פסק הדין שהשית על חברת ספייסיט תשלום פיצוי כספי משמעותי הוא סמן דרך במציאות בה ריגול בין חברות ופריצה למחשבים הופכת לשכיחה. פסק הדין מבהיר שמדינת ישראל לא תאפשר עבריינות מסוג זה במישור העסקי. התחרות היא נשמת אפה של הכלכלה המודרנית, אך היא חייבת להיות מוגבלת לכללים שנקבעו ע"י חוקי המדינה, אחרת היא הופכת לכלכלה של העולם התחתון. אני סבור שלא רק בית המשפט אלא גם הציבור צריך להוקיע גופים מסחריים שנוקטים באמצעים פליליים על מנת ליצור לעצמם יתרון תחרותי".
עו"ד ארז דר-לולו ממשרד עוה"ד ליפא מאיר ושות' מסר בשם חברת ספייס יט: "פסק הבוררות מהווה ניצחון חד-משמעי לספייס יט. הטענות המרכזיות נדחו כולן, תוך שנקבע כי ספייס יט זכתה בצורה נקייה בכל הפרויקטים בהם התמודדה ובלי שעשתה כל שימוש במידע אליו נחשף גרוס בחדירותיו הלא מורשות שעליהן לא ידע איש בחברה. כפי שהגדיר זאת הבורר, מדובר ב'עובד שסרח כאשר ידי ספייס יט וראשיה לא היו במעל'. הסכום שספייס יט חויבה בו במסגרת הפסק עומד על כ-5% בלבד מסכום התביעה, וגם זאת רק משום אחריותה כמעביד שהינה טכנית במהותה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה