בחזרה ל-90210

אם הייתם בני נוער בשנות התשעים סביר להניח שחיכיתם לשידור השבועי של בוורלי הילס 90210 בקוצר רוח. נערים ונערות כססו ציפורניים מדי שבוע בציפייה להתפתחות העלילתית של הסדרה הזו, שנטען כי עיצבה את פני הדור.

בתור ישראלים, קשה היה לתפוס את ממדי התופעה במהלך שנות התשעים. באין אינטרנט ונגזרותיו החברתיות, חייהם האישיים של השחקנים היו רוב הזמן בגדר שמועה או תעלומה. תעשיית הפפראצי הייתה אז בחיתוליה והצילומים היחידים של השחקנים שנחשפנו אליהם היו אלו שנוצרו בסטודיו ועברו ריטוש מקצועי על גבי רקע תכלכל. אולי בשל כך התוצרת הטלוויזיונית שקיבלנו היתה מהודקת ואמינה כל כך וסחפה אחריה עשרות מיליוני צופים מכל העולם במשך עשור. ובעוד כולנו מגמגמים כששואלים אותנו מה המיקוד של כתובתנו שלנו - את המיקוד ההוא אנחנו מדקלמים בשנתנו.

הפשטות הטכנולוגית גרמה לצופים להאמין שדונה מרטין היא באמת בתולה תמימה כפי שאביה, יוצר הסדרה, יצר את דמותה - משום שבאותן שנים לאמא שלה לא היתה אפשרות להדליף סרטון פורנוגרפי שלה לרשת כדי למקסם את פרסומה. אם ב-1993 אפשר היה להציץ באינסטגרם של טורי ספלינג, ששיחקה את דונה, סביר להניח שכבר לא היינו קונים את זה.

הערב ב-22:00, 15 שנה אחרי ירידתה של בוורלי מהמסך, ישדר ערוץ לייפטיים (ב-yes וב-HOT) את הסרט המצופה "בוורלי הילס 90210 - הגרסה הלא רשמית", ומיד לאחריו תשודר תוכנית ראיונות עם כוכבי הסדרה המקוריים שיספרו על שנות ההצלחה ועל המשך דרכם מאז. אם אתם איפשהו באמצע שנות השלושים לחייכם, סביר להניח שהחדשות האלה מרגשות עבורכם - ערב בוורלי. ממש כמו פעם.

תוכנית הראיונות היא החלק האותנטי היחיד בערב הזה. כמו שאפשר להבין משם הסרט, לא מדובר בהפקה אוטוביוגרפית אלא בגרסה המתבססת על שמועות מהתקופה. הסרט עשוי באופן די חפיפניקי וחבל, כי עם קצת יותר מאמץ והשקעה בטקסטים ובבימוי, אפשר היה לקבל תוצאה שהיא קאלט לא פחות מהסדרה עצמה. השחקנים שנבחרו לגלם את הדמויות המקוריות דומים באופן מפחיד לשחקנים המקוריים, בעיקר אבי קוב שמשחקת את ג'ני גארת' (קלי טיילור) ותגרום לכם לתהות לכל אורך הצפייה אם זו באמת היא. הסרט משחזר את גיבוש הפורמט, החל מפגישות בביתו של המפיק האגדי אהרון ספלינג, דרך האודישן האנונימי של בתו טורי והצורך בדמותו של הילד הרע דילן מקיי. אבל העיסוק האמיתי הוא בשאנון דוהרטי, הלא היא ברנדה וולש, שגם בשנים שלפני TMZ עוררה שמועות שהגיעו עד ישראל על כך שהיא צרה רצינית על הסט ועוסקת בעיקר בריבים עם קולגות ובבעיות משמעת. הסרט מסתיים עם עזיבתה את הסדרה בתום העונה הרביעית.

הסרט "בוורלי הילס 90210" | צילום: איי אף פי

הזלזול ההפקתי של לייפטיים בא לידי ביטוי בגישה הפרודית משהו שבה מוצגים הדברים. לפי לייפטיים, כל העוסקים במלאכה כולל השחקנים, אהרון ספלינג ודארן סטאר הם טיפה דבילים - מלבד שאנן דוהרטי, שעוברת כרעה אך אינטילגנטית, ואולי בגלל זה היא עצבנית עליהם כל הזמן.

למרות העובדה שעברו 15 שנה מאז סיום התוכנית ועד ליציאת הסרט, יש תחושה שלייפטיים מיהרו נורא בהפקה - אחרת אין שום דרך להסביר איך הם הצליחו לפספס כל כך הרבה דקויות. פרט קטן אך חשוב כמו לוחית הזיהוי האייקונית של רכב הקורבט של סטיב סאנדרס (i8a4re – אכלתי פרארי) לא תואם למקור, למשל, והמעריצים האדוקים - שהם ודאי קהל היעד המרכזי של הסרט הזה - שמים לב לדברים כאלה.

החלק הנחמד בסרט הוא שהוא גם קצת מתחשבן עם אמריקה השמרנית והמתחסדת. מתברר שהפרק בו איבדה ברנדה את בתוליה לדילן וסיפרה על כך בשמחה לקלי עורר את זעמם של השמרנים וכמעט הביא לביטולה של הסדרה. דמותו של אהרון ספלינג מנסה להסביר לדמותו של דארן סטאר שזה לא שאמריקה לא מסוגלת לראות נערות בתיכון מקיימות יחסים, אלא שהיא לא מסוגלת לראות אותן נהנות מזה.

עוד הפתעות קטנות, מצחיקות, מגוחכות או מאירות מחכות במהלך הצפייה בסרט הזה, שגם אם היא אינה איכותית במיוחד היא עדיין מצליחה לקחת את הצופה 20 שנה אחורה לערב יום שלישי בערוץ המשפחה כדי לראות מה קורה עם ברנדה, ברנדון, דילן, קלי, דונה, סטיב ודיוויד אי שם בבוורלי הילס.