על ביזה וביזיון

כוח המשימה לחקירת "אוסף גורליט" הכולל 1,258 יצירות אומנות שנבזזו בשואה ונתגלו במרתפיו של קורנליוס גורליט במינכן בשלהי 2012  סיים את פעילותו בסוף השבוע שעבר, בלי שעמד בציפיות שהועידו לו. תקוות רבות היו ש"כוח המשימה" ("Schwabinger Kunstfund") שבראשו עמדה אינגבורג ברגרין-מרקל, יביא להשבה מואצת של יצירות אומנות שנבזזו על ידי הנאצים בשואה. קורנליוס התימהוני שצבר אותן במינכן, והסתירן בין קופסאות שימורים, שהצליח לחמוק משלטונות המס במשך שנים, נפטר בינתיים, אבל תעלומת היצירות לא נפתרה.

קורנליוס גורליט נתפס כבר ב-2012 על ידי שלטונות המכס הגרמני בשובו מאחת מתוך נסיעותיו הרבות לשוויץ וחזרה כשבאמתחתו שטרות מזומנים בסכום החורג מ-10,000 היורו המותרים בהעברה בלי הצהרה. מה שהתחיל כחקירת מס ותפיסה של פריטים נחשף לתקשורת רק שנה לאחר מכן  (בשלהי 2013), והתפרסם כ"אוסף גורליט" – ובתוכו יצירות של פול גוגן, מארק שאגל, רנואר, טולוז לוטרק, ליברמן ועוד. פירוט היצירות בשווי שהוערך בסכום של למעלה ממיליארד דולר (לפי הוושינגטון פוסט, 6.5.14) או מיליארד יורו (לפי הדיילי טלגרף, 13.11.14) לא זכו לפרסום עד שקמה זעקה ציבורית שהביעה תמיהה על "הירושה" של קורנליוס שקיבל מאביו הילדברנד, שהיה יועצו של היטלר.

משנחשף האוצר הבזוז במרתפי מינכן (בהמשך התגלו עוד 239 יצירות בדירה רעועה בזלצבורג), הייתה תקווה כי הוועדה שהוקמה תשיב יותר מ-5 יצירות מתוך כ-1,258 יצירות שנתפסו במינכן והוחרמו על ידי שלטונות בוואריה. כעבור שנתיים של ניסיונות לחקור את הביזה הגדולה והביזיון הגדול של הטיפול ביצירות שנתפסו הגיעו החוקרים בצוות מיוחד שהוקם לעניין לכלל מסקנה לגבי מספר קטן ביותר של בקשות השבה. גם לא ברור אם אכן הושבו כל 5 היצירות לידי יורשים חוקיים של הבעלים המקוריים של הציורים. לפי משרד התרבות הבווארי, לא הושלם המחקר לגבי מאות מקרים. רק לגבי מעט יצירות אומנות נאמר כי ייתכן שנבזזו, נשדדו, נגזלו או נמכרו במכירה כפויה במחיר מגוחך. לגבי 117 פריטים נוספים מתוך 499 שיש חשד שהן נבזזו הגישו תובעים הדורשים השבתם לידיהם.

הוועדה המיוחדת או כוח המשימה (שבינתיים תש כוחו)סמה את רשימת היצירות. הדבר אומנם לא נעשה בבת אחת, אבל למי שיגלוש לאתר זה יגלה בוודאי יצירות שכל מוזיאון היה מתכבד להציגן לו רק היו עוברות תהליך מסודר של חקר מוצאות. יצירה אחת שנעלמה במשך עשרות שנים – "שני רוכבים על החוף" של מקס ליברמן נמצאה ב"אוסף גורליט" הושבה ליורשי בעליה ונמכרה על-ידם בקיץ שעבר במכירה פומבית בסות'ביס ב 1.865 מיליון יורו (כ-3 מיליון דולר).

קרוב ל-600 אלף ציורים נבזזו במהלך השואה ועוד מאות אלפי פריטי אומנות וחפצי יודאיקה, כלי כסף, אוספי פורצלן, תכשיטי זהב ואבנים יקרות. במקביל לרצח העם השטני שהתרחש בתקופת השואה, התחולל שוד האומנות הגדול והנתעב ביותר בהיסטוריה. לצד מכונת ההשמדה, הנאצים הקימו מנגנון שגזל את רכוש היהודים, שדד את כספם, נשל אותם מהונם ובזז את אוצרות התרבות שאספו.

ההיסטוריה של שוד חפצי האומנות הינה עתיקת יומין כמו דברי ימי של המלחמות. לא בטוח, למשל, שכל מבקרי הלובר יודעים כי המונה ליזה הגיעה לפריז על כידוניו של נפוליאון. אבל החשיפה של אוסף גורליט, שנה אחרי שנתפסו על ידי שלטונות המס הבווארים, הציפה את העוול ההיסטורי שמעט מאוד נעשה לתיקונו.

אחת מהתוצאות הארגוניות הראויות לציון שנגזרו מחשיפת "אוסף גורליט" הייתה החלטתה של שרת התרבות הגרמנית פרופ' מוניקה גרוטרס, שאין ספק שכוונותיה טובות ורגישותה ההיסטורית ידועה, להקים את המרכז לחקר מוצאות במגדבורג. הקמת המוקד במגדבורג היא מהלך ארגוני נוסף שיש לברך על הקמתו, אבל ימים יגידו – כי רק מעשיו ידברו.

72 עמודי הדו"ח שפורסמו בשבוע שעבר בגרמנית (בלבד) מנוסחים בערפול. כפי שאמר רונאלד לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי (WJC) "הדו"ח דל ואינו מספק". העובדה ש"כוח המשימה" הזה עבד שנתיים בלי שקיפות, הוציא כ-2 מיליון דולר והנפיק דו"ח עמום וסתום - בוודאי לא סתם את התחושה שלא נעשה די כדי לתקן את העוול ההיסטורי עם קורבנות הביזה. אסור שהאוצרות הבזוזים יישארו נכסים גנוזים, הנתונים למחדליהם של חברי "כוח המשימה" שבאצטלת סיום כתב המינוי לא סיימו מלאכתם.

ובארץ? כן, גם בישראל ישנן יצירות אומנות שחשודות כי נבזזו בשואה והגיעו למוזיאונים בשנים מאוחרות יותר, על דרך של תרומות, מתנות ורכישות שבוצעו בתום לב. על מדינת ישראל לקחת על עצמה את אותה אחריות שהיא דורשת מהעולם כולו ולהביא לאימוץ עקרונות ועידת וושינגטון בחקיקה שתחייב את המוזיאונים לבצע חקר מוצאות.

הכותב הינו מנכ"ל החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה