בלאט איבד את אמון המערכת

לכנס השיווק של "כלכליסט" בקיץ 2015 דיוויד בלאט הגיע כמנצח למרות שהיה המאמן המפסיד בגמר ה-NBA. ההישג שאותו רשם - גמר בעונתו הראשונה כמאמן NBA - דיבר בעד עצמו והוא הרגיש בטוח מספיק כדי לספר מה עבר עליו בהרבה הומור וכמעט ללא מרירות, שליוותה אותו לאורך השנה הקשה בקריירה שלו.

"הגעתי להיות מאמן של קבוצה אחרת לחלוטין מזו שאימנתי בגמר", סיפר על הבמה והתכוון לכך שהוחתם למאמן עוד לפני שהכוכב הגדול בעולם, לברון ג'יימס, סיכם את מעברו לקבוצה ו"הביא את כל החבר'ה שלו איתו", לפי בלאט. "פתאום אלו ציפיות שונות לגמרי", אמר. "באמת, רק עכשיו אימנתי את מכבי, מה אתם רוצים ממני?!", צעק על הבמה וצחק. המאמן גם הלין על מעמד השחקן ב-NBA, ליגה שבה כל שחקן "צריך לפרסם את הנעל שלו והמשקה שלו".

בלאט הגיע כזר לארה"ב למרות שהוא אמריקאי וזו היתה הצרה שלו ממש מהתחלה - מול הקבוצה והתקשורת. עם חוסר החיבור הבסיסי ללברון ולפמלייה שלו, שכוללת גם שחקנים שלברון דרש מהנהלת הקאבס להחתים, בלאט עוד הסתדר. בכל זאת, לברון לא רצה שהמורשת שלו תוכתם בפיטורי מאמן והיה מעין מאזן אימה בין השניים. ואולם, מה שקרה העונה זה שבלאט איבד את אמון המערכת, למרות שהיה המאמן המוצלח בתולדות הקאבס (מבחינת אחוזים) והראשון שמודח מתפקידו כשקבוצתו ראשונה באזור שלה.

לבלאט לא היה באמת סיכוי

דיוויד גריפין, הג'נרל מנג'ר שבנה את הקבוצה היקרה ביותר בתולדות ה-NBA (מבחינת שכר), האמין שצריך לשנות משהו. והוא האמין שבלאט לא יכול, עם הקבוצה הנוכחית, לעשות את הצעד הנוסף לתואר. בלי לברון לצידו, בלי גריפין מאחוריו ועם האוהדים השרופים ביותר שלו שנמצאים מעבר לאוקיינוס, לבלאט לא באמת היה סיכוי.

מקורביו של בלאט אומרים שהמאמן רוצה להישאר בארה"ב ולנסות את מזלו כמאמן NBA פעם נוספת. הפעם, עם ניסיון בליגה הטובה בעולם וללא לברון ג'יימס שמתפקד כבוס בגופיה, ייתכן שלבלאט יהיה קל הרבה יותר. הוא אהוד מאוד בקרב המאמנים ואנשי המקצוע בארה"ב, אבל המערכת שבה עבד איבדה בו אמון.

האם המערכת הזו, שבעיקר בנויה משחקנים בינוניים רבים עם שכר גבוה במיוחד, יכולה להתאושש מעזיבתו של בלאט ולזכות באליפות? אולי. איך אמר בלאט רגע לפני שעלה לבמה של "כלכליסט" בשנה שעברה כשנשאל מה הוא חושב, אבל מה באמת הוא חושב על לברון (הדברים שכתב לחבריו בווטסאפ די חד משמעיים ולא ראויים לילדים מתחת לגיל 18): עם מבט מריר ומעט זועם זרק: "באמת, דיס בוי קן פליי".