"אני לא יודע לעשות משהו שאני לא אוהב"

"אני לא עוסק ביוקרה, אלא בתרבות", מצהיר פיצו קדם, האדריכל שבנה בתים ללא מעט אושיות מהאלפיון העליון, ובהם מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, יו"ר ובעלת מליסרון ליאורה עופר והבעלים של כתר פלסטיק סמי וטובה סגול.

The Leaders 3 - פרויקט הסטודנטים של כלכליסט והמכללה למינהל

השאיפה שלו לדבריו היא "ליצור מכלים" ללקוחותיו. "אני מודרניסט בנשמה ולפעמים מואשם בקרירות", הוא אומר, "אבל לדעתי הסגנון שלי אינו קר, אלא מאפשר. הוא יכול להכיל את החיים שלו, את הרצונות שלו, את השורשים שלו. כשאתה עושה אובר דיזיין, אתה חוסם את האדם שחי בבית".

המשרד של קדם בתל אביב, שמעוצב בקווים מודרניסטיים, הוא בעל חלל משותף שבו עובדים 11 אדריכלים השוקדים על כ־90 פרויקטים במקביל. עם הפרויקטים הבולטים שהוביל המשרד בארץ נמנים שיפוץ בית זאב רכטר המקורי בתל אביב, המסעדות טאיזו ובינדלה, והאפל סטור הראשונה בקניון רמת אביב. בחו"ל הוביל המשרד פרויקטים כמו מסעדת PIO בבית הדואר הישן של ציריך וקומת משרדים בקומה 84 בבנין ONE שנבנה במקום מגדלי התאומים בניו יורק. מקורות ההשראה של פיצו הם האדריכלים מיס ואן דרו, שיגורו באן והרצוג דה מורון.

מימין: הסטודנטית תמר לב ופיצו קדם. "מה שעשה רון חולדאי לעיר זה פנומנלי" | צילום: אוראל כהן

מה התפתח בשוק העיצוב מאז שהתחלת את דרכך בתחום?

“הלקוח הפך להיות הרבה יותר מודע, ואיכות הדיאלוג עלתה. החשיפה לעולם והרצון התמידי להתקדם גרמו לכך שלמדו להעריך אסתטיקה ולהעז יותר".

אתה עובד הרבה עם שוק היוקרה, מה סף הכניסה למשרד שלך מבחינת תקציב?

“אדריכל מבוגר שהכרתי פעם אמר לי משהו חכם בנושא הזה. יש שלושה פרמטרים שמשפיעים על טיב הפרויקט. טיב הלקוח: אם הוא אוהב אדריכלות ומעורב בפרויקט, אם היחסים איתו נעימים; התקציב; והעניין האדריכלי: עד כמה יש בפרויקט אתגר ועניין מבחינה אדריכלית. כדי שאקח על עצמי פרויקט, חייבים להתקיים שניים מתוך השלושה. זה לא מחייב תקציב גבוה. לא מזמן סיימתי פרויקט של 80 מ"ר ביפו בשכר טרחה אפסי מפני שהתקיימו שני התנאים האחרים".

איזה פרויקט לא תעשה לעולם?

"אני עובד מתשוקה גדולה ומהבטן. אני לא יודע לעשות משהו שאני לא אוהב. אני לא חושב שאהיה מסוגל לעשות פרויקטים שלא מדברים בשפה שלי, אלא מייצגים תפאורה. כשלקוח יבקש ממני בית כמו במרוקו או בית כמו בטוסקנה, אני לא אעשה את זה. אני אוהב את הבתים האלה במרוקו או בטוסקנה כי שם הם מתאימים לקונטקסט, ואין דבר יותר חשוב באדריכלות מקונטקסט".

אפרופו קונטקסט ודברים שאתה אוהב, מה אתה חושב על מתחם שרונה בתל אביב?

"שרונה הוא פרויקט מבורך. לקחו שטח שהיה צבאי ומסוגר והפכו אותו לשטח ציבורי שמאפשר ערבוב שימושים".

התשובה שלך מפתיעה. לא מפריע לך המינון הגבוה של שטחי המסחר שלו?

"שום דבר לא עובד בלי מסחרי. דווקא בשרונה לקחו משהו שיש בו עניין היסטורי, הסיפור של הטמפלרים, ושימרו אותו בעבודה מאוד קפדנית. עשו שם עבודה מעולה ולדעתי ההתיישנות שלו עם השנים רק תתרום לו. עירוב שימושים, מה שמנסים לעשות בתל אביב, הוא הדרך להימנע מגטאות. לשיטתי, מה שעשה רון חולדאי לעיר זה פנומנלי. צריך להבין את הכוחות הכלכליים ולהבין שלא בכל אזור כולם יכולים לגור, אבל שכונות כמו ביצרון ויד אליהו הן דוגמאות לאיך אפשר לגור בתוך העיר בלי תקציב מטורף".

מה דעתך על התוכניות למעון החדש לראש הממשלה?

“אני לא מכיר מספיק טוב את התוכנית. עדה כרמי, אחת מהמתכננים, היא עבורי אורים ותומים. מהעבודות שלה למדתי איפוק, למדתי להשתמש באור. מבחינת הדיון הערכי, אני חושב שהעליהום גדול מדי. מעון ראש הממשלה הוא מוסד ציבורי, וככזה הוא צריך לייצג את המדינה בכבוד. הדיון צריך להיות על מה זה משכן מכבד, משכן שלא עושה שריר, כזה שגם בעוד מאה שנה ייראה טוב. מבחינה זאת אני סמוך ובטוח שעדה כרמי היא הבחירה הנכונה. ההחלטה לבחור בה היתה החלטה אמיצה".

איך אתם עובדים על פרויקט במשרד?

“אחד הדברים שהכי מרתקים אותי באדריכלות הוא עבודת הצוות. למדתי צילום בבצלאל, ובצילום אתה אינדיבידואל שעובד לבד. האדריכלות, שמאגדת את כל הדיסציפלינות של האמנות ביחד מחייבת עבודת צוות. אני מאמין בסיעור מוחות, בהקשבה, בדיאלוג, לא רק עם הלקוח, אלא גם עם הצוות. במשרד כולנו שווים, ואין החלטה שלי שהיא טובה יותר. הדבר היחיד שמוביל אותנו הוא אדריכלות טובה יותר, ואנחנו עובדים ככה שיש כפפות על הרצפה ומי שמרים אותן מרים אותן. אף שלכל פרויקט יש צוות ‑ מלון למשל זה שני אדריכלים ובית פרטי זה אדריכל אחד ‑ על כל פרויקט מדברים כל הזמן ומתייעצים".

תמר: איזה אתגרים היית רוצה להציב בפרויקטים עתידיים?

“אחד הדברים שהכי נוחים כשהמשרד מצליח זה להישאר באזור הנוחות שלך. זה מפתה וחוסך לחץ וזמן. האתגר התמידי שרובץ לפתחנו הוא דווקא לצאת מאזור הנוחות, לחדש, להשתמש תמיד בטכנולוגיות חדשות, לשמור על הסקרנות. הייתי רוצה להמשיך להגדיל את ההשפעה של המשרד הזה על הסביבה. אני מאמין שגם פרויקטים קטנים או פרטיים משפיעים, אבל ככל שהם גדולים יותר וציבוריים יותר, יש להם השפעה גדולה יותר על הסביבה".

תמר: איזה פרויקט היה נקודת המפנה שלך?

"אנשים מחפשים את המתכון הזה, את מתכון הקסם, וחלק ממנו זה נקודת המפנה. אבל במציאות אין נקודות מפנה כאלה גדולות. בסופו של דבר הנקודות האלו הן כמו מים על סלע, ההתמדה, לא לוותר, לשאוף כל הזמן להדביק את הלקוחות שלך באהבה לאדריכלות. אם אני צריך לציין פרויקט שהיה מאוד משמעותי עבורי, זה שיפוץ הבית הפרטי של זאב רכטר. המפגש הזה עם בית שאחד מגדולי האדריכלים שהיו אי פעם לארץ עיצב לעצמו, ראיתי בזה זכות גדולה. התרגשתי מהאפשרות להיות מעורב בפרויקט כזה".