חיים בסרט

לא הוגן להשוות, אבל התזמון של "Night Thoughts", האלבום החדש של סוויד, לא עובד לטובתם. בינואר 2016 פגש העולם את היצירה המסכמת של האב הרוחני של ברט אנדרסון וחבריו. כן, שוב דיוויד בואי. אמן ההמצאות והמסכות הכיר היטב את הזירה שסוויד מעבירה בה קריירה שלמה. סוויד של היום היא כמו אנדרטה לבואי של ראשית שנות השבעים.

הלהקה שהובילה את הבריטפופ בתחילת הניינטיז הספיקה לאבד גיטריסט, להתפרק ולהתאחד ולהישאר אותו הדבר. רק הגלאם דהה, וההשפעה של בואי כבר מעמידה את סוויד בפינה מבוישת. אם בואי השאיר אחריו אלבום מדהים שרק המוות הפך אותו ל"מילה האחרונה" שלו כיוצר, סוויד אמרו את המילה האחרונה שלהם מזמן, ומאז הם בעיקר מחזיקים במה שיש.

אנדרסון מיצב את עצמו כמשורר הפרברים. הוא פנה אל הבריטים שעובדים במשרד מתשע עד חמש, אבל חולמים להיות ג'יימס דין בסרט שבו הם מגלמים את עצמם. עם הזמן והגיל המתקדם (הוא כבר בן 48), החליפה היצירתית התיישנה והתקמטה. קשה לקנות ממנו את אותה סחורה היום. סוויד מודל 2016 חיה בסרט משל עצמה וכנראה נעולה בפנים בלי יכולת לצאת.

סוויד. אלבום חדש

מוזיקלית, סוויד של היום היא להקה שאיבדה את המנוע. אנדרסון וברנרד באטלר היו צמד יצירתי שכתב מילים ולחנים, וכל אחד מהם הבריק בטריטוריה שלו. אלא שבאטלר פרש באמצע הקלטות האלבום השני והוחלף בריצ'רד אוקס, שנשאר הרחק מאחור. רוב הלחנים באלבום החדש הם תוצר של שיתוף פעולה בין אוקס לקלידן ניל קודלינג. אבל הם בעיקר נשמעים כסיאנס מתמשך של שירי האלבום השני, "Dog Man Star", וזה במקרה הטוב. באזורים החלשים נשמע שהלהקה התאמצה מאוד להישמע כמו להקת קאברים של עצמה.

מה עושה להקה שאיבדה כיוון וחוששת לחקור טריטוריות חדשות? משקיעה ב"עטיפה": בעיבודים נוטפים כינורות וצ'לו,

באפקטים יגעים של ריוורב ואקו, בקרשנדואים מתוזמנים על השנייה לפי המפרט של האלבומים הקודמים. ואם זה לא הצליח להסיח את דעתכם, הרי "Night Thoughts" הוא גם פסקול לסרט באותו שם שביים רוג'ר סרג'נט. שאפתני, נכון? מה, לא השתכנעתם?

רגעים שנזכור ביום שאחרי

2. המחווה לסרג'נט פפר בשיר פתיחה שחוזר לקראת סוף האלבום.

3. נמצאו השפעות רדיוהד ב"White Snow". נחמד, אבל ממש לא בכיוון.