נציבות הביקורת על הפרקליטות בדו"ח חדש: "חשודים אינם זוכים לשימוע ויידוע כחוק"

הדו"ח המערכתי הרביעי של נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל שנחשף הבוקר מתרכז בהליך השימוע - המסלול שמאפשר לחשוד לשכנע את הפרקליטות להימנע מהעמדתו לדין או להקל בסעיפי כתב האישום שיוגש. בדו"ח מופיע נתון מדהים ולצדו, מדהימה לא פחות - תגובת הפרקליטות. "בבדיקת 120 מקרי שימוע בעל פה נמצא ש־49 מתוכם (כ־41%) הובילו להחלטה של הפרקליטות לסגירת התיק בעניינו של החשוד".

ועכשיו לתגובת המשנה לפרקליט המדינה אלי אברבנאל: "בלי שהיה בידינו לבחון את הנתונים, הממצאים הסטטיסטיים שבטיוטת הדו"ח אינם מתקבלים על דעתנו. כך למשל, הנתון המלמד כביכול על סגירה מלאה של תיק חקירה לאחר שימוע בשיעור של 41% אינו אפשרי. אין לנו צל של ספק שבמציאות מדובר בנתון נמוך בהרבה".

תוצאות השביתה: תחושות במקום נתונים

הפרקליטות הודיעה לגרסטל שבגלל עיצומי הפרקליטים אין לה נתונים. אם כן, נתונים אין, אבל יש תחושות. לפי אותן תחושות טוענים בפרקליטות ש"הממצאים אינם מתקבלים על דעתנו", "הנתון אינו אפשרי", "אין לנו צל של ספק שבמציאות הנתון נמוך בהרבה" וכו'. על כך השיבה גרסטל נזעמת: "משלא בדקה הנהלת הפרקליטות את התיקים שעליהם מתבססים ממצאי הדו"ח ומשלא הציגה בפני צוות הביקורת נתונים אלטרנטיביים - יש לדחות את השגותיה המתבססות על תחושות והשערות בלבד".

הדו"ח עוסק בשתי חובות של הפרקליטות: יידוע ושימוע. רשות תובעת שקיבלה לידיה תיק חקירה בעבירת פשע חייבת להודיע לחשוד שהתיק הועבר אליה ("חובת היידוע"). נוסף על כך החוק קובע שלחשוד זכות לשימוע בכתב, ועם זאת התביעה רשאית להזמין אותו גם לשימוע בעל פה. חשוב לציין שאין מדובר בשימועים המפורסמים של אנשי ציבור. אלה מקבלים את הזכות גם בעבירות שאינן פשע בגלל חשש שמא טפלו עליהם אשמת שווא כחלק מחיסול חשבונות פוליטי.

לפי הדו"ח, בין הליקויים שנמצאו: יידוע החשוד זמן רב מדי לאחר שהתיק הגיע לפרקליטות, היעדר מדיניות אחידה בין הפרקליטויות, היעדר תיעוד, אי־העברה של חומרים הנחוצים לשימוע, אפלייה של חשודים לא מיוצגים (כלומר, שלא שכרו עו"ד) וכיוצא באלה "ליקויים שעלולים לגרום לקיפוח זכויותיהם של חשודים ולפגיעה בשוויוניות ובאינטרס הציבורי בכללותו".

כך למשל, במקרים רבים אין בתיק הפרקליטות התייחסות לטיעונים שהעלה החשוד בזמן השימוע, "כלומר: קיים חשש ממשי שלא קוים הליך השימוע כדבעי". לעניין זה, ולליקויי תיעוד אחרים, הפרקליטות חוזרת על טענתה בדו"ח הקודם שעסק בנפגעי עבירה: "ממצאי הביקורת מתבססים על תפיסה שגויה שלפיה בהיעדר תיעוד לביצוע פעולה המסקנה היא שהפעולה לא בוצעה". והתגובה הזאת מאלצת גם את גרסטל לחזור על תשובתה: "תיעוד אינו עניין טכני אלא כלי ארגוני וניהולי מהמעלה הראשונה המבטיח שהארגון יתנהל במקצועיות ובשקיפות תוך שימור הידע הארגוני, במיוחד בנסיבות שבהן עשוי התיק לעבור מפרקליט אחד למשנהו".

עוד כשלים: "בכ־73% מהמקרים שנבדקו (183 מתוך 249) לא נמסרו לחשוד או לבא כוחו קודם לשימוע עיקרי החשדות נגדו (או טיוטת כתב האישום המתגבש)", נכתב בדו"ח. המשמעות היא שמהחשוד נמנעה הכנה אפקטיבית להליך השימוע.

החוק והנחיית פרקליט המדינה מחייבים את התביעה להודיע לחשוד בכתב ובהקדם האפשרי על ההחלטה שהתקבלה לאחר השימוע. הנציבות מצאה ש"בכ־61% מהמקרים שנבדקו (153 מתוך 249) לא קוימה ההנחיה ולא נמסרה לחשוד הודעה בכתב על ההחלטה בשימוע".

אין לך עו"ד? שכח משימוע

לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לפרקליט המדינה, על הפרקליטות להציג לפני החשוד שתי חלופות למימוש זכותו לשימוע: שימוע מיידי – בתוך 30 יום מקבלת מכתב היידוע, או שימוע מאוחר - לאחר שהתיק נלמד בפרקליטות, ורק אם התגבשה כוונה להגיש כתב אישום. צוות הביקורת מצא כי "אין מבין הגופים המבוקרים ולו אחד שמקיים את ההנחיה וכולל במכתב היידוע הנשלח לחשוד את שתי החלופות גם יחד".

כשל מהותי נוסף הוא שלילת הזכות לשימוע מחשודים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין. לפרקליטות טענה טובה - חשש שאנשים יפלילו את עצמם בהיעדר סנגור. אבל הנציבה טוענת ש"קשה להשלים עם מצב שבו חשוד עלול להיות מופלה לרעה אך בשל העובדה שאינו מיוצג".

הנציבה ממליצה שפרקליט המדינה יפרסם הנחיה "רשמית, אחת, מקיפה וסדורה, שתתייחס למטרות הליכי היידוע והשימוע, תגדיר את ההליכים והפעולות שיש לקיים בהליך, תקבע מסגרות זמנים לביצועם, תתווה קווים מנחים לאופן הפעלת שיקול דעת במקרים רלבנטיים ותגדיר חובת תיעוד לביצוע הפעולות וכן חובות בקרה ודיווח".

הדו"ח עסק בתיקים שנפתחו מ־2007 והסתיימו במהלך 2013-2011, בכל פרקליטויות המחוז הפליליות וכן במחלקה לחקירות שוטרים ובמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.