אחד משלהם

חצי שעה לפני תחילת האירוע, כמעט כל הכיסאות באולם הקטן כבר תפוסים. שבת אחר הצהריים, ואנחנו ממתינים לברני סנדרס במרכז קהילתי בעיירה קלינטון שבמדינת איווה. שם העיירה מעלה מיד חיוך על השפתיים אבל לא צריך להתרשם מצירוף המקרים; אחרי הכל, בארצות הברית יש לא פחות מ־29 ערים ועיירות ששמן קלינטון (ולפחות שתיים ששמן סנדרס). את ההמתנה אני מנצל כדי לפתח שיחה עם שריל, היושבת לידי. היא ובעלה הגיעו לכאן מהנובר, אילינוי, עיירה קטנה במרחק 45 דקות נסיעה.

"הוא מייצג את כל מה שאני מאמינה בו", היא מסבירה לי את תמיכתה במירוץ לנשיאות של הסנאטור היהודי המבוגר מוורמונט. "הוא נלחם למען מעמד הביניים".

במשך 20 שנה עבדה שריל במפעל לייצור שסתומים, המעסיק הגדול ביותר (113 עובדים) בעיירה של כ־850 תושבים. לפני כשנתיים נרכש המפעל על ידי סאן קפיטל, קרן השקעות פרטיות שמתמחה ברכישות ממונפות. לדברי שריל, לאחר השלמת העסקה נפגשו נציגי הקרן עם העובדים והבטיחו להם שמשרותיהם לא יהיו בסכנה בחמש השנים הקרובות, אבל שנה לאחר מכן הודיעה הקרן על כוונתה להעביר את המפעל למקסיקו ולפטר את כל העובדים. המפעל מציג באופן עקבי רווח שנתי של כ־18%, אך מעבר למקסיקו, שם שכר המינימום היומי נמוך משכר המינימום לשעה בארצות הברית, אפשר להנהלה לשפר את השורה התחתונה עוד יותר.

ההתנגדות העקבית של סנדרס להסכמי סחר שמקלים על חברות להעביר את פעילותן למדינות אחרות היא אם כן סיבה מרכזית לתמיכתה של שריל בו. סיבה חשובה אחרת היא הבטחתו לפעול להרחבת תוכנית ביטוח הבריאות בר־ההשגה של אובמה, שנאלץ להתפשר עם חברות הביטוח ויצרניות התרופות כדי להעביר את המהלך ההיסטורי שלו בקונגרס. "אובמה־קר היה מהלך חשוב", היא אומרת. "רק בזכותו יכולתי לרכוש ביטוח בריאות אחרי שפוטרתי. אבל ההשתתפות העצמית עדיין יקרה מאוד". בעלה, שיושב לידה, חלה בסרטן לפני כמה שנים, כשעוד היה לה ביטוח בריאות ממקום עבודתה. תמורת הטיפולים היקרים הם שילמו אז כ־1,000 דולר בלבד השתתפות עצמית, היא מספרת. "היום אני משלמת 1,000 דולר בכל שנה רק כדי להישאר מבוטחת".

ברני סנדרס בכנס באיווה בשבת. בסוודר אפור מהוה ששרווליו מופשלים, ללא עניבה, הוא משתעשע עם הקהל, שמתמסר לו ומגיב בקריאות עידוד ובמחיאות כפיים סוערות | צילום: איי פי

מדלג מעל פער הגילאים

צילום: אי פי איי, איי אף פי

רבות כבר נכתב על המועמדות המפתיעה של סנדרס, הסנאטור היהודי בן ה־74 מוורמונט, אחת המדינות הקטנות בארצות הברית, שהודיע במאי שעבר על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. עד מהרה צבר הקמפיין שלו מומנטום משמעותי, שהצליח לייצר דאגה של ממש בקרב מנהלי הקמפיין של הילרי קלינטון, מי שנחשבה בשנים האחרונות למועמדת הכמעט בטוחה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לפי הסקרים הנוכחיים, קלינטון עדיין מובילה על סנדרס בפער משמעותי, אך כך היה גם לפני הפריימריז של 2008 מול ברק אובמה, וזיכרון אותה תבוסה מדיר עתה שינה מעיני מנהלי הקמפיין שלה. העובדה שלפי הסקרים המירוץ צמוד מאוד באיווה וסנדרס מוביל על קלינטון ביתרון גדול בניו המפשייר - שתי המדינות הראשונות להצביע בפריימריז המפלגתיים - ודאי אינה תורמת לתחושת הביטחון של קלינטון.

אם, כנגד כל הסיכויים, יצליח סנדרס לזכות במועמדות של המפלגה הדמוקרטית, ואז יצליח להביס את המועמד הרפובליקאי במירוץ לנשיאות, הוא יהיה הנשיא הנבחר המבוגר ביותר אי פעם. השיא כרגע שייך לרונלד רייגן, שנבחר לראשונה בגיל 69. אבל למרות גילו המתקדם, סנדרס פופולרי במיוחד בקרב מצביעים צעירים. לפי סקר שפורסם באחרונה ב־"USA Today" הוא זוכה ל־46% תמיכה אצל מצביעים עד גיל 35, לעומת 35% תמיכה בקלינטון. התוצאה דומה גם בסקרים אחרים. אני מתיישב ליד שני בחורים צעירים כדי לברר מדוע הם תומכים בסנאטור המבוגר.

"הוא היחיד שאומר את האמת", מסביר לי מייק, בן 28 מאילינוי. "הוא היחיד שלא נמצא בכיס של התאגידים הגדולים". "בניגוד לקלינטון", מתערב בשיחה אוון, שיושב לצדו, "לו אין קשרים בוול סטריט". מייק מתרשם במיוחד מהאג'נדה הסביבתית של סנדרס וההבטחה להילחם בחברות הנפט; אוון תומך בתוכנית להרחיב את Medicaid - ביטוח הבריאות הציבורי למשפחות מעוטות יכולות - לכלל תושבי ארצות הברית.

ג'ואל למראט אינו יכול להצביע בבחירות. הוא רק בן 15, אבל גילו הצעיר לא מנע ממנו להגיע לאירוע כדי להביע את תמיכתו. בדומה למייק ואוון, גם הוא מרגיש שסנדרס הוא המועמד היחיד שאומר את האמת לציבור. הוא גם מתרשם מכך שהקמפיין של סנדרס מתמקד בסוגיות החשובות, ולא נגרר לקמפיין שלילי של השמצות. ג'ואל הביא איתו את אביו וולטר, טכנאי בחברת M3. הוא נותן לבנו את הקרדיט על התמיכה המשפחתית בסנדרס. יש לו שני בנים נוספים בקולג', והוא מתקשה מאוד לממן את הלימודים שלהם. לתוכנית של סנדרס לבטל את שכר הלימוד במוסדות ציבוריים להשכלה גבוהה עשויה להיות השפעה דרמטית על מצבו הפיננסי. "אשתי עובדת כעוזרת הוראה ומשתכרת פחות מ־8 דולר בשעה", הוא אומר. ההתחייבות של סנדרס להעלות את שכר המינימום לשעה ל־15 דולר עד 2020 תעזור לבני הזוג לסגור את החודש.

ג'סיקה בת ה־18 הביאה את שני הוריה לאירוע. היא מתכננת ללכת לקולג' בשנה הבאה, אבל למשפחתה אין כסף לממן את הלימודים. אביה ג'ף סובל מנכות, ועובד מדי פעם כשרת בבתי ספר. הוא מקבל קצבה זעומה מהביטוח הלאומי, והמשפחה כולה עובדת גם בחלוקת עיתונים תמורת 7 סנטים לגיליון. "אנחנו עושים את סיבוב החלוקה ברכב שלנו, ואף אחד לא משלם לנו בלאי והוצאות, ככה שלא נשאר לנו כמעט כסף", מספרת ג'ין, אמה של ג'סיקה. את השבועות האחרונים בילתה ג'סיקה בחיפוש אחר מלגה או מקור מימון אחר שיאפשר לה להשיג תואר אקדמי בלי להיכנס לחובות עתק, אך עד כה ללא הצלחה. היא החלה לתמוך בסנדרס בעקבות שיחה עם חברה בבית הספר, ולאחר שקראה את המצע והרעיונות שלו. "המטרות שלו נכונות ויש לו דרכים ריאליסטיות להשיג אותן", היא אומרת. "הוא היחידי שנלחם למען אנשים כמונו".

סנדרס עם אובמה ב־2006. "הרבה רעיונות מוצדקים נראים בהתחלה בלתי אפשריים. נשיא שחור, נישואים חד־מיניים ואובמה־קר הן רק כמה דוגמאות" | צילום: איי פי

האמת שלנו תנצח

"ועכשיו, בואו נקבל את הנשיא הבא של ארצות הברית!" מכריז בהתלהבות מתנדב מקומי שעולה לבמה כדי להציג את סנדרס. באולם נשמעות מחיאות כפיים סוערות. הקהל נעמד על רגליו, ומאחור מתחילה קריאה קצובה: "Feel the Bern! Feel the Bern!". האולם הקטן כבר מלא לחלוטין, ואנשים רבים שלא מצאו מקום מצטופפים בעמידה מאחור.

סנדרס נכנס לאולם עם אשתו ג'יין, מנופף לקהל ולוחץ את ידי האנשים בדרכו לבמה. הוא לובש סוודר אפור מהוה שנפרם מעט במרפק הימני, ומתחתיו חולצה כחולה מכופתרת. הקהל ממשיך לעמוד על רגליו ולמחוא כפיים גם אחרי שסנדרס מודה לו על נוכחותו. כשמשתרר באולם שקט, הסנאטור אומר: "נשמע לי שאתם מוכנים למהפכה פוליטית!", ומחיאות הכפיים הסוערות מתחדשות, כולל הקריאות הקצובות. סנדרס מנצל את הזמן כדי לסדר את הניירות שמונחים מולו, ערבוביה של דפים לבנים מודפסים ודפים צהובים עם הערות בכתב ביד.

"לפני תשעה חודשים היינו בפיגור של 50 נקודות בקמפיין", פותח ברני לאחר שכולם מתיישבים, "אבל דברים השתנו בחודשים האלה, ואתם הסיבה לכך!". הקהל מגיב במחיאות כפיים שוב. "אני רוצה להודות לכם לא רק על התמיכה, אלא גם על מספר המתנדבים חסר התקדים שעוברים מבית לבית, מתקשרים לאנשים ודואגים להפיץ את המסר".

ברני סנרדס סרבן גיוס וסוציאליסט הקריירה הפוליטית המשונה ביותר בארצות הברית יאיר קלדור, תגובה אחתלכתבה המלאה

סנדרס לא מבזבז זמן ומגיב לדבריה של קלינטון, שבאחרונה רומזת כי הסיכויים שלה לגבור על מועמד רפובליקאי גבוהים מאלה של סנדרס, וכי על המצביעים בפריימריז לקחת בחשבון עובדה זו. "הרבה דברים נאמרו עליי בזמן האחרון, ובטח תהיו בשוק לגלות שכמה מהם לא נכונים", הוא אומר לקהל המשועשע. "בקמפיין של קלינטון אומרים 'ברני הוא בחור נחמד, יש לו שיער נהדר (צחוקים בקהל), אבל הוא לא יכול לנצח את הרפובליקאים'. זה פשוט מאוד לא נכון". הוא מצטט סקר של NBC, שנערך לפני כשבוע והראה כי בהתמודדות מול טראמפ הוא מנצח ב־15%, בעוד קלינטון מנצחת את טראמפ ב־10% בלבד, וסקרים דומים אחרים.

אבל סקרים, מטעים סנדרס, בעיקר בשלב הזה של מערכת הבחירות, לא אומרים כמעט כלום. לדבריו, הסיבה המרכזית לכך שהקמפיין שלו מתאים יותר להבסת הרפובליקאים היא שהוא אומר את האמת. "צריך להבין שרפובליקאים אף פעם לא זוכים בבחירות בזכות הרעיונות שלהם", הוא מדגיש. "זה בעיקר בגלל שהרעיונות שלהם, כמו שאתם יודעים, הם די גרועים (קולות צחוק בקהל). הם אף פעם לא מספרים לכם שהם רוצים לקצץ במדיקאייד, במדיקאייר, בביטוח לאומי, בחינוך, ובמקום זה לתת הטבות ענק לתאגידים הגדולים. אף פעם לא שמעתם את זה בתשדירים שלהם. אנחנו הקמפיין הכי טוב כי אנחנו אומרים את האמת. אנחנו אומרים לאנשים עובדים שמשהו בסיסי פגום במערכת אם הם צריכים לעבוד יותר תמורת פחות כסף, אם הטכנולוגיה מגדילה את התפוקה אבל הם מקבלים פחות ופחות. אנחנו רוצים כלכלה שתעבוד בשביל כולנו, לא רק בשביל מעמד המיליונרים!". הקהל מגיב כמובן במחיאות כפיים סוערות.

וולטר למראט ובנו ג'ואל בכנס. וולטר, טכנאי בחברת M3, מתקשה לממן לימודים בקולג'. תוכניתו של סנדרס לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות תשפיע דרמטית על מצבו הכלכלי | צילום: רוני פקר

בוול סטריט מודאגים

לא רק קלינטון מודאגת מהעלייה בסקרים של סנדרס. כשסטיבן שוורצמן, מנכ"ל ויו"ר בלאקסטון - קרן ההשקעות הפרטיות הגדולה בעולם - נשאל לפני כמה ימים על הגורמים לירידות בשוקי המניות, הוא מנה שלוש סיבות. הראשונה נגעה למצב הכלכלי, השנייה נגעה להתפתחויות גיאו־פוליטיות, כולל משבר הפליטים באירופה והמלחמה בדאעש, והסיבה השלישית היתה העלייה בסקרים של סנדרס. "זה מטריד את המשקיעים כי הוא נמצא הרחק בשמאל", הסביר שוורצמן. סנדרס מתייחס לכך בחיוב, כמובן. הוא מספר לקהל שקרא את הראיון ב"וול סטריט ג'ורנל" - "לא החברים הטובים ביותר שלי, אגב" (צחוקים) - וזה גרם לו תחושת סיפוק. "חברים, מה שהצלחנו לעשות, ואני חושב שזה משהו טוב מאוד, זה לעורר חששות בוול סטריט!", הוא אומר לקהל, שמגיב בהתרגשות.

אפשר להבין מדוע הפופולריות של סנדרס מדאיגה את וול סטריט. כדי לממן את ביטול שכר הלימוד במוסדות ציבוריים סנדרס מתחייב להטיל "מס ספקולנטים", שמוכר בעולם גם בתור "מס רובין הוד". מדובר במס קבוע בשיעור של 0.5% על עסקות במניות, 0.15% על עסקות באג"ח ו־0.005% על עסקות בנגזרים פיננסיים. "אתם חילצתם את וול סטריט כשהם ריסקו את הכלכלה", אומר סנדרס לקהל הנלהב, "והגיע הזמן שוול סטריט ייתנו משהו בחזרה למעמד הביניים".

מלבד מס הספקולנטים, סנדרס גם מתעקש שצריך לפרק מוסדות פיננסיים גדולים שצברו כוח פוליטי וכלכלי עצום. "אם הם גדולים מדי מכדי ליפול - הם גדולים מדי מכדי להתקיים", הוא אומר, ותוהה איך יכול להיות שלנער מתבגר שנתפס עם קצת מריחואנה פותחים תיק במשטרה, אבל התרמיות של הגופים הפיננסיים בוול סטריט הסתיימו בקנסות בלבד, בלי שבנקאי אחד יעמוד לדין. "ככה נראית מערכת צדק שבורה", הוא אומר. "מסתבר שלא רק הבנקים גדולים מדי מכדי ליפול — גם הבנקאים גדולים מדי מכדי ללכת לכלא. אנשים כבר לא הולכים להצביע בבחירות כי הם מרגישים שהמשחק מכור. על זה הקמפיין שלנו מדבר".

סנדרס והילרי קלינטון בעימות טלוויזיוני לפני שבועיים. "בקמפיין של קלינטון אומרים שאני לא יכול לנצח את הרפובליקאים. זה פשוט מאוד לא נכון" | צילום: איי אף פי

לא חושש ממלחמת מעמדות

כשאובמה טען שיש להעלות מסים בקרב עשירי ארצות הברית הטיחו בו פוליטיקאים רפובליקאים ופרשנים ב"פוקס ניוז" שהוא עוסק ב"מלחמת מעמדות" ובפילוג העם. אבל אובמה מעולם לא התייחס לבעלי הון כאל מעמד, ובכל הזדמנות העלה על נס את הערכים המשותפים לכל האמריקאים ואת הצורך לפעול במשותף. סנדרס, מנגד, לא נרתע מלתקוף את "מעמד המיליארדרים". בנאומים קודמים הוא ציטט את הנשיא פרנקלין רוזוולט, שכינה את עשירי ארצות הברית "אצולה כלכלית" והתגאה באיבה שאלה חשו כלפיו. "הרשו לי להדהד את הדברים", אמר הסנאטור בנאום שנשא בקיץ. "אם מעמד המיליונרים שונא ומתעב אותי, אני מקבל בברכה את השנאה שלו, מכיוון שאני מתכוון להמשיך להילחם למען המשפחות העובדות באמריקה".

כדי להחליש את הכוח של בעלי ההון בכוונתו של סנדרס להילחם נמרצות בהשפעה של כסף פרטי על הזירה הפוליטית. הוא מתחייב למנות לבית המשפט העליון שופטים שיבטלו את פסיקת Citizen United מ־2010, שקבעה כי חופש הביטוי מגן על זכותם של תאגידים להוציא כסף לקידום מטרות פוליטיות. פסיקה זו הגדילה באופן דרמטי את ההשפעה של כסף גדול בזירה הפוליטית. "האחים קוך (התורמים הגדולים ביותר למפלגה הרפובליקאית) והחברים המיליארדרים שלהם מתכוונים להוציא 900 מיליון דולר בבחירות הקרובות כדי להבטיח שמועמדים ידידותיים כלפיהם ייבחרו", הוא אומר לקהל. "חברים, זאת לא דמוקרטיה, זאת אוליגרכיה. ויחד אנחנו נשנה את זה".

סנדרס מתגאה בכך שבניגוד למועמדים אחרים, המימון שלו מתבסס על תרומות קטנות בהיקף ממוצע של 27 דולרים. מאז תחילת הקמפיין הוא קיבל 2.5 מיליון תרומות אישיות, יותר מ־2.2 מיליון התרומות שקיבל אובמה לפני כארבע שנים. "זה קמפיין של העם, על ידי העם ועבור העם", הוא מנסח מחדש את הציטוט הידוע של לינקולן מנאום גטיסברג לקול תשואות הקהל.

כמה ימים קודם לכן טען ביל קלינטון שסנדרס מלא בזעם, אבל לא כך יוצרים שינוי אמיתי. "קלינטון צודק, אני באמת זועם", מצהיר סנדרס. "אני זועם כי האי־שוויון בארצות הברית הוא הגבוה ביותר מכל המדינות המפותחות. אני זועם כי צעירים מסיימים את הלימודים עם חובות של מאות אלפי דולרים. אני זועם כי שכר מינימום של 7.5 דולר לשעה זה שכר רעב. אז אני חושב שיש הרבה סיבות לזעום. אבל אני חושב שכשכולנו עומדים יחד אנחנו יכולים לעשות שינוי. אף נשיא לא יכול לעשות את מה שצריך לבד. הכוח של וול סטריט, של התאגידים ושל התקשורת הממוסדת כל כך גדול עד שהאפשרות היחידה לעמוד מולם זה אם מיליוני אנשים יקומו יחד ויאמרו באופן ברור: 'המדינה הזאת שייכת לכולנו, לא רק לאלפיון העליון'. שינוי אף פעם לא יורד מלמעלה למטה, הוא מטפס מלמטה למעלה. זאת המשימה של כולנו".

סנדרס רגיש לטענות שהתוכניות שלו לא מציאותיות, ושהממשל הפדרלי אינו יכול לממן אותן. לצד כל סעיף הוא מסביר את מקורות המימון, הכוללים סגירת "חורים" בתקנות המס שמאפשרים לתאגידים להסיט רווחים למקלטי מס בחו"ל, הטלת מס ירושה על בעלי הון גדול במיוחד, ביטול תקרת הגבייה בביטוח הלאומי, מסי מעביד ועוד. לקהל הוא אומר שהרבה רעיונות מוצדקים נראים בהתחלה בלתי אפשריים ובסופו של דבר יוצאים אל הפועל. נשיא שחור, נישואים חד־מיניים ורפורמת הבריאות של אובמה הם רק כמה דוגמאות מהשנים האחרונות.

סנדרס מודיע על התמודדותו במירוץ למושלות ורמונט, 1986. "פוליטיקה היא עניין מאוד חשוב" | צילום: איי פי

אז מה אם אין לו כריזמה

אחרי שנאם יותר משעה, ג'יין, אשתו של סנדרס, מעבירה לו פתק שעליו כתוב "אתה מדבר יותר מדי". הוא מחייך קלות ואומר לקהל שכהרגלו הוא לא שם לב לזמן והוא כבר מאחר למפגש הבא. הוא מודה לנוכחים על תמיכתם והם, כצפוי, מגיבים במחיאות כפיים סוערות. "אנחנו אוהבים אותך ברני!" צועקת אשה מהקהל. "גם אני אוהב אתכם, אנחנו בעניין הזה יחד", הוא משיב. "אנחנו אוהבים גם את ג'יין!" צועקת מישהי מאחור. "גם אני אוהב אותה!" צועק לה סנדרס. הוא יורד מהבמה לצלילי "Starman" של דיוויד בואי.

לא היה משהו מלהיב במיוחד, מעורר השראה או מרגש בנאום של סנדרס. כשהכריז על מועמדותו לפני כתשעה חודשים תיאר אותו ה”וושינגטון פוסט” כ"היפי לשעבר, סוציאליסט בן 70 פלוס עם חליפה מקומטת ושיער לבן פרוע". העלייה בסקרים לא השפיעה על חוש האופנה שלו, או על עמדותיו בנושאים חברתיים. את רוב הדברים כבר אמר בנאומים קודמים, והם אינם חורגים בהרבה מהמצע המפורט שמופיע באתר הקמפיין שלו - מלבד התגובות המתבקשות להתקפות של קלינטון עליו. יתרה מזאת, מצפייה בנאומים של סנדרס בקונגרס מתחילת שנות התשעים עולה כי כבר אמר את אותם הדברים לפני 25 שנה ויותר, כולל השחיקה של מעמד הביניים, האי־שוויון הגובר וההשפעה של בעלי ההון על המערכת הפוליטית.

סנדרס דיבר בהתלהבות על המודל הסקנדינבי 20 שנה לפני שהחליטו חסידי השוק החופשי לנכס אותו למטרותיהם. הוא הצביע על שחיקת מעמד הביניים והקיפאון בשכר בזמן שכולם התבשמו מהנתונים הכלכליים החיוביים של ארצות הברית בשנות התשעים. כשאלן גרינספן, בתפקידו כיו"ר הבנק הפדרלי, העיד בפני הקונגרס ב־2003 והתגאה בביצועים החיוביים של כלכלת ארצות הברית, הטיח בו סנדרס שהוא אינו מבין את המציאות היומיומית של רוב האמריקאים. "אני מודאג מאוד מכך שאתה מנותק מהאנשים במעמד הבינוני וממשפחות עובדות", תקף סנדרס. "אני חושב שאתה לא מבין מה קורה בעולם האמיתי... האנשים בקאנטרי קלאב ובמסיבות הקוקטייל הם לא אמריקה האמיתית. המיליונרים והמיליארדרים הם היוצאים מהכלל".

סנדרס לא שינה את עמדותיו מאז תחילת דרכו הפוליטית. מה שהשתנה בעיקר הוא היחס של חלק מאזרחי ארצות הברית למערכת הכלכלית־חברתית שבה הם חיים. "הוא מגדיר את עצמו כסוציאליסט, ויותר ויותר אנשים מבינים שזאת לא מילה גסה", אומר לי מייקל מוריץ, רואה חשבון בגמלאות מאיווה. "רוזוולט הקים את הביטוח הלאומי - גם זה היה סוג של סוציאליזם. מדיקר, מדיקאייד - אם זה היה תלוי ברפובליקאים הם היו מבטלים את כל הדברים האלה".

שיחות מזדמנות עם קומץ תומכים מקומיים ודאי אינן מדגם מייצג, אבל ההתרשמות הכללית בערב באיווה היתה שתומכי סנדרס פשוט מאמינים שהוא צודק. הביטוי האמריקאי "He tells it like it is" חזר בפי כמה מהם. הם גילו בקיאות מרשימה במצע של סנדרס, וציינו שוב ושוב שהוא מדבר בהיגיון ובגובה העיניים. נגד קלינטון נטען בחודשים האחרונים שהיא אינה "מעוררת השראה", אבל דומה שהתומכים של סנדרס לא מחפשים מקור השראה, אלא מעדיפים מישהו שיילחם למענם נגד וול סטריט והתאגידים הגדולים. אין כאן שום דבר מהילת הרוק־סטאר של אובמה או הכריזמה של ביל קלינטון, אבל זה לא מפריע להם. הם מעדיפים את התוכניות המפורטות שסנדרס מציע על פני ססמאות קליטות כמו ה־"Yes we can" של אובמה. סנדרס הוא אחד משלהם, והם מאמינים שהוא יישאר כזה גם אם ייכנס בתחילת 2017 לבית הלבן.