העתיד כבר כאן: צריך להגדיר מחדש את המילה "זיקנה"
זוכת פרס נובל לרפואה הדהימה את הקהל בכנס דאבוס כשאמרה שבני החמישים שביננו עשויים לחיות עד 150 שנה, אז מדוע ממשלות ישראל מתעלמות מהפצצה החברתית המתקתקת הזו?
קראו עוד בכלכליסט
לפני כ-70 שנה החלו לפעול "שלושת הגדולים", גאונים עם ידע רב לזמנם, שהאמינו שאם בני אדם רוצים לדעת מה צופן להם העתיד עליהם ליצור אותו, במובן של לדמיין אותו, ולא לחזות אותו עפ"י העבר. אייזיק אסימוב (מחבר הספר "אני רובוט") נימק שבעתיד אמנם יהיו סביבנו רובוטים חכמים מאיתנו, אך מחוסרי הדמיון האנושי. זו הסיבה שארתור סי קלארק (מחבר סדרת "אודיסאה בחלל") יכול היה לשרת בחיל האוויר הבריטי, בתקופה שמטוסי סילון עדיין לא היו מבצעיים, ולכתוב על יציאה לחלל בלוויינים, כולל לווייני תקשורת. ידע ודמיון מפותח היה גם לרוברט היינליין ("בני מתושלח"), שלמרות שהנשיא שלו היה משותק מפוליו והוא עצמו שוחרר מחיל הים האמריקאי בשל שחפת, עדיין הניח שבעתיד חלק מהאוכלוסייה יחיה חיים ארוכים, בעוד האחרים יגלו, יקנאו וירדפו אותם.
היכולת להשתפר טכנולוגית כבר אינה עתידנות. המדד של כיצד יראה העתיד מתנקז כיום לשאלת כמה שנים נחיה כאן, ומי מאתנו יוכל לממש את הקידמה הזו. ההכרזה הפומבית של פרופ' בלקברן בדאבוס מעבירה את ההיתכנות הזו לשאלה של מתי בלבד.
ומהעתיד המבטיח של הזיקנה לתחזיות המספריות "הפשוטות". קבוצת הגיל של המוגדרים "זקנים" תוכפל תוך 20 שנים, ושיעורם היחסי יעלה עד 2035 מ-11% ל-14.6%, שיהיה דומה לשיעור הממוצע של זקנים באוכלוסייה במדינות ה-OECD כיום. מדובר בחלק מהשינויים הדמוגרפיים הכלליים שמעצבים כבר את ההווה שלנו, וסופם הוא מדינת ישראל המורכבת מחברה שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים כיום.
מדובר בחשש לעוני בממדי מגפה בקרב קשישים, שיצטרף לירידה במספר היחסי של עובדים, הגדלת הפער בין מי שישלם מס במדינה למי שלא ועוד. הצפי הוא לקפיצה דרמטית בתוחלת החיים שתנותב לעשירים, ולבעיה חברתית של פתיחת הפער בינם לבין העניים.
ספק אם לקובעי המדיניות אצלנו יש עמדה בקשר להגדרת הזיקנה, כפי שתתרחש בעשורים הקרובים, והאם הגדרה זו היא הדרך הנכונה לבחון את הרווחה בעתיד. להפך, הם מייחסים הרבה פחות משמעויות להשפעה שלה עלינו כפרטים וכחברה. עובדה היא שהממשלה החדשה לא חיזקה את מעמדו של "המשרד לאזרחים וותיקים". היא אינה רואה את בתכנית אב לאומית לטיפול בנגזרות של תוחלת החיים העולה עניין מהותי, ובפועל נסוגה כאשר שילבה את הפעילות של המשרד במסגרת "המשרד לשוויון חברתי".
כבר כיום שיעורי העוני בקרב זקנים, עומדים על מעל ל-22%, חלקם הגדול ללא בטחון תזונתי. אולם, הפתרון המערכתי אינו צריך להגיע רק בסיוע חשוב באמצעות הביטוח הלאומי, בסיוע בטיפולי שיניים או בפעילות של עמותות. ישנו הכרח לשנות את הבסיס לפיו אנחנו תופסים את הזיקנה על פי גיל.
נתוני ההווה מלמדים על 54% מהציבור המוגדר על פי המדינה כ"זקנים", שהם בני 74 או יותר. רובם אינם כלל זקנים מבחינה תפקודית. מצב זה מחייב הערכות שונה של החברה למתוח את הפעילות של חבריה, וחינוך של הפרטים להישאר חיוניים. נדרשת הערכות של המדינה לאחרית חיינו מתוך הבנה שהזיקנה היא העתיד של העתיד.
הכותב הוא גרונטולוג, מחבר הספר לזרוס לונג בן 213. ינחה פאנל במסגרת הכינוס הדו שנתי של "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה" שיתקיים ב-1-2 בפברואר בגני התערוכה.
3 תגובות לכתיבת תגובה