לפתות את הקהל: "יחסים מסוכנים", תיאטרון הבימה

תיאטרון הבימה מעלה את המחזה מאת כריסטופר המפטון שנכתב בהשראת רומן המכתבים של שודרלו דה לאקלו משנת 1782.

בבימוי אילן רונן, תרגום של אלי ביז'אווי וכוריאוגרפיה ועריכה מוזיקלית של מירי לזר. עם אסנת פישמן, אביב אלוש, דנה ידלין, לאה גלפנשטיין, דוית גביש, רותי לנדאו, שפי מרציאנו, תימור כהן, מאור שוויצר, חן גבעתי ונמרוד דגן.

העלילה: בני האצולה הצרפתית הנאהבים לשעבר, המרקיזה דה מרטיי (פישמן) והרוזן דה ואלמון (אלוש), מנצלים את כוחם ומשחקים משחקי פיתוי הרסניים ואכזריים מתוך יצר נקמה וקנאה, כדי לספק את תאוותם ולרסק את עולמם הנאיבי של הצעירים האוהבים.

דה מרטיי שולחת את ואלמון לפתות את ססיל (גלפשטיין) הצעירה והמאורסת, אבל במפתיע הוא מתאהב דווקא במאדאם דה טורוול (ידלין) הנשואה.

כשרגש אמיתי נכנס לתמונה ומשחקי השליטה מתערערים, לא נותר לו אלא לעזוב את טורוול באכזריות בטענה ש"זה לא בשליטתי". ובמובן מסוים, זה אכן לא בשליטתו יותר, או כפי שהוא אומר בעצמו: "אשה שאני מעריץ מתעקשת שאוותר עלייך". ואלמון הפך לקורבן במשחק ההרסני והטרגי.

דבר המבקרת: ב"יחסים מסוכנים" החוויה האסתטית עולה לפרקים על החוויה הרגשית אף שכל מרכיביה האמנותיים עשויים היטב. רונן הפך את המחזה היצרי להצגה מסוגננת חפה מריאליזם המשלבת בין מודרני לתקופתי. הוא שמר על הצד הפסיכולוגי של הרומן, על נפשן של הדמויות כפי שהיא משתקפת מתוך המכתבים, וגם במידה מסוימת על הביקורת של לאקלו על החברה הצרפתית של המאה ה־18.

לזר תרמה רבות לסגנון הייחודי בזכות עיצוב התנועה והעריכה המוזיקלית המפתיעה המביאה גרסאות רוק לוויוואלדי ובטהובן, לצד רביעיית מיתרים המבצעת שירים של מדונה, מטאליקה ונירוונה.

זו הצגה עם קצב טוב, והטקסט שתרגם ביז'אווי זורם בכישרון קולח וטבעי בפי השחקנים. על הצד החזותי המרשים אחראי ניב מנור, שעיצב במה נקייה יחסית ונברשות מרשימות מהתקרה, המתהדרת בתאורה של זיו וולושין ובתלבושות התקופתיות המקסימות שעיצבה אולה שבצוב.

השחקנים מצוינים, ובראשם אסנת פישמן הנהדרת ובעלת האצילות הטבעית, שאין ראויה ממנה לתפקיד המרקיזה - אשה פיקחית, מסוכנת ונקמנית. גם אלוש נפלא ושופע קסם אישי בתור המפתה המקצועי שנפל בפח האהבה. שניהם יוצרים דמויות מורכבות הנגועות בחטא היוהרה. ידלין מצוינת ונוגעת ללב כטורוול, גלפנשטיין מקסימה ונאיבית כססיל, וכל שאר השחקנים עושים עבודתם נאמנה.

שורה תחתונה: למחפשים תיאטרון מסוגנן ומעוצב אף שאינו מחולל סערה רגשית אצל הצופה.