צילום: ליאור גוטמן
קרקס מתווה הגז הגיע לדיון בבג"ץ
פוליטיקאים, עותרים, משיבים ומפגינים - כולם הגיעו לירושלים כדי לנסות ולהשפיע על ההצגה הכי טובה בעיר. אפילו נתניהו החליט שבא לו להשתתף, אבל ראשית הוא ייאלץ להסתפק בתצהיר
הסאגה שקרויה מתווה הגז הממשלתי הגיעה אתמול רשמית לתחנה האחרונה שלה בטרם המתווה יאושר באופן סופי. מי שאמור לתת את הגושפנקה למהלכי הממשלה - או לדחות אותם על הסף - הם חמשת שופטי בית המשפט העליון - המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, נועם סולברג, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן - שהתכנסו יחד עם מאות אנשים בירושלים כדי להחליט אחת ולתמיד האם המסגרת הרגולטורית החדשה שגובשה במשך יותר משנה במשרדי הממשלה מצדיקה את עקיפת סמכותו של הממונה על הגבלים עסקיים לראשונה בתולדות המדינה.
למרות הציפיות הגדולות שהדיון בנושא יהיה ממוקד וענייני, הדיון בבג"ץ הפך לארוך ומייגע.
"כלכליסט" מביא את השתלשלות העניינים שהחלה אתמול בתקוות גדולות אצל שני הצדדים - העותרים נגד המתווה מצד אחד, והמדינה וחברות הגז מהצד השני - שנגמרה ללא תשובה סופית תוך השארת כל הגורמים תלויים לגמרי באוויר.
08:30 > תדמור שואל את המפגינים איפה כולם
הדיון נקבע ל־09:00. שעה שהתל־אביבים מכירים כ"הפקק היומי בגלל עבודות הרכבת הקלה". מי שכן הקדים לעלות לירושלים מצא כמה עשרות מפגינים חרוצים שעמדו מחוץ לבית המשפט וניסו לעשות רעש. בתור לבידוק הביטחוני נוצר מפגש אירוני בין יוסי דורפמן, אחד ממארגני המחאה נגד מתווה הגז, למי שהוביל את התעשייה ב־15 השנים האחרונות, יו"ר דלק קידוחים לשעבר גדעון תדמור. תדמור עקץ את דורפמן ושאל "איפה כל המפגינים? הבטחתם מאות שיגיעו לירושלים". דורפמן השיב כי הם בדרך, בפקקים.
09:10 > הדיון מתחיל וכבר מתפוצץ
האולם מלא מפה לפה. בשורות הראשונות מסתופפים הפוליטיקאים שלא יפספסו הזדמנות להשתזף באור הזרקורים: איתן כבל, זהבה גלאון וגם שלי יחימוביץ'.מצד המדינה הגיעה ארמדה שלמה - שר האנרגיה יובל שטייניץ, מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד וצמרות משרדי הממשלה.
עם תחילת הדיון השופטים מבקשים מהמדינה לקיים את הדיון כאילו כבר ניתן צו על תנאי. כלומר, שנטל ההוכחה יעבור מהעותרים למדינה. עו"ד ענר הלמן, שמייצג את המדינה, הזדעק. לדבריו, אין לו סמכות להחליט. הדיון מופסק לעשרים דקות שבמהלכן מתקשרים לראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לקבל אישור. להפתעת כולם, התשובה היא לא רק חיובית, אלא שבאמצעותה גם נודע כי נתניהו מבקש להופיע בפני השופטים.
09:30 > השופטים עובדים עם סטופר
השופטים מעבירים את הדיון לארבעת העותרים. לאחר כמה שניות מתברר שהשופט רובינשטיין הגיע לדיון עם סטופר. מי שחרג ממכסת הזמן שהוקצבה לו נקטע מיידית.
הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דרור שטרום ניסה להסביר שהמדינה עקפה את בית הדין להגבלים עסקיים, אדם טבע ודין טענו שאין התייחסות סביבתית לאסונות שייגרמו בעקבות אישור המתווה ועו"ד אליעד שרגא שמייצג את התנועה לאיכות השלטון נותר עם 2 דקות בלבד כדי להשמיע את דבריו. את השופטים זה לא עניין, ושרגא נעלב: "אני יכול גם לשבת", הוא אמר. בסוף הוא קיבל מעמיתיו עוד 5 דקות על חשבון הזמן שלהם אותן הוא ניצל כדי לתקוף את התקפלות המדינה בפני נובל אנרג'י. "זה לא היה קורה באף מדינה ב־OECD", הוא מסכם.
עו"ד דפנה הולץ־לכנר שמייצגת את מרצ טענה שסעיף 52 מעולם לא הופעל. לדבריה, "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט אמר בעצמו שיש כאן סכנה לדמוקרטיה". ליכט, בתגובה, מתחבא במבוכה מאחורי שטייניץ.
בתגובה לדבריה של הולץ־לכנר, ובפעם הראשונה בדיון, אחד השופטים מביע דעה שאולי מעידה על העתיד. השופט נועם סולברג מזכיר להולץ־לכנר ששיקולי הביטחון כבר הוצגו לפני שלוש שנים בדיון שנערך בבג"ץ על ייצוא הגז. כלומר, שאם בזמנו בג"ץ קיבל אותן, ייתכן שגם הפעם הוא ייקבל אותן.
אחרון הדוברים הוא עו"ד גלעד ברנע שמייצג את המחנה הציוני, שניסה לגרור את השופטים לנבכי המתווה - לשאלת המחיר וההתחייבות של נובל אנרג'י לפיתוח המאגרים, שלא ניתנה.
12:00 > "זה לא חוזה, זו הבטחה מינהלית"
הלמן בורח מהדיון על תוכן המתווה ומבקש להתמקד בשני סעיפים - פסקת היציבות וסעיף 52 שאיפשר לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים ולאשר את המתווה. המדינה מצהירה שהמתווה הוא לא חוזה אלא הבטחה שלטונית־מנהלית.
כמו כן, המדינה טענה במפתיע שהיציבות לא נוגעת לכל המתווה אלא רק לשלוש נקודות: המיסוי, מכסת הייצוא ומסגרת המתווה, לרבות מכירת מאגרי כריש ותנין. ושום דבר מעבר לכך. כמו כן, הלמן הזהיר את השופטים שאם חברות הגז ייפגעו, הן יכולות לדרוש פיצוי. "המתווה לא אידיאלי, אבל הוא הנכון לשעה זו", הוא מסכם.
13:00 > המחליף של גילה עוקץ אותו על הדרך
מי שעולה להתקפה כדי להסביר את עמדת המדינה הוא הממונה על הגבלים עסקיים בפועל אורי שוורץ. לפי שוורץ, "העותרים עשו סלט. לבית הדין להגבלים אין סמכות לאשר את המתווה, ולכן גם אם גילה לא היה מתפטר היה צורך בהפעלת סעיף 52". שוורץ ניצל את ההזדמנות כדי לשלוח עקיצה לבוס לשעבר: "לא ייתכן שרגולטור יטיל וטו על כלל המשק כשיש שיקולי ביטחון שקשורים בהחלטה".
אחריו עולה לדבר שטייניץ, שמזכיר בכל הזדמנות את ועדת ששינסקי שהכפילה את נטל המס על חברות הגז. השופטים מבקשים לקצוב את נאומו לשש דקות, אך הוא מפליג בדיבור. בדבריו הוא נתלה בבנק ישראל וב־OECD שתמכו באישור
המתווה, ורומז ששורת מגעים דיפלומטיים חשאיים מחייבים את אישור המתווה לאלתר.
13:20 > וחברות הגז מעדיפות לשתוק
זכות הדיבור האחרונה עוברת לחברות הגז, שמוותרות עליה, כי הן היו מרוצות מתגובת המדינה. הן מעדיפות שהפרקליטות תתנצח עם העותרים. נציגי דלק כן מדברים ואף נוקטים בתעלולים. עו"ד רובי בכר מצא ציטוטים של השופט ג'ובראן מבג"ץ ייצוא הגז ב־2013 שבהם הוא מסביר מדוע הנושא הוא בעל חשיבות מדינית.
14:00 > המדינה שולפת את החומר הסודי
השופטים מסכמים את הדיון ומבקשים לקבל לידיהם את כל החומר הסודי של המדינה, שאמור להצדיק את נימוקי החוץ והביטחון. הדיון מסתיים ללא תוצאות. השופטים קובעים שנתניהו יגיש תצהיר עד ל־8 בפברואר ואז ייקבע דיון שני. פרצופי העותרים והמשיבים משדרים תחושה שהיא לא ניצחון ולא אכזבה. כמו המתווה עצמו.
תגובה אחת לכתיבת תגובה