אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לא אריות הבורסה, אבל יותר טוב מכלום צילום: עמית שעל

לא אריות הבורסה, אבל יותר טוב מכלום

תשע החברות החדשות בת"א הגדילו את מחזורי המסחר בכ־40 מיליון שקל. כל עוד הן מחוץ למדדים המרכזיים, יש ברישום הכפול יותר טוב מרע

09.02.2016, 08:04 | דרור רייך
מנכ"ל הבורסה יוסי ביינארט מנסה להחיות את הבורסה המקומית באמצעות חוק הרישום הכפול. אתמול היתה זו מטומי שנענתה לחיזורים שלו והפכה להיות החברה הראשונה ב־2016 שמבצעת את המהלך לפי חוק הרישום הכפול. בשנה שעברה הצטרפו לבורסה של תל אביב לא פחות מתשע חברות כאלה: מיילן, מנקיינד, קנון הולדינגס, ביוטיים, סודהסטרים, אורמת טכנולוגיות, סלזיון, נבידאה ואביליטי. חלקן, כמו מנקיינד למשל, וכפי שכתבנו כאן לא מעט בשנה האחרונה, הסבו למשקיעים נזק כבד, אבל יש גם כאלו שלא.

אז האם הרישום הכפול הצליח? והאם הוא טוב למשקיעים הישראלים? אין כאן תשובה נחרצת של שחור או לבן – התמונה קצת יותר מורכבת, אך נדמה שיש במהלך יותר טוב מרע.

מטרת־העל של המהלך הייתה להעלות את מחזורי המסחר בבורסה המקומית. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי המחזור היומי הממוצע של תשע העולות החדשות בחודש האחרון עמד על 40 מיליון שקל, בהובלת חברת התרופות מיילן. מחזור המסחר היומי הממוצע שלה בחודש האחרון עמד על 24 מיליון שקל. לשם השוואה, מחזור המסחר הממוצע היומי ב־2015 עמד על 1.4 מיליארד שקל – עליה של 18% לעומת שנת 2014. במילים אחרות, עוד חברות שווה עוד מחזורים, גם אם הן הגיעו לכאן מהסיבות הלא נכונות.

נדבך נוסף הוא כמובן המשקיע הישראלי. פה אין ספק שהוא הרוויח ובגדול. אם גברת כהן מחדרה רצתה לרכוש מניה של מיילן או מטומי בבורסת נאסד"ק או בבורסה של לונדון, היא היתה צריכה לשלם עמלה גבוהה, אפילו גבוהה מאוד. עמלת הרכישה המינימלית של מניה בארה"ב עומדת על כ־10 דולר בבתי ההשקעות ומגיעה ל־40 דולר בבנקים. בבורסה של לונדון המצב אפילו יותר חמור, מפני ששם צריך לשלם עמלה גם לברוקר בארץ וגם לסוכן, לכן עמלת המינימום עומדת על כ־30 דולר בבתי ההשקעות וכפול מזה בבנקים. כעת, בעקבות הרישום הכפול, המשקיע הישראלי יכול לקנות מניה של ביוטיים, סלזיון, נבידאה או אביליטי בעמלה מינימלית של כ־5 שקלים. בנוסף, המשקיע הישראלי יכול לסחור בהן בשעות פעילות נוחות בשעות היום ולא בשעות הלילה המאוחרות.

אילן שילוח אילן שילוח אילן שילוח

על פניו יש יתרונות לרישום הכפול, אבל אליה וקוץ בה. הבורסה בת"א היא לא חלומה הרטוב של אף חברה ציבורית. אמנם מנהלי חברות אוהבים להתהדר במילה "ציונות" אבל אם היתה להם אפשרות לעשות רוד שואו בלונדון או בניו יורק הם לא היו חשובים פעמים על ירושלים. כך, גם מטומי וגם סודהסטרים (החברות עם הזיקה הישראליות הרבה ביותר ברשימה) העדיפו להנפיק מעבר לים, ורק כששווי החברות צנח או מחזורי המסחר בהן היו דלילים הן נזכרו בארץ הקודש. גם מיילן שנרשמה לת"א, עם התחייבות להיסחר כאן לפחות במשך שנה, עשתה זאת מפני שהכריחו אותה בעקבות הצעת הרכש לחברת התרופות פריגו. הסיכויים שהיא תישאר להיסחר בתל אביב בתום השנה קלושים. אם לא די בכך, גם התשואות של החברות מדברות בעד עצמן. מתחילת המסחר בת"א ירדה סודהסטרים ב־16.6%, ביוטיים נפלה ב־37%, קנון נחלשה ב־44% ומנקיינד התרסקה ב־75%. רק מיילן עלתה ב־9%.

הסיבה האחרונה שנמצאת על כף המאזניים היא הכניסה למדדים. הבורסה אמנם פישלה, בעיקר במקרה של מנקיינד, אך היא תיקנה את עצמה מהר מאוד ומנעה מחברות הרישום הכפול לנצל עיוות שמכניס אותם באופן אוטומטי למדדים ובכך גרם לביקושים מלאכותיים של תעודות הסל.

אז האם הרישום הכפול טוב או רע? כל עוד הרישום לא מקנה כניסה אוטומטית למדדים, הבאת חברות נוספות לבורסה תורמת יותר מאשר גורעת. ולגבי איכות החברות שמגיעות לכאן Caveat emptor (בלטינית "ייזהר הקונה").

תגיות