אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בראש של מנדלבליט: מאחורי הקלעים של החלטת היועמ"ש הראשונה צילום: Marc Israel Sellem, Jerusalem Post

בראש של מנדלבליט: מאחורי הקלעים של החלטת היועמ"ש הראשונה

העברת הסמכות להדחת בכירים בשירות הציבורי מוועדת טירקל לנציב שירות המדינה מעוררת קשיים. מהם ומה עמד מאחורי ההחלטה?

11.02.2016, 10:46 | משה גורלי
העברת הסמכות להדחת בכירים בשירות הציבורי מוועדת טירקל לנציב שירות המדינה אכן מעוררת קשיים. אבל בסוף היום והדיונים, גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ובכירי משרדו כמו אבי ליכט ודינה זילבר מסכימים שהשינוי הזה מצוי במתחם הסבירות ואינו נגוע באי־חוקיות. או בעברית פשוטה: נגן עליו בבג"ץ אם צריך. מי שהתנגדו לשינוי היו דווקא נציב שירות המדינה משה דיין ואנשיו. והדבר בהחלט נזקף לזכותם, כי נדיר למצוא מישהו שמסרב לקבל כוח שמוצע לו.

ומהם הקשיים? בעבר בכירים ורגולטורים מונו לכהונה בלתי קצובה בזמן ולעתים נתקעו כמסמר בלי ראש שאין דרך להסירו. בהדרגה התפתח מנגנון דו־כיווני שמייצר איזון נכון. מצד אחד, ובצדק, כהונות הבכירים נקצבו בזמן, ומצד שני הוערם קושי על היכולת להיפטר מהם כשהסמכות להדחה ניתנה לוועדה בראשות שופט בית משפט עליון — אותה ועדה שמייעצת במינוי שבעה תפקידים בכירים.

עכשיו האיזון הזה מופר ומוחלש. גם הכהונה קצובה וגם הסמכות להפסיקה הועברה מגורם חזק, שופט עליון, לגורם חלש יותר, עובד מדינה. לכן לא מפתיע שהנציבות, שאמונה על שירות ציבורי עצמאי וחזק, מתנגדת להחלשה זו אף שהיא עצמה קיבלה את הסמכות.

ומדוע מנדלבליט ואנשיו נותנים יד להחלטה זו? אפשר לטעון שהיועץ המשפטי החדש מתחיל לספק את הסחורה למי שמינה אותו. ואפשר לנפק גם את ההסבר המשפטי שלפיו העברת סמכות ההדחה לנציב שירות המדינה נמצאת בתוך מתחם הסבירות. שאם לא כן, תאמר שהנציב הוא כלי למילוי גחמות הפיטורים של הממשלה. את זה היועץ המשפטי לא מוכן להגיד, כי מחר יגידו אותו הדבר גם עליו. לכן, הוא יכשיר את החלשת ההגנה על הבכירים כדי לשמור על מעמד בכיר אחר — נציב שירות המדינה משה דיין.

מנדלבליט ונתניהו, צילום: אוהד צויגנברג מנדלבליט ונתניהו | צילום: אוהד צויגנברג מנדלבליט ונתניהו, צילום: אוהד צויגנברג

קושי אחר הוא העובדה שמנגנון ההדחה באמצעות ועדת טירקל לא הופעל מעולם. אם כן, למה לתקן כלי שאף פעם לא השתמשו בו?

אבל את המהלך כולו יש להבין כהסתערות של נתניהו על "המשילות". מצד אחד, הוא מתכוון לקדם את ביטול ועדות האיתור ולהשיב את המינויים הבכירים לממשלה. נתניהו הגיע למסקנה, המצערת אך הנכונה, שחבל על הזמן שמוקדש למאמצי ועדת איתור, שממילא בוחרת את המועמד שלו, מנדלבליט למשל. מצד שני, הוא מבקש להקל בפרוצדורות להיפטר מבכירים שסרחו בעיניו — כמו דיויד גילה, אורית פרקש או מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר אבי ברגר — בלי ועדות איתור, בלי נבחרת דירקטורים, בלי ועדת טירקל.

בהגדרת עילות ההדחה, בהחלטת הממשלה, ייכתב משהו כמו "משבר אמון חריף... חילוקי דעות מהותיים". כלומר, אם רגולטור יתנגד לעמדת השר, ברור שיש כאן חילוקי דעות מהותיים, ויהיה אפשר לבעוט אותו החוצה. כל מי שיפגין חוט שדרה — יטוס על סעיף משבר אמון חריף עם השר. הדרך מכאן להחזרת תעשיית הג'ובים של מרכז הליכוד הולכת ונסללת, ולצדי הדרך הזאת יוקמו עמודי התלייה של הבכירים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות