האנונימיות שנותרה ברשת עלולה להיעלם בשם האינטרנט הבטוח

האנונימיות שנותרה ברשת עלולה להיעלם בשם האינטרנט הבטוח. 5 הערות

1. ההורים חוששים. שלשום ציין העולם את יום האינטרנט הבטוח, כנראה החג הכי פחות מהנה בלוח השנה. מנהגי החג כוללים מתן טיפים לגלישה בטוחה, בדגש מיוחד על גלישת ילדים ובני נוער, שימוש במדיה חברתית, ובני נוער שמשתמשים במדיה חברתית. אחרי הכל, מעטים הדברים שמפחידים הורים יותר מאשר לגלות שילדיהם משוחחים בתמימות עם פדופילים או לחלופין סובלים מהצקות ברשת מצד חבריהם. קשה שלא להבין אותם.

2. צ'ט המוות. אחת הסכנות, ש"הניו יורק טיימס" הקדיש לה לאחרונה כתבה נרחבת, טמונה באפליקציית הצ'ט Kik. להערכת מפתחיה, 40% מהנוער האמריקאי משתמש בה כדי לשוחח מבלי למסור פרטים מזהים, והיא זמינה גם בישראל. האנונימיות, כמובן, מהווה כר פורה לשלל פשעים: הטרדות מיניות, פורנוגרפיית ילדים, ולאחרונה גם חטיפתה ורציחתה של נערה בת 13 מאוהיו. לא פלא שרשויות החוק בארה"ב הביעו בפני "הטיימס" דאגה מהאפליקציה.

3. מי צריך אנונימיות. כל זה מעלה שאלה אחת: האם הגיע הזמן לוותר על האנונימיות ברשת, ואולי אפילו להגביל אותה מבחינה חוקית? עבור לא מעט אנשים אין כאן בכלל התלבטות. הם התרגלו למדיניות השמות האמיתיים של פייסבוק, חזו בנפילת סיקרט וזועמים בצדק על בליינדספוט, שמאפשרת ללכלך ולהתבריין בלי לשלם מחיר. הרי אם אתה מבקש להיות אנונימי זה אומר שיש לך מה להסתיר, לא?

4. געגועים ל־IRC. אלא שדור גולשים שלם גדל על אינטרנט אחר לגמרי, ששלט בכיפה עד לפני כעשור: זה שבו אתה יכול להיות מי שתרצה, לפשוט וללבוש זהויות. הצ'טים התנהלו דרך הפורטלים הגדולים או דרך רשת IRC, וזה לא נראה מופרך להתאהב באדם שלא פגשת או ראית מעולם, ואפילו לקיים איתו יחסי מין וירטואליים (פרקטיקה שזכתה לכינוי "סייבר", לפני שזה הופקע לצורכי אבטחה). היתה בזה סכנה, כן, אבל גם הרבה מאוד קסם.

5. דרוש פיקוח אקטיבי. כדי לשמור על מה שנשאר מהימים האבודים האלה, מפתחי אפליקציות כמו Kik חייבים לקחת אחריות. לא להסתפק בפיקוח ההורי או בשיתוף פעולה עם רשויות החוק, אלא ליצור מערכות אקטיביות שיזהו צ'טים מסוכנים ויגדעו אותם בזמן. כן, זה יעלה כסף, אבל האלטרנטיבה היא עולם וירטואלי שבו כולם יודעים בדיוק מי אתה. ובינינו, זה עולם קצת משעמם.