האם שוק העברות השחקנים הופך לשוק "עבדים"?
רק 0.5% משוק שמגלגל 4.2 מיליארד דולר מגיעים ליצרני שחקני הכדורגל בעוד שסוכנים ומתווכים מרוויחים מאות מיליוני יורו
קראו עוד בכלכליסט
לשם השוואה, סוכני שחקנים נהנו מעלייה של 15% בהכנסות שלהם - 228 מיליון דולר בסך הכל וזה לא כולל רווחים ממכירת אחוזים בשחקן, אלא רק עמלות על העברות.
לפי FIFPro רק 1.3% מהסכומים בשוק משולמים כ"תשלומי סולידריות" למועדונים שהיו אחראים לפיתוח השחקנים עד גיל 23. לפי פיפ"א תשלומי סולידריות אמורים להיות 5% מסך כל העברה אך מועדונים לא יודעים או לא מוכנים לשלם את הפיצוי הזה ליצרני הכישרונות. כמו כן, לפי FIFPro השחקנים לא נהנים מזכויות עובדים שכל עובד באיחוד האירופי נהנה מהם.
כל זה הגיע לאבסורד החודש כאשר פרטיזן בלגרד נאלצו לשלם קנס של 5 מיליון יורו על כך שלא מכרו את הכישרון אנדריאה זיבקוביץ'. השחקן המוכשר אפילו לא ידע ש-50% "ממנו" שייכים לאפולון לימסול, קבוצה קפריסאית שהיא חלק מרשת המועדונים של פיני זהבי. פרטיזן נאלצה לשלם ללימסול כסף על כך שלא הצליחה למכור את השחקן ולייצר הכנסה לקבוצה שהוא מעולם לא שיחק עבורה.
הכדורגל אימץ בחום את הגלובוליזציה הקפיטליסטית בצורה הגולמית ביותר שלה. כיום אין הבדל בין כדורגל לנייקי או אפל. מי שמייצר את המוצר מרוויח חלקיק ממחיר המוצר, מתווכים ואנשי שיווק משרתים את האדונים ומרוויחים את רוב הכסף שהאדונים מוכנים לשלם. ההבדל הוא ש"המוצר" בכדורגל הוא השחקן, והוא בנאדם ולא אייפון או נייקי וייפור דרייבר או מה שזה לא יהיה. והשחקן הזה לא נהנה מאותן זכויות של עובד. ב-FIFPro דורשים מהאיחוד האירופאי לבדוק את שוק העברות השחקנים ולבטלו. אבל הכדורגל עצמו צריך להסתכל על עצמו ולשאול: האם שוק העברות השחקנים הפך לסחר בבני אדם?
תגובה אחת לכתיבת תגובה