הצגה: "שעה של שקט", בית ליסין ותיאטרון חיפה

תיאטרון בית ליסין ותיאטרון חיפה מעלים את הקומדיה הצרפתית "שעה של שקט" מאת פלוריאן זלר, בבימויו של משה נאור ובהשתתפות ששון גבאי, הדס קלדרון, רפי תבור, עופרי פרישקולניק־אלדד, אלעד אטרקצ'י, ג'יל בן דוד וגיל וסרמן.

העלילה: כל מה שמישל (גבאי) רוצה הוא שעה של שקט כדי להאזין לתקליט הג'אז הנדיר שהשיג אחרי שנים של חיפוש בשוק הפשפשים. אלא שבדיוק אז לאשתו (קלדרון) אין מצב רוח והיא רוצה לדבר ולספר לו סוד מהעבר, אמא שלו מצלצלת, המאהבת שלו (פרישקולניק) מגיעה בהפתעה, הבן הסורר (אטרקצ'י) מגיע לארוחת צהריים, והשיפוצניק שמתחזה לפולני (וסרמן) מחורר את הקירות עד שהכל נוזל לבית של השכן מלמטה (תבור). מישל, שחשב שעומד להיות לו יום מהאגדות, מבין עד מהרה שהחלום מתרחק ממנו בצעדי ענק.

דבר המבקרת: המחזה של זלר עולה על במת בית ליסין (הפעם בשיתוף תיאטרון חיפה) אחרי "האמת" ו"האבא" שהיו שתי יצירות מופת, כל אחת לסוגה, אך הוא פחות טוב מקודמיו (לפחות עבור צופים שאינם מחובבי הפארסה). עם זאת, הוא ללא ספק עשוי היטב ומספק שעה וחצי של בידור. זו המטרה העיקרית של הצגות מסוג זה, ולא תמצאו בו ערך מוסף מעבר לכך.

מימין: גיל וסרמן וששון גבאי. הצגה מצחיקה, קולחת וגדושה ברעיונות משעשעים, אך בלי ערך מוסף | צילום: זראר אלון

נאור ביים אותו בדיוק ובקצב כיאה לז'אנר, וכל השחקנים התמסרו לחוקי הפארסה והמצבים הקיצוניים. כל אלה יצרו הצגה מצחיקה, קולחת וגדושה ברעיונות משעשעים שאין בה רגע דל, עם התרגום המצוין של דורי פרנס והתפאורה הנהדרת (והמתפרקת) של סאשה ליסיאנסקי, ועל רקע המוזיקה של שאול בסר שהשתלבה ותרמה לאווירה הסוערת והשוצפת על הבמה.

גבאי מסתער על התפקיד כמו שרק הוא יודע, ומוכיח שוב שהוא שחקן בעל יכולות בלתי מוגבלות, אינו חושש לקחת את הדמות בסיטואציות מסוימות לקיצוניות פיזית ומילולית, ומצליח להישאר אנושי ומיואש ממצבו.

קלדרון מצוינת כאשה שאיתו, וכמוה וסרמן ותבור. פרישקולניק, בן דוד ואטרקצ'י מבצעים גם הם את תפקידיהם כהלכה.

שורה תחתונה: חגיגה מבדרת לאוהבי הז'אנר.