במגמת צמיחה

האמן מוש קאשי לא יודע עד לאן ולמי יגיעו העבודות שלו. "אני לא מסמן את החופים שאליהם יגיעו הציורים", הוא אומר. "אני שמח על כל מי שיכול לרכוש עבודה שלי ולחיות איתה. במידה מסוימת, כל עבודה היא פיסת נפש שלי, וכך אני יכול להעביר משהו לאנשים אחרים".

את הדברים אומר קאשי לרגל תערוכתו "A CAPPELLE" שתיפתח מחר בגלריה נגא בתל אביב (אחד העם 60, הכניסה חופשית). קאשי (49) הוא אמן בולט בסצנת האמנות הישראלית זה כמה עשורים - הוא למד לתואר ראשון במדרשה ולתואר שני באנגליה, וזכה במשך השנים בפרסים שונים ובהם פרס האמן הצעיר ופרס שרת החינוך והתרבות. זו תהיה לו תערוכת היחיד ה־12, שגם תציין 20 שנה משותפות לעבודה עם גלריה נגא - פרק זמן יוצא דופן בהחלט בסצנה המקומית. "היתרון במערכת יחסים של 20 שנה הוא שהדיאלוג בינינו הוא כבר בהבנה כמעט תת־קרקעית", הוא אומר. "נגא עבורי היא כמו נמל בית. אולי זה מהדהד למשהו בתוך תוכי, איזשהו אורך רוח. את היחסים המתמשכים האלה אני מקביל למשך זמן היצירה, כל פרק זמן של עשייה אצלי יכול לקחת שנים, וזה לא משהו שאני חושש ממנו".

המטרה אינה למכור

"בעלות הגלריה נמצאות איתי בקשר רציף גם כשזה לא לקראת תערוכה", הוא מספר בתשובה לשאלה מי מחליט מה יוצג בכל תערוכה. "היו פעמים ספציפיות שרצינו שתהיה אוצרות, כמו למשל כשיוסף קריספל אצר את אחת התערוכות שלי. אבל דווקא השיח המתמשך הזה נותן לנו מרחב ואפשרויות, ויחד אנחנו יוצרים את העריכה של התערוכה".

אתה לא חושש שהגלריה תבחר את העבודות שיכניסו בעבורה יותר כסף?

"אני מאמין שבסופו של דבר הקשר שלנו הוא כל כך קרוב שאדע מתי הדברים מוטים. על סמך תערוכות קודמות אני יכול לומר שכל אחת מהן היתה סוג של התקדמות ועליית שלב מבחינתי, והחשיבה היא לא איך להרוויח כסף, אלא חשיבה לטובתי כאמן. אני לא מציג כדי למכור, זו לא המטרה שלי".

אף שזו לא מטרתו המוצהרת, קאשי נחשב לאמן שמוכר הרבה. מחירי העבודות שלו נעים בין 10,000 שקל לעבודות הקטנות ועד עשרות אלפי שקלים לעבודות גדולות, ואלה נמצאות היום באוספים רבים - ציבוריים ופרטיים.

מוש קאשי ועבודותיו. "העיסוק בטבע הוא שיח בין־דורי שרק הביטוי שלו משתנה" | צילום: אוראל כהן

טבע מדומיין

מהתערוכה. הטבע הוא אמצעי ביטוי | צילום: אלעד שריג

בשנים האחרונות בולטים בעבודותיו של קאשי בעיקר מוטיבים מהטבע. בתערוכה הנוכחית הוא ממשיך בקו ומציג סדרה של עבודות שבהן דימויי צמחים, מצד אחד נקיים מאוד ומצד שני חושפים, אולי לראשונה בעבודותיו, את הפעולה הציורית באופן ברור.

"העבודה שלי נעשית כולה בתוך הסטודיו", הוא מסביר. "מבחינתי זה לא עיסוק בטבע עצמו, הטבע הוא מקום שדרכו אני מבטא הרבה דברים. מה שמעניין אותי הוא האפשרויות שהוא מזמן, דברים שיכולים להיות הרבה פעמים בבואה שלנו. אני עובד ממקום שיש לו שיח בין־דורי, רק הביטוי שלו משתנה עם הדורות".

מה הופך את העבודות שלך לקומוניקטיביות כל כך?

"חשוב לי להיות זמין ואפשרי בדרך שבה אני מנסח דברים. לקחת את המושג של יופי בתוך הציור ולהשתמש בכל המנעד שהוא מאפשר".

בעולם האמנות כיום יש כאלה שיראו במושג "יופי" גם מילת גנאי.

"יופי הוא ערך, וגם אם אתה נמצא בתוך איזושהי מציאות שמכחישה אותו - הוא קיים. יכול להיות שלא יזיק קצת יופי בעולם שלנו, אבל זה לא משהו שאני נכנס אליו יותר מדי. אני חושב שהצופה הנבון יידע לקרוא שגם בתוך כל היופי הזה מסתתרים רבדים סמויים של נושאים שהם לא פחות פוליטיים או חברתיים".