איור: דניאל גולדפרב
מאקרו טכנולוגי
טלוויזיה שטוחה: האם אפשר להציל את שידורי התלת-ממד?
יצרניות האלקטרוניקה מוותרות בשקט על חזון טלוויזיות התלת-ממד, שהפך מהבטחה גדולה לכישלון כואב בגלל מיעוט תכנים וחוויית שימוש בעייתית. המפנה עשוי להגיע כשההולוגרמות יבקרו בסלון
סמסונג ו־LG צפויות לצמצם מאוד את ייצור טלוויזיות התלת־ממד שלהן - כך דיווח האתר ET ניוז מדרום קוריאה, מקום מושבן של שתי ענקיות האלקטרוניקה, שנחשב לאמין. לפי הדיווח, אם בשנה שחלפה שילבו 40% מהטלוויזיות של LG יכולות תלת-ממד, הרי השנה השיעור צפוי לעמוד על 20% בלבד.
קראו עוד בכלכליסט
זה סיפור מעניין, אבל הסיפור שמאחורי הסיפור מעניין לא פחות. הידיעה המדוברת פורסמה כבר לפני כשבוע וחצי, אך כמעט לא זכתה לתשומת לב בתקשורת הטכנולוגיה העולמית. לא פחות מצמצום היקפי הייצור, והעובדה שבתערוכת CES האחרונה יצרניות הטלוויזיות כמעט לא התמקדו ביכולות תלת-ממד, זוהי עדות ברורה לגסיסתו של הטרנד.
טכנולוגיית התלת-ממד, שהחלה להשתלב בטלוויזיות ב-2010, היתה אמורה להיות הדבר החם הבא בעולם הבידור הביתי. אחרי הכל, בקולנוע הטכנולוגיה קנתה לעצמה אחיזה מחודשת, עם סרטים כמו "אווטאר" של ג'יימס קמרון. אלא שגם שם ההתלהבות של ראשית העשור נרגעה: אף על פי שכמחצית מאולמות הקולנוע בעולם מצוידים במקרני תלת־ממד, שיעור רוכשי הכרטיסים לסרטים אלה יורד בהדרגה, מ־21% בארה"ב ב־2010 ל־14% ארבע שנים לאחר מכן.
כמה גורמים הופכים את מצב התלת־ממד בטלוויזיות לרע עוד יותר. הבעיה הראשונה קשורה לחוויית השימוש: לא כל הצופים ניחנו בראייה סטריאוסקופית, הדרושה כדי לצפות בתכנים. שימוש ממושך במשקפי תלת־ממד עלול להעיק ולגרום לכאבי ראש ולעייפות בעיניים, בעיות שרק הועצמו בטכנולוגיות שניסו לאפשר צפייה נטולת משקפיים.
אלא שהבעיה היא לא רק טכנולוגית אלא גם תוכנית. הטכנולוגיה הושקה לפני שנוצרו בעבורה תכנים ייעודיים, והציפייה מצד יצרניות הטלוויזיות שגופי השידור יאמצו אותה נגוזה עם הזמן. מחירו הגבוה של ציוד השידור בתלת־ממד לעומת לציוד סטנדרטי גרם לרבים מהם לוותר על ההרפתקה. התכנים שכבר נוצרו היו במקרים רבים באיכות ירודה: יוצרים רבים פשוט לא הבינו את המדיום החדש, והמפיקים ביקשו לחסוך בעלויות ולא השקיעו בציוד איכותי.
אלא שגם לו היו נוצרים יותר סרטי טלוויזיה וסדרות איכות הנעזרים בתלת-ממד, לא בטוח שהם היו מצליחים להתגבר על הבעיה הנרטיבית. יוצרי התוכן מגלים יותר ויותר שהשימוש בתלת-ממד אינו משנה באופן מהותי את הדרך לספר סיפור מעניין. חוץ מבסרטים עתירי אפקטים כמו "אווטאר" או "כוח משיכה", הבמאים אינם מרוויחים משילוב הטכנולוגיה ביצירותיהם. וסרטים מהסוג הזה, באופן טבעי, מתאימים לקולנוע ולחוויית צפייה משותפת הרבה יותר מלטלוויזיה.
אם יצרניות הטלוויזיות חשבו ששידורי הספורט יצילו את המצב, הרי בענף זה הם נחלו את הכישלון הצורב מכל. שידורים אלה הם תוכן רווחי ועתיר רייטינג לגופי השידור, אך במהרה התברר כי לרוב הצופים הצפייה בתלת-ממד פשוט אינה תואמת את הרגלי הצפייה במשחקים או בתחרויות. הרוב המוחלט של אוהבי הכדורגל לא רוצים לראות גולים של כריסטיאנו רונאלדו או דאנקים של לברון ג'יימס כאילו הם מתרחשים ממש לידם, חוויה שנראית זרה ומוזרה גם ביחס לצפייה מהיציע. גרוע מכך: במקרים רבים חוויית הצפייה באירועי ספורט היא משותפת, בפאבים או בבתים פרטיים. אלא אם במקרה כולם מצוידים במשקפי תלת-ממד, טכנולוגיית התלת-ממד לא ממש מועילה במקרים כאלה, בניגוד לשיפור המתמיד באיכות השידור.
למרות כל הגורמים האלה ומצבן העגום של הטלוויזיות, מוקדם להספיד לחלוטין את טכנולוגיות הצפייה בתלת-ממד. הפקת סרטים כאלה החלה עוד בשנות החמישים, דעכה במשך שנים רבות, ואז הפציעה מחדש בגדול בקולנוע כשההתפתחויות הטכנולוגיות והכלכליות אפשרו זאת. ייתכן שהטכנולוגיה תזכה ללבוש אחר בשנים הקרובות, כזה שישתלב בהבטחה ותיקה נוספת, שעד היום לא באמת מומשה: הולוגרמות.
בשנים האחרונות השתכללה הטכנולוגיה ההולוגרפית, הקימה לתחייה את טופאק ומייקל ג'קסון במופעי בידור, ואפילו שימשה בהפגנות. משקפי הולולנס של מיקרוסופט מבקשים לדמות צפייה הולוגרפית בבית, ומפתחים מביעים עניין הולך וגובר בענף, המשתלב בתחומים כמו מציאות מדומה ומוגברת. אם ילמדו גופי השידור מהטעויות בשנים האחרונות, יכול להיות שהדמויות בסדרה הבאה שנתמכר אליה יסתובבו בסלון ביתנו.
3 תגובות לכתיבת תגובה