לא די בחוק האומנה

טובת הילד היא לחיות עם הוריו. זוהי העמדה הבסיסית המקובלת על כל גורמי המקצוע, גם על מי שסבור שיש להוציא ילד מסוים מביתו. השבוע אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את החוק שיסדיר את זכויותיהם של ילדי ומשפחות האומנה.

החוק עושה עבודה חשובה מאד בכל מה שקשור להוצאת ילדים מביתם, אבל משאיר בחוץ את ההורים הביולוגיים שילדיהם נלקחו מהם, בהם פשוט לא מטפלים ולא משקיעים משאבים. לא בגלל שזה לא חשוב, אלא אך ורק בגלל שזה עולה יותר מדי כסף.

זהו אינטרס מובהק שלנו כחברה שילדים לא יגדלו מחוץ לביתם. ראשית וחשוב מכל, בגלל שהוצאת הילדים גורמת לכל כך הרבה סבל. שנית, מכיוון שהילדים האלו הם ההורים של מחר, וגם להם לא יהיו כלים לגדל את ילדיהם. חייבים להתחיל להשקיע בטיפול במשפחות ובעיקר, במתן תמיכה וכלים להתמודדות עם עוני ומצוקות החיים.

הבעיה היא שאין כסף. משרד הרווחה כמובן לא יאמר את זה בקול רם. הוא מתגאה בתכניות טיפול מפוארות אבל מאחורי המילים הללו עומד תקציב זעום. האגודה לזכויות האזרח הייתה מעורבת בדיונים על הצעת חוק האומנה לילדים שעברה השבוע בוועדת הרווחה של הכנסת ואחת הדרישות המרכזיות שלה הייתה להכניס לחוק הוראה מפורשת בדבר החובה לשקם את המשפחה מן הרגע הילדים הוצאו מהבית כדי לאפשר את חזרתם. אלמנטרי, לא?

אז זהו, מתברר שלא. משרד הרווחה מסרב בתוקף להכניס הוראה כזו לחוק מן הסיבה הטריוויאלית שאין לו תקציב לכך. יש תקציבים של מיליונים למסגרות לילדים ויש אמירות יפות על כך שטובת הילד לגדול בחיק משפחתו, אבל כסף בפועל? אין. כאשר האגודה דרשה שמשרד הרווחה יממן טיפול בילדים שהוצאו למשפחות אומנה, נאמר לה שזה דורש תקציב של מאתיים מיליון שקל, כסף שפשוט אין. בחישוב פשוט מדובר בערך בעשרת אלפים שקל למשפחה שילדיה באומנה. אם זה נשמע הרבה, כדאי לדעת שהעלות של הימצאות ילד במשפחת אומנה גבוהה בהרבה.

משרד הרווחה מתהדר בתוכנית הדגל שלו, "עם הפנים לקהילה", שמטרתה לצמצם הוצאת ילדים מן הבית ולטפל בהם ובמשפחתם בביתם, אלא שמתברר שכל תקציבה הוא 50 מיליון שקל. גם על זה אין מה לשמוח יותר מדי, בפגישה עם סגנית יועמ"ש משרד הרווחה נרמז לנו שגם תכנית זו אולי תתבטל מפאת חוסר תקציב.

הכתובת היא אמנם משרד האוצר, אבל משרד הרווחה צריך להקים קול זעקה ולהפסיק להתעטף בעלה התאנה של "עבודת הקודש", שהוא המונח שמשתמשים בו עובדים סוציאליים כדי להדוף כל ביקורת. שר הרווחה יכול לדפוק על השולחן ולדרוש כסף כדי למנוע הוצאת ילדים מביתם במקרים בהם ניתן למנוע זאת.

אימא אחת, שבתה נלקחה ממנה למשפחת אומנה, אמרה לי: "אם היו לי רק עוד 3,000 שקל בחודש הייתי יכולה לגדל את בתי בכבוד ולספק לה את כל צרכיה". אז מדינת ישראל הנכבדה, די לדבר גבוהה גבוהה. הגיע הזמן לתת תקציב.

 

עו"ד משכית בנדל היא ראש תחום רווחה וקיום בכבוד באגודה לזכויות האזרח