ייצוגית פינרוס: בעלי השליטה ישלמו 1.1 מיליון שקלי לבעלי מניות המיעוט

פיצוי של למעלה ממיליון שקלים יקבלו בעלי מניות המיעוט בחברת פינרוס במסגרת תביעה ייצוגית שטענה לקיפוחם, כך קבעה היום (ה') שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן. פסק הדין מרחיב את החובות והאחריות של דירקטורים לא רק כלפי החברה אלא גם כלפי בעלי מניות המיעוט.

התובע הייצוגי, דב גולדשטיין, יקבל גמול של 45 אלף שקל ובאי כוחו, ממשרד ארד ושות' יקבלו שכר טרחה של 175 אלף שקל.

פינרוס היא חברת אחזקה העוסקת ביבוא ושיווק של חלקי חילוף לרכב באמצעות חברת אוטוורקס, חברה שפינרוס מחזיקה ב-37.5% ממניותיה. פינרוס מחזיקה גם ב-100% ממניות חברת "התפעלות". בתביעה הייצוגית שהוגשה באוקטובר 2011, טען התובע הייצוגי לקיפוח המיעוט בכך שבעלי השליטה של החברה, משפחת וינקלר, והדירקטורים הפרו את חובת הזהירות והאיצו את כניסתה ל"רשימת השימור".

מהי רשימת שימור? מניות שעומדות בכללי הבורסה נסחרות ב"רשימה הראשית" ולצדה קיימות מסגרות מסחר מצומצמות יותר. אחת מהן היא "רשימת השימור". העברה לרשימה זו מבטאת ירידת ערך של החברה בכמה פרמטרים: שווי אחזקות הציבור נמוך מ-5 מיליון שקל; שיעור אחזקות הציבור פחות מ-15%; ההון העצמי של החברה קטן מ-2 מיליון שקל. אם בתוך 12 חודשים לא נוצרו התנאים לחזרת החברה לרשימה הרגילה, לרוב תימחק המניה מהבורסה.

את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, הגיש גולדשטיין, באמצעות עוה"ד אהוד ארד, שותף מייסד ועוה"ד ענבל אביעד, ראשת מחלקת ליטיגציה ועו"ד רועי מיודובניק ממשרד ארד ושות' לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בתביעתו טען כי בעלי השליטה קיפחו את זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט בחברה, בכך שלא עשו די כדי למנוע את כניסת מניות החברה לרשימת השימוש. לשיטתו, בעלי השליטה התרשלו והפרו את חובת האמון וחובת הזהירות שלהם כלפי בעלי מניות המיעוט והוא עתר כי בית המשפט יורה לנתבעים לנקוט בכל הפעולות הדרושות כדי להוציא את מניות החברה מרשימת השימור. בנוסף ביקש התובע הייצוגי פיצוי לחברה הקבוצה עבור הנזק שנגרם להם בשל הפגיעה בסחר המניות.

לאחר הגשת בקשת האישור, בינואר 2012, פרסמו בעלי השליטה הצעת רכש מלאה לרכישת מניות החברה מידי הציבור תמורת סכום של 2.2 שקלים למניה. המחיר המוצע היה גבוה ב-2.8% מהמחיר בו נסחרו המניות בבורסה באותה עת. הצעה זו נענתה בחיוב על ידי 78% מבעלי מניות המיעוט בחברה, כלומר מעל הרף הנדרש לצורך קבלת ההצעה. בהמשך פרסמה החברה דו"ח מיידי ביחס לקבלתה של הצעת הרכש השנייה. לאור קבלת ההצעה, שולמה התמורה לכל המציעים ומניות החברה נמחקו מהמסחר בבורסה עוד באותו החודש.

לאחר שמניות המיעוט נרכשו על ידי בעלי השליטה, לא היה עוד מקום לדון בחלק מהדרישות שביקש התובע הייצוגי בתביעתו וכל שנותר היה לדון בפיצוי בשל הנזק הנטען שגרמו בעלי השליטה לקבוצת בעלי מניות המיעוט, כאשר לא מנעו את כניסתה של החברה לרשימת השימור.

במרץ 2013 אישרה השופטת רות רונן את התביעה. בהחלטה זו נקבע כי הנתבעים חבים חובות כלפי בעלי מניות המיעוט: הדירקטורים חבו בחבות זהירות לפעול באופן סביר כדי למנוע את כניסת המניות למסחר לרשימת השימור וזאת משום שמעבר של מניות למסחר ברשימה זו פוגע בשווי המניות. עוד נקבע כי בעלי מניות השליטה חבו חובה לפעול בהתאם לציפיות הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט, ציפיות מכוחן יכלו בעלי מניות המיעוט להניח כי אף הם יפעלו כדי למנוע את כניסת מניית החברה לרשימת השימור.

בהחלטתה קבעה עוד השופטת רונן כי לבעלי מניות המיעוט עומדת עילת תביעה נגד כל הנתבעים – הן בעלי השליטה והן הדירקטורים וכי אלה לא הציגו ראיות שיעידו על

פעולות שנקטו כדי להתמודד עם בעיית השימור באותה התקופה. עוד נקבע כי יש בסיס למסקנה לפיה בעלי השליטה התכוונו לרכוש את מניות המיעוט לאחר הכניסה לרשימת השימור בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".

השופטת רונן ציינה עוד כי אין מדובר במצב בו האינטרס של בעלי השליטה ושל בעלי מניות המיעוט בחברה הוא זהה. לדבריה, המעבר של מניות החברה למסחר לרשימת השימור השפיע באופן שונה על בעלי מניות המיעוט בחברה ועל בעלי השליטה בחברה – כאשר בעוד בעלי מניות המיעוט נפגעו כתוצרה מן המעבר, בעלי השליטה לא ניזוקו ממנו אלא אף נהנו ממנו.

לאחר שאושרה הבקשה, החלה להתברר התביעה הייצוגית. עמדת בעלי השליטה, הייתה כי דין התביעה להידחות. לגישתם, התובע לא הוכיח כי הם זנחו את הטיפול בבעיית השימור של החברה ולא הוכח כי המחיר בו הייתה נרכשת מניית החברה מציבור המשקיעים היה גבוה יותר, לא הייתה המניה נסחרת ברשימה הראשית בבורסה במועד הצעת הרכש. אלא ציינו עוד כי החברה התמודדה עם בעיית השימור לאורך השנים, וכמה התמודדו עם בעיה זו חברות נוספות רבות בבורסה. עוד נטען כי לא הוכח שבעלי השליטה לא פעלו לטובת בעלי מניות המיעוט.

בפסק הדין שניתן היום (ה') על ידי השופטת רונן היא קובעת כי אכן יש לפצות את חברי הקבוצה בנזק שנגרם להם. לפי פסק הדין, המסקנה העולה היא כי לחלוף הזמן במסגרתו מניות החברה הוסיפו להיסחר ברשימת השימור, הייתה השלכה על מחיר המנייה. לכן, כך היא קובעת, יש להעריך את הנזק לחברי הקבוצה כתוצאה מהמסחר של המניות ברשימת השימור בשקל לכל מניה. ובסך הכל נאמד הפיצוי על 1.1 מיליון שקלים, מתוכם ישולמו הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבאי כוחו.