צילום: בלומברג
דו"ח טכנולוגי
הלקח של ג'ב בוש: הפרסום ברשתות החברתיות עובד
האם נפילתו של ג'ב בוש מעידה על מהפך תקשורתי, אפל מתכוונת להשתמש בסעיף הלא מוכר של התיקון החמישי לחוקה האמריקאית ופייסבוק עושה לנו פרצופים
במקום שבו היית, נשאר רק אוויר
אלוהים יודעת למה במפלגה הרפובליקנית חשבו שג'ב בוש הוא המועמד שיוביל אותם חזרה לבית הלבן. מה היה בו, באיש הזה, שחשבתם שהוא יכול לנצח?
ובכן, מלבד קשרים משפחתיים, היה לו גם הרבה כסף. הוא גייס כ-152 מיליוני דולרים. זה סכום, אמרה לעצמה ההנהגה, שאמור להבטיח לו את הניצחון, כי הוא יקנה המון זמן בטלוויזיה. וג'ב קנה, או הו הוא קנה. וזה לא עזר לו בכלום: אחוזי התמיכה שלו הזכירו את אלה של אולמרט אחרי לבנון השנייה ואחרי הפריימריז האחרונים הוא נאלץ לפרוש.
מה קרה? למה הכסף שקונה את הטלוויזיה לא הצליח הפעם? כי מה שעבד 50 שנה כבר לא עובד עכשיו. יש כלי שמאפשר לעקוף את הטלוויזיה: המדיה החברתית. אם אתה מושך מצביעים דרך הפצצה בלתי פוסקת באמצעות כלים חינמיים (בערך) כמו טוויטר ופייסבוק, אתה לא צריך טלוויזיה.
יתר על כן, הטלוויזיה זזה לאט: עד שאתה מנתח את הסקנדל האחרון, גומר לריב על השאלה כמה מודעת התקיפה שלך צריכה להיות חריפה, מביים אותה ומעלה אותה – המגיבים במדיה החברתית כבר סיימו ללעוס את השערורייה הישנה ועברו להתקף הזעם החדש. משך התגובה הוא שעות, לא ימים. מי שיכול להגיב במהירות בטוויטר ופייסבוק, לזרוק את הנקודות שהקהל שלו כבר ירוץ איתן בזמן שהמתחרה עדיין מודד את העניבה הנכונה, ניצח.
על כל פנים, ניצח במדיה החברתית. זה הרבה. זה מספיק למועמד חיצוני כמו טרמאפ ללעוס ולזרוק לכלבים מועמד ממסדי כמו ג'ב בוש. האם זה יספיק גם כדי להביא בוחרים אמיתיים – לא את המשוכנעים שלך, אלא את האנשים שאינם מכורים לפוליטיקה מספיק כדי להיות חברי מפלגה – אל הקלפיות? את זה נדע עוד כמה חודשים.
הניסיון בישראל, יש לציין, אומר שיש סיכוי סביר שכן. כמה מנדטים קריטיים עברו מצד לצד בבחירות האחרונות משום שראש הממשלה הוציא הודעה גזענית ש"הערבים נוהרים באוטובוסים" באמצע יום הבחירות, ומיקד אותה לא בטלוויזיה אלא במדיה החברתית. עכשיו נראה אם ליצן כמו טראמפ יכול לעשות את זה בארצות הברית. כך או כך, האסטרטגים שמתמקדים בטלוויזיה צריכים להתחיל לדאוג, ואנשים שאכפת להם מרמת הממשל צריכים להתחיל לקבל טיפול תרופתי נגד חרדה.
קווי הקרב נמתחים
המלחמה בין אפל ובין ה-FBI החלה לפני שבוע ונראה שהיא מסלימה מדי יום, כששני הצדדים מבצעים הדלפות מתוכננות ומבוקרות. מנכ"ל אפל טים קוק כבר אמר שה-FBI מבקש מאפל להפוך את התוכנה שלה ל"מקבילה של סרטן". ציניקנים יאמרו שזה קרה כבר מזמן, ומיוזמתה של אפל.
האסטרטגיה המשפטית של אפל, על פי ההדלפות, עומדת להישען על התיקון החמישי לחוקה – אבל לא על הסעיף שמכיר כל מי שצפה בסדרת משטרה או משפט, שאומר שלאדם עומדת הזכות שלא להפליל את עצמו. לא, החלק הרלוונטי הוא "מאף אדם לא יישללו החיים, החירות או רכושו, ללא הליך הוגן, ולא ייתפס רכוש פרטי לצרכי ציבור ללא פיצוי הולם".
אפל הולכת לטעון שבפועל הממשלה מתכוונת להשתמש בעובדים שלה כעובדי כפייה, שאמורים לייצר עבורה מערכת הפעלה בניגוד לאמונותיהם, ושמדובר בהפרה של זכותם הבסיסית להליך הוגן. מה יחשוב על זה בית המשפט? לאף אחד אין מושג ברור. באגודה האמריקאית לזכויות האזרח, שמתכוונת להגיש תצהיר תמיכה באפל, אומרים שבניגוד למצב הרגיל, שבו הממשלה מבקשת צו שמורה לחברה להעביר לה מידע שכבר נמצא בידי החברה, כאן יש מצב שבו אפל נדרשת ליצור תוכנה בלתי קיימת, שמטרתה להביס את ההגנות של עצמה. כל העיניים נשואות לבית המשפט בריברסייד, קליפורניה, שידון בתיק ב-22 במרץ.
במקביל, רווחות שמועות על כך שאפל עובדת כנגד השעון כדי לייצר הגנות על האייפון שלא יאפשרו לממשלה לפרוץ אותו בעתיד בשיטה שהיא רוצה עכשיו – הן כל כך רווחות שהן פורסמו בניו יורק טיימס. המטרה, על פי הדיווחים, היא ליצור מאזן אימה מול הממשלה – עד שתוציאו צווים, הם כבר לא יהיו רלוונטיים לטכנולוגיה החדשה שלנו. רוצים לשנות את המצב? לכו לחקיקה ראשית, בואו נראה קמפיין ציבורי בנושא.
אפל, יש לציין, אומרת שמדובר בשמועות בלתי מבוססות שהיא לא מתכוונת להגיב עליהן. זה גם מה שאני הייתי אומר במצבם.
צאו לי מהווריד
אחת המגפות שהביאה איתה פייסבוק היא כפתור הלייק. מישהו כותב משהו מזעזע וחשוב? עכשיו לך ותן זה לייק. הנה דיווח על רצח העם האחרון. הוא כתוב היטב. תלייקק? האם מישהו יבין מה אתה רוצה? האם ברור שאתה מתכוון להחמיא לרמת הדיווח, או שמישהו עשוי לחשוב שאתה בעצם תומך בהפצצה מהאוויר של אנשים חסרי מגן? הלייק הוא חסר משמעות בפני עצמו, הוא אומר בסך הכל "ראיתי, היה חיובי באופן כללי." זה בדיוק הסימן שמסמל את פייסבוק: צפיתי, היה מבדר במידה.
אבל, כמובן, בהרבה מאד מקרים אתה רוצה לומר לבחור בצד השני של המקלדת שהוא בזבוז מצער של חמצן ושכל מה שהוא חושב ומאמין בו שגוי. זה טיפה ארוך, ומצריך קצת יכולת ביטוי, ומאחר ופייסבוק כבר הרגילה אותנו לרדד את הביטוי שלנו לכפתור הלייק, רצינו כמובן שיתנו לנו כפתור שיאמר את ההיפך.
אבל פה פייסבוק בבעיה. היא רוצה שכולנו נהיה חיוביים. כשאנחנו לא חיוביים, אנחנו מפחידים את המפרסמים. כשאנחנו לא חיוביים, אנחנו עוד עשויים לחשוב. אז במשך שנים היא דחתה את ההחלטה בנושא. אתמול היא הכניסה לשימוש את הפתרון שלה, ורידדה את המחשבה עוד קצת.
אין כפתור דיסלייק, אבל יש 6 אמוטיקונים שאומרים כל מיני דברים. אחד מהם אומר שאתה ממש רותח. אחר אומר שאתה עצוב. הם אומרים את זה בפיקטוגרמה. יכולת לכתוב שאתה ממש רותח, אבל זה היה מצריך יותר מדי מאמץ ובפייסבוק לא אוהבים שתתאמץ. אם תתאמץ, אולי עוד תנסח משהו מושכל, אולי תאלץ את מי שקורא אותך להתאמץ. אם הוא יתאמץ, הוא עלול לחוות תסכול. ואז הוא לא יהיה במצב הרוח הנכון להקליק על פרסומת. אז הנה, קח אמוטיקון. תראה לנו כמה אכפת לך ממשהו בכך שתקליק על הכפתור הנכון. מרוצה?
קצרצרים
1. דיקטטורות ברחבי העולם וטרוריסטים בשנקל נוסח אנונימוס מאוד לא אוהבים את חופש הביטוי של אנשים שאינם הם, אז הם משתמשים בהתקפות DDoS כדי לסתום להם את הפה. באנונימוס אפילו פיתחו כלי שמאפשר לכל זב ומצורע להתחיל התקפה כזו בעצמו. עיתונות, כתב ג'ורג' אורוול, היא כתיבה של משהו שמישהו לא רוצה שיפורסם; כל השאר הוא יחצ"נות. בהתאם, עיתונאים – במיוחד עיתונאים עצמאיים – מוצאים את עצמם לעתים תכופות תחת התקפה מצד זאטוטי סקריפטים. גוגל החליטה להלחם בבעיה, ולאחר כמה שנים של פיתוח היא מציעה לכל אתר עיתונאי כלי שיגן עליו מפני התקפות. יש לכם בלוג? הוא מעצבן אנשים? כבוד. הנה הדרך להגן עליו מפני אנשים שהזעם וכישורי המחשב שלהם עולים על התבונה ויחסי האנוש שלהם.
2. אינסטגרם היא חברת בת של פייסבוק, שנקנתה על ידיה בסכום שלא יחזיר את עצמו בעתיד הנראה לעין. אז אם היא לא רווחית, לפחות היא יכולה לציית לגחמות של חברת האם – ואכן, בשבועות האחרונים נראה שאינסטגרם הולכת בעקבות פייסבוק ומחסלת חשבונות של אתרים לממכר מריחואנה. כפי שראינו בפייסבוק, לעתים קרובות האתרים הללו חוקיים לגמרי במדינות שלהם – חלק ממדינות ארה"ב התירו מכירת מריחואנה – אבל לפייסבוק זה לא כל כך משנה. גם לא לאינסטגרם.
3. נמצא שימוש לרדיט: משתמשים באתר הצילו את חייה של צעירה. מלודי מאדיל, סטודנטית בניו זילנד, ניהלה שיחת סקייפ עם ארוסתה, אנה מסנר, כשלפתע מאדיל חוותה התקף אפילפטי מסוכן. מסנר נלחצה מאד, משום שהיא היתה בארה"ב ולא ידעה איך להציל ארוסתה שבצד השני של העולם. היא פנתה לרדיט והתחננה למישהו בניו זילנד שיזעיק אמבולנס. אשה ניו זילנדית בשם ג'אנה הייז עשתה זאת, ופרמדיקים הגיעו לזירה. הייז מכונה כעת ברדיט "מצילת חיים."
4. מבוכה ב"ניו יורק טיימס": ביום שלישי האחרון, יצא מנכ"ל העיתון, מארק תומפסון, חוצץ נגד חוסמי פרסומות – הוא אמר שחלק מהם מכניסים ל"רשימה הלבנה" שלהם, כלומר נמנעים מלחסום, אתרים שמשלמים להם. תומפסון הגדיר את ההתנהלות הזו כסחיטה ואמר שהוא שוקל איסור על חוסמי פרסומות באתר ובאפליקציה של העיתון – איסור שכבר הופעל, למשל, על ידי אתר Wired. יום אחר כך, פרסם העיתון מאמר ארוך שתמך ברעיון של אפליקציות שחוסמות פרסומות. בין השאר משום שפרסומות הורגות את הסוללה שלך. ואולי "מבוכה" היא לא הביטוי הנכון: המנכ"ל של ה"ניו יורק טיימס" יכול לחשוב ולומר מה שהוא רוצה, אבל עדיין ההשפעה שלו על מה שנכתב ומודפס מוגבלת.
5. המשחק Mortal Kombat מציין בימים אלה 20 שנים לקיומו, ושחקנים הופתעו לגלות לאחרונה שבגרסת מכונת הארקייד שלו יש עדיין סודות שלא נחשפו. יש סיבה לכך: הם מצריכים הנעה משולבת של כפתורי החסימה של שני השחקנים בו זמנית, ברצף מדויק. הם מאפשרים לשחקנים להגיע לסצנות הסיום של הדמויות, כמו גם לדברים אחרים, כמו היכולת לקבל משחקים חינם מהמכונה. וזו כנראה הסיבה לכך שהם נשארו חסויים זמן כה רב.
6 תגובות לכתיבת תגובה