ריאל מדריד - סתם עוד מועדון כדורגל

60% משעריו של ליאו מסי בעונת 2015/16 הובקעו כאשר ברצלונה היתה בפיגור או בתיקו. לאורך הקריירה שלו 44% משעריו הובקעו בסיטאוציה שונה. אלו נתונים מדהימים כמעט כמו הנתון מהסופ"ש האחרון שמראה כי זו העונה השמינית ברציפות בה מסי כובש 30 שערים או יותר.

כן, העונה לואיס סוארס כובש יותר ממסי וגם מבשל יותר ממנו, ניימאר מכדרר יותר, מפחיד הגנות ופותח את המשחק אבל מסי הוא גלגל השיניים הגדול ביותר במכונה הזו שנקראת ברצלונה. הוא המנהיג, הוא האלפא, הוא האיש שמחפשים כשצריך שער. עם זאת, יש לציין, תפקידו כמנהיג יעיל בגלל שהמכניזם שגורם למכונה הזו לתקתק, מאפשר לו להיות המנהיג. המערכת עובדת כדי שיצטרכו, הוא יהיה שם בשביל לכבוש את השער החשוב. ע"ע משחק שמינית האלופות השנה נגד ארסנל. מסי היה השחקן שרץ הכי מעט ק"מ במשחק (רק 8 ק"מ בעוד ששאר השחקנים רצו בין 10 ל-11), ועדיין, הוא היה שם עם הספרינט הנכון בזמן הנכון כדי לכבוש את השער הראשון וגם את השער השני (בפנדל שהוא השיג).

בכל מקרה, שווה להשוות את הסטטיסטיקות הללו ביחס ליריב הגדול של מסי - כריסטיאנו רונלדו. לרונלדו יש יותר שערים ממסי העונה אבל אף אחד מהשערים שלו או מהבישולים שלו לא קרו בזמן שריאל מדריד היתה בפיגור. קשה לדעת אם זה בגלל שהוא כבר לא אותה חיית שערים חדה ומסוכנת או כי הוא פשוט לא מקבל את אותו שירות כמו מסי. עם זאת, לא קשה לראות שלריאל מדריד אין דפוס פעולה כמו לברצלונה.

הקבוצה אינה מכונה. מדובר על חבורה של אינדיבדואלים מוכשרים ביותר אבל הם לא גלגלי שינייים, הם לא חלק ממש גדול יותר. "יש בעיה קבוצתית בריאל מדריד", אמר רפא בניטס, המאמן שפוטר השנה. "זה לא משהו שאפשר לפתור בקלות".

ריאל מדריד הוא מועדון עם אתוס ספורטיבי שאין שני לו, אבל בשנים של פלורנטינו פרס, שמבחינתו שיווק הוא מדע מדויק והכדורגל צריך לשרת אותו (ולא ההפך), ריאל מדריד איבדה כל זהות ספורטיבית. וזה נראה היטב בארון הגביעים. ב-13 עונות של פלורנטינו פרס, ריאל מדריד זכתה רק ב-7 תארים מ-37 תארים גדולים  (אליפות, אליפות אירופה או גביע) אפשריים. ב-7 עונות ריאל מדריד לא זכתה באף תואר והעונה גם כן נראית כמו כישלון בליגה (מהגביע עפו) - ורק הישג כביר בליגת האלופות אפשרי.

בריאל מבינים את גודל הכישלון והדיווחים, ספינים, על "מהפכה בסגל" כבר החלו להגיע לכל העיתונים. פורסם שפרס אמר לזידאן שהוא רשאי להדיח מההרכב כל כוכב, דווח על מכירת סיטונאית של שחקנים משמעותיים וברור שפורסמה רשימת רכש אפשרית. אבל זו לא הבעיה. לריאל מדריד אף פעם לא היתה בעיה להביא שחקנים חדשים. הבעיה של ריאל מדריד זו פילוסופיה - או החוסר בפילוסופיה מנחה.

בברצלונה השחקנים מתפתחים כחלק ממשהו גדול מהם. והשחקנים שמוחתמים מגיעים כשהם יודעים שהם חלק ממשה גדול יותר. "יוהן קרויף בנה את הקתדרלה", הסביר פפ גווארדיולה. "העבודה שלנו היא לשפץ ולחדש אותה". הדרך ברורה, השיטה ברורה, ידוע איך אמורים לשחק וזה מסייע גם במשחקים של הקבוצה הבוגרת. למשל בסופר קאפ 2009, נגד שאחטר דונייצק. ברצלונה התקשתה ונכנסה להארכה נגד האוקראינים. פפ אמר לשחקניו להישאר רגועים ולשחק בדיוק כמו שהם שיחקו כשהם היו בני 12.

"היו בטוחים במשימה" גווארדיולה אמר לשחקנים שהתגודדו סביבו רגע לפני שחזרו להארכה. "אל תקחו סיכונים, תתרכזו במסירה. כמו תמיד, שמרו על הכדור - זה הכי חשוב, נועו קדימה בסבלנות. זו הדרך שלנו. הם יתגוננו - זה לא ישתנה. אבל תשחקו בדרך שלנו. אם יש לנו את הכדור, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים ובשלושים דקות אנחנו יכולים להבקיע. אל תדאגו, זה יקרה. פשוט תעשו את מה שאתם יודעים. תנועה, מסירה, תפתחו את המגרש, שחקו דרך הכנפיים ויהיה לנו שטח חופשי במרכז המגרש". זה מה שהם עשו - וזה עבד. ברצלונה חזרה למה שהיא עושה הכי טוב - לשחק את הכדורגל שלה בסבלנות, כבשה וזכתה בסופר קאפ. ומאז עשתה אותו דבר הרבה מאוד פעמים.

לריאל מדריד אין התוכנית הזו, תוכנית ברירת מחדל שאפשר לחזור אליה. השחקנים של ריאל מדריד לא מגיעים מפס ייצור ולא מותאמים לתבנית כלשהי שעוצבה על ידי שיטה, פילוסופיה ואידיאל ספורטיבי.

כרגע ריאל מדריד היא רק עוד מועדון כדורגל. כן, מועדון הכדורגל הכי עשיר, אבל בסופו של דבר, רק מועדון. ברצלונה, כמו שהם אומרים, היא יותר ממועדון.