צילום: Zardulu
גברת עכברוש
ג'ימי קימל, קונאן אובריאן ושדרני CNN הם רק קומץ ממיליוני האנשים שנשבו בחודשים האחרונים בקסמיהם של סרטוני עכברושים משונים שכבשו את הרשת. כעת כלכליסט מציג לראשונה בעולם ראיון עם זרדולו, הדמות שלפי הטענות עומדת מאחורי התופעה
אם תחפשו בגוגל את צירוף המילים "Pizza Rat" (עכברוש פיצה) תקבלו כ־358 אלף תוצאות. בראש הרשימה יופיע הסרטון המפורסם בן 15 השניות שאותו העלה ליוטיוב ב־21 בספטמבר אדם בשם מאט ליטל. מדובר בווידיאו חובבני שצולם מטלפון סלולרי, ומתעד עכברוש שגורר משולש פיצה במורד מדרגות של תחנת סאבוויי ניו־יורקית. יותר מ־9 מיליון אנשים צפו בו, הוא שודר ב־CNN, נידון בתוכניות של סטיבן קולבר וג'ימי קימל ובאינספור מהדורות חדשות מסביב לעולם, כיכב באלפי אתרים ובלוגים, והיווה השראה לחשבון טוויטר, לחיקוי רובוטי, למערכון של קונאן אובריאן ולתחפושת צ'יזית לנשים שנמכרת ברשת ב־63 דולר. עכברוש הפיצה הפך לכמה דקות לעכברוש המפורסם ביותר בעולם, וגרר מה שנראה כנחשול ספונטני של סרטוני עכברושים שמציפים את הרשת.
העכברוש הסלב כבר היה בדרכו אל שדות הציד הנצחיים של הסרטונים הוויראליים, כשבתחילת ינואר לפתע קיבל הסיפור תפנית משונה: הבלוג הניו־יורקי גות'אמיסט פרסם מעין תחקיר על אמנית מסתורית שפועלת תחת השם זרדולו ואחראית, על פי עדויות של כמה שחקני תיאטרון שוליים, לכמה מסרטוני העכברושים היותר פופולריים שבוימו (לטענתם) באמצעות עכברושים מאולפים. אחד השחקנים, אריק יירווד, טען שקיבל מזרדולו 200 דולר כדי לשחק בסרטון אחר של עכברוש ברכבת התחתית, "Selfie Rat" (עכברוש הסלפי), שבו הוא כביכול נרדם על רצפת התחנה ומתעורר כשעכברוש קופץ על הטלפון המונח על חיקו וגורם לצילום של תמונת סלפי. לדברי יירווד, הוא ביקר בסטודיו של האמנית ושמע ממנה שהסרטון הוא רק הצעד הראשון בתוכנית נרחבת להפצצת ניו יורק בתקריות מסתוריות.
היונה עם צווארון הבייגל בעמוד הפייסבוק של זרדולו. "לא לוקחים קרדיט על היצירות שלנו"
|
צילום: Zardulu
הקשר לסרטון הפיצה מבוסס פחות, אבל מספר רמזים עבים קושרים אותו אליה: ליטל (שמכחיש את הטענות לזיוף) פעיל באותו קולקטיב שחקנים אליו משתייך יירווד, ודמות של עכברוש המחזיק את זנבו בפיו מופיעה שוב ושוב בחומרים הויזואליים בעמוד הפייסבוק של זרדולו, שהחל לפעול זמן קצר אחרי הופעת הסרטונים. זרדולו נמנעת בעמוד הפייסבוק מלהכחיש קשר לסרטונים ומפרסמת סטטוסים מעורפלים בנושא, כגון "הם לעולם לא יוכיחו שיצרתי משהו, ולעולם לא יוכיחו שלא יצרתי". מאז נקשרו אליה אירועים ויראליים נוספים, כמו תמונת היונה עם צווארון הבייגלה שצצה באוקטובר. בשבוע האחרון החל הדיון עליה לבעבע ברשת, משרשור פעיל ברדיט ועד לתוכנית בפודקאסט הפופולרי Reply All שהוקדשה לנושא. אבל מי היא בעצם זרדולו ומה היא רוצה?
"הפוקוס המרכזי שלי הוא הדיון ביצירה של מיתוסים או אגדות אורבניות כחלק מתנועה אמנותית שאני מכנה זרדוליזם, שנועדה להמשיך את עבודתם של הסוריאליסטים. הרעיון שמאחוריה הוא להשתמש בסביבה הייחודית של העידן הוויראלי כדי לעקם את המציאות", אומרת זרדולו, כלומר האדם שעומד מאחורי הדמות ומתפעל את עמוד הפייסבוק שלה, בראיון בלעדי ל"כלכליסט" - הראשון שהיא נותנת לכלי תקשורת כלשהו, לאחר שסירבה לבקשות רבות להתראיין בנוגע לפרשה.
במסגרת הראיון היא שולחת אליי מסמך PDF מעוצב בן עשרה עמודים שמכיל, תחת הכותרת "מניפסט הזרדוליזם", טקסטים חידתיים במכוון שמתארים את האג'נדה של התנועה ("זרדוליזם הוא סוג חדש של שירה שנכתב על ידי הזרדוליסט ומצוטט על ידי אלו שלהוטים לנצל כל נושא טרוויאלי או כותרת סנסציונית שעשויה לזכות בקהל ויראלי") לצד תחריטים בסגנון ימי הביניים של אישה שמסתירה את הפנים במסכה בעודה אוחזת במפתח גדול, שעון חול, גולגולת, וכמובן עכברוש.
למה בעצם את קוראת לעצמך "יוצרת המיתוסים"?
"במובן הקלאסי שלהם המיתוסים מתו לאחר שניתקנו את כל הקשרים עם העולם הלא מתורבת. עם זאת, הארכיטיפים של הלא מודע הפרימיטיבי שלנו ממשיכים לבטא את עצמם במסורות מודרניות. אלו שרוצים לנצל אותנו יודעים זאת והם ניתבו את עצמם לתפקיד מספרי הסיפורים של השבט, והם אלו שכותבים את המיתוסים החדשים שמגדירים את ערכינו והשקפות העולם שלנו. המיתוסים היו בעבר מעין הודעות בבקבוק מחופים שאבות אבותינו פקדו, שתיארו את המסע שעברו ואת היופי שגילו לאורך הדרך. אבל אנחנו כבר לא יכולים ללמוד את השיעורים הללו מהמיתוסים המודרניים, שמופקים כדי לשלוט על ההחלטות שלנו ועיקרו את חיינו מתוכן כשהם הופכים אותם לתהליך אוטומטי ורפטטיבי.
"זרדוליזם עוסק ביצירה והנצחה של מיתוסים חדשים למען האמנות — אימג'ים וטקסטים דרמטיים שנוצרים כדי ללכת אחר התשוקות הטבעיות שלנו ולהעיר אותן מחדש. בעולם שבו שום דבר אינו ממשי לחלוטין, החזות הופכת חסרת משמעות והנחות היסוד שמגדירות מהי אמת הולכות לאיבוד".
מי מנסה לשלוט בנו? את מתכוונת לגורמים כמו גופי מדיה ותאגידים גדולים?
"יש עיתונאים שרואים במה שאני עושה את האויב, אבל למעשה אני האוהדת הגדולה ביותר שלהם. העיתונות עסקה בעבר בנושאים בעלי חשיבות אמיתית, אבל היום הם מקבלים תשלום לפי מספר ההקלקות באינטרנט ונאלצים לעסוק בסיפורים טריוויאליים שיוצרים כותרות סנסציוניות. אני מאמינה שתקשורת ההמונים נשלטת בידי תאגידים שמעוניינים בעיקר בקידום האג'נדה הפרטית שלהם.
"יותר מכל אני מתעבת את ההשמדה של המיתולוגיה. הציביליזציה של יוון העתיקה אחראית להתקדמויות האינטלקטואליות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה לא בגלל שהם היו רציונליים כפי שאנחנו מתיימרים להיות היום, אלא בגלל האופן שבו האמונה בלא רציונלי ובמיתולוגי היתה שזורה ברציונלי. הדמיון שלהם היה חופשי".
מהו המיתוס הקדום הכי מעניין מבחינתך?
"אני מעדיפה להשתמש דווקא במיתוס מודרני כדוגמה. תמיד אהבתי אמנות עממית, שהיא הביטוי היצירתי של אנשים מחוץ לעולם האמנות הקונבנציונלי. כך אני מפרשת את סרטוני הסאסקואץ' (איש השלג המיתולוגי הידוע גם כביגפוט, שדמותו עמדה במרכז שורה של מתיחות וזיופים מפורסמים — נ.צ.). היוצרים שלהם אולי לא השתמשו במכחולים, אבל הם אמנים כמו כל אמן אחר. הם עיצבו חליפה, ביימו סרטון וידיאו והצליחו למכור את הסיפור לערוצי החדשות. זה מעציב אותי שמתייחסים אל הסרטונים האלה כאל שקרים או זיופים, זה מראה על בורות תרבותית — ממש כמו להגדיר ציור עירום כפורנוגרפיה. למה סרטוני הסאסקואץ' ודומיהם לא זוכים לדיון בעולם האמנות ולמה יוצריהם לא נחשבים למאסטרים בתחום שלהם? אין אפילו מילה אחת בשיח התרבותי על סוג האמנות הזה, האמנות של יצירה והנצחה של מיתוסים מודרניים".
מי שמאמין בזה מרגיש מרומה כשמתגלה שמדובר בזיוף.
"הרבה פעמים התעוררתי מחלום וקיוויתי להירדם שוב ולחזור אליו. אף פעם לא כעסתי על התודעה שלי שיצרה את הפנטזיה, הייתי אסירת תודה על ההזדמנות לחוות אותה. אני חשה הוקרת תודה דומה ליוצרי המיתוסים שהגיעו לפני, שאפשרו לי את הבריחה הזו מהמציאות. . יוצרי המיתוסים הם התודעות שלנו שחולמות כשאנחנו ערים. יהיו אנשים שיקראו לי שקרנית, אבל מבחינתי הם סתם בורים".
כמה אנשים עוסקים בזרדוליזם?
"יש כמה מאות מאיתנו בכל רחבי העולם, אבל אנחנו לעולם לא לוקחים קרדיט על היצירות שלנו, זה אחד העקרונות של התנועה. לו היינו נחשפים, זה היה הופך עבודות עתידיות למסובכות יותר לביצוע. אני אולצתי להיחשף, אז החלטתי להשתמש בזה כהזדמנות לדבר על התפיסה האמנותית שלנו".
בשלב זה אני שואל את זרדולו ישירות האם היא מתכוונת לסרטוני העכברושים. בהתאם להצהרתה מתחילת הראיון כי היא לא מתכוונת להתייחס לעבודות ספציפיות המיוחסות לה, היא מודיעה שהראיון הגיע לסיומו ומשאירה אותי עם לא מעט שאלות: מי הוא האדם שאיתו שוחחתי עכשיו?האם היא אכן עומדת מאחורי עכברוש הפיצה, עכברוש הסלפי וסרטונים ויראליים רבים אחרים, או שהסרטונים אותנטיים וסיפור הפברוק והדמות המסתורית שמאחוריו הוא עצמו אגדה אורבנית? האם לא מדובר בעצם בשיתוף פעולה בין הגורמים שחשפו את הפרשה שנועד לבחון עד כמה קל לשטות בתקשורת ובמדיה החברתית? ואולי, אם לקבל את הגישה שהיא מציעה, זה לא באמת משנה. מה שחשוב בסופו של דבר הוא רק קיומו של סיפור משונה ויוצא דופן, שהופך את העולם למקום מעניין יותר.
כפי שנכתב במניפסט הזרדוליזם, "המיתוסים הופיעו לפני האמנות, המילה הכתובה ואפילו השפה עצמה. הם אבני הבניין של הדמיון והיצירתיות. זרדוליזם הוא המסתורין אליו אנו עורגים בניסיון לסתור את הבנת העולם הרגילה שלנו, בניסיון לברוח מהמצב הלא טבעי של רציונליות מוחלטת ומהציפייה שנתפקד כמכונות".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה