הטיעונים נאורים, הכוונות פחות: כשגפני אומר "צפון קוריאה"

חברי הכנסת החרדים מתנגדים לחוק שיאפשר לרשות המסים לקבל מידע אישי מהבנקים בטיעונים נאורים כמו "שמירה על הפרטיות", אבל זו לא יותר מאחיזת עיניים. יו"ר ועדת הכספים משה גפני מזהיר מהידרדרות ל"צפון קוריאה", כאילו שהמפלגה שהוא חבר בה היא הגוף הליברלי ביותר בישראל, אבל בתכל'ס כל מה שמעניין אותו זה לייצג את הציבור שלו, ועל הדרך הוא מנציח את הסטריאוטיפ שמוטב היה להיפטר ממנו - שהחרדים מגלגלים המון כסף שחור.

גפני, דרעי ויתר המתנגדים להצעה פשוט רוצים להגן על מעלימי מס. אין שום דרך לייפות את זה, עם כל טיעוני זכויות האדם בעולם. אם הגוף המחמיר בממשלה בכל מה שנוגע לפרטיות (משרד המשפטים) סמך את ידיו על ההצעה, אחרי שטרפד המון הצעות ממשלתיות בעבר בנימוק של פגיעה בפרטיות, ההתנגדות של הח"כים החרדים נותרה אך ורק מטעמים אינטרסנטיים פנים־מגזריים.

אין סכנה לשרברב השכונתי

ככל שהזמן התקדם, גפני השיל עוד ועוד שכבות בהתנגדות שלו. בהתחלה עוד היה לו כוח לפיליבסטרים אינסופיים בוועדת החוקה, כאילו שיש מקום פשוט לשנות קצת את הצעת החוק, ואז יהיה בסדר. כעת, רגע לפני העברת החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, הוא פשוט עבר להתנגדות מוחלטת — "לא יעבור ויהי מה". הוא יודע שכחלון אמנם הצהיר בעבר שהוא מחויב ב־100% להצעה, אבל הוא כנראה מהמר שלא יהיה לו האומץ להסתכן במשבר עם החרדים.

לכאורה נראה שגפני צודק. למה שנרצה שרשות המסים תיכנס לנו לחשבון הבנק? אבל מאחר שרובנו משלמים מס כחוק, ורק מיעוט מעלים מס, ומיעוט קטן יותר מעלים בהיקפים גדולים מאוד, זה אמור להיות האינטרס שלנו שלרשות יהיו כלים מתקדמים לאתר את העבריינים.

כבר היום הרשות יודעת כמה דירות יש לכם, כי היא מקבלת את נתוני הטאבו בלי שום בעיה. כך שאם יש לכם חמש דירות ואתם מדווחים על הכנסה של 5,000 שקל בחודש בלבד, צפו לקבל הזמנה לפקיד השומה. אם לרשות יש יכולת כזו, אין סיבה שלא תהיה לה יכולה לבדוק מי מכניס לחשבון שלו סכומים גדולים מחשבונות זרים במקלטי מס, למשל. לא מדובר בקוסמטיקאית שלכם ולא באינסטלטור השכונתי, אלא באנשים שמעלימים הרבה מאוד מס ובאופן קבוע.

גפי. כבר היום רשות המסים יודעת כמה דירות יש לכם, ואין סיבה שהיא לא תוכל לבדוק מי מעביר מיליונים ממקלטי מס | צילום: עומר מסינגר

הדייסה שדרעי וגפני מבשלים לעצמם

ועוד משהו: לו היו הח"כים החרדים מסכימים לדון בהצעה ברצינות כשהיתה בחוק ההסדרים, לבצע בה תיקונים נכונים (כמו שנעשו) כדי שלרשות לא יהיה כוח מופרז, ואז מעבירים אותה, הרי היה מוצדק לפצלה מחוק ההסדרים. אבל אם תכלית הפיצול היתה רק לקבור את החוק, ושמעלימי המס יוכלו להמשיך להעלים אותו בזמן שמעמד הביניים נאנק תחת הנטל, אז בפעם הבאה שלא יתפלאו שהאוצר מחפש עוקפי כנסת. את הדייסה הזאת הם בישלו בעצמם.