קשר משפחתי

לפני שנה וחצי קראה השחקנית ליליאן ברטו את המדור השבועי של הסופרת והמאיירת דניאלה לונדון דקל ב"מוסף 7 ימים" והבריק במוחה רעיון לשתף איתה פעולה. "זה היה טור מקסים, מצחיק ומרגש על בנה שבדיוק עזב את הבית ועבר לקומונה בבאר שבע, ונראה לי נחמד להעלות ערב משותף על אמהות, הורות וזוגיות עם עוד שחקנית או איתה. פניתי אליה, והיא אמרה שהיא לא אוהבת לדבר מול קהל. ביקשתי שתחשוב על זה בכל זאת. אחרי שבוע היא התקשרה ואמרה שהיא לא מפסיקה לחשוב על זה ונפגשנו". 

מהמפגש הזה נולד המופע הקומי "עובדים על הזוגיות" שכתבה לונדון דקל, סדרה של מערכונים בהשתתפות ברטו ויוסי מרשק שעוסקים בחומרים שמהם עשויה זוגיות - היריון, תינוקות, ילדים, התבגרות, סקס וריבים: ילד שמתעקש להבין איך מגיעים ילדים לעולם ברגע הכי לא צפוי, אמא שרצה אחרי המורה לחשבון ולא מבינה למה הוא לא כתב שהילד מדהים למרות הציונים הנוראים, ילדה שרואה את אמה מתקלחת ומוטרדת שיום אחד תיראה כמוה, מערכון על חיפוש נקודת הג'י, מונולוג על הזדקנות וגם המחשבה שחולפת להחליף את בן הזוג ולנסות להשקיף מהצד ואולי לראות דברים שהפסקנו לראות בו. במופע משולבים שירים שהלחין יוני רכטר, בניהולו המוזיקלי של איתמר גרוס שמלווה בפסנתר, והוא יוצג הערב וב־26.3 בצוותא, ובהמשך בכל רחבי הארץ.

"הכוונה המקורית היתה לקחת חומרים שדניאלה כבר כתבה ב'המילון המשפחתי' וב'חמודי', אבל בשלב מסוים היא אמרה שהיא רוצה לכתוב ערב חדש וכך היה. במשך שנה היא שלחה לי חומרים, ואני אמרתי לה מה אני חושבת עד שהתגבש הערב. כתבנו ספר בימוי ראשוני, מרשק הצטרף ויצאנו לדרך. אני מאושרת שבחרנו בו כי הוא שחקן נהדר, פרטנר מקסים ובעיקר שונה מאוד ממני. במשחק שלי יש משהו מאורגן מאוד, אני לחוצה ואובססיבית, והוא יותר רגוע וזורם וטוב שכך. יחד אנחנו סוגרים את המעגל של הזוג בהצגה שלנו, כי למרשק רק נולדה בת והוא נמצא איפה שהזוג שלנו מתחיל, ואני כבר עוד רגע משחררת ילד".

ברטו מציינת שעל אף אופיו הקומי של הערב יש בו גם רגעים אחרים. "יש בהצגה גם אמיתות נוקבות ולא רק מצחיקות וזה מה שיפה בה. באחד השירים נכתב 'ילדים מתבגרים ועוזבים, הופכים אנשים, מולידים ילדים, מעל האדמה שבה אנחנו טמונים הם עומדים אבודים'. זה כמובן נשבר אחר כך עם דברים קומיים אבל זה לא רק צחוק. דניאלה אומרת שהיא מחלצת את ההומור מהשגרה וזה הרעיון, לחלץ את ההומור".

לפני יותר משנתיים החליטה ברטו לקחת פסק זמן מהתיאטרון הממוסד ולצאת לדרך עצמאית. ההרפתקה החלה עם "אוי אליאס אליאס", קברט מערכונים ופזמונים שכתב בעלה המנוח חנוך לוין. ברטו, מוני מושונוב ודרור קרן ישבו חודשים ואספו חומרים, ערכו, ביימו, בחרו תלבושות וסחבו תפאורה. המופע המצליח חוגג 250 הצגות והם לא מתכוונים להפסיק. "כשעושים הפקה עצמאית שום דבר לא קורה מעצמו ואנחנו עושים הכל, כולל לגהץ חולצות וחזרות אצלי בסלון", היא אומרת על הפרויקט החדש. "יש לנו את המפיקות שולה שפיגל ודנה עדן, אבל אנחנו מאוד מעורבים כי אין מישהו שההפקה יותר חשובה לו ממי שיצר אותה. זו עבודה אינטנסיבית, עמוסה ותובענית הנכנסת לתוך שגרת היומיום, ואנחנו לוקחים אותה במלוא הרצינות והמקצועיות".

מה עם חזרה לתיאטרון הממוסד?

"אין שום דבר בעולם, חוץ מרגעים מזוככים עם הילדים שלי, שגורם לי אושר יותר גדול מלעמוד על הבמה. הגעגועים שלי לתיאטרון עצומים והאהבה שלי לשחק במחזות שלמים לא פחתה. אני מקבלת הצעות ושוקלת ברצינות לחזור בעונה הבאה, אבל כמובן למצוא דרך שבה אוכל להמשיך לעשות את הדברים שלי ולשלב כי זה משהו שאני לא יכולה לוותר עליו. בשנים האחרונות בהבימה הייתי במקום מאוד טוב בחיים המקצועיים שלי וקיבלתי תפקידים שכל שחקנית חולמת לשחק, אבל הרגשתי שחסר לי משהו ושזה הרגע לעשות משהו שלא עשיתי אף פעם. אז היה לי ברור שהדבר הראשון יהיה משהו של חנוך".

העובדה שהיא מנהלת כבר 16 שנה את העיזבון של חנוך לוין העניקה לה, לדבריה, יכולת הפקתית ומיומנות לדאוג לכמה דברים בו זמנית. "אני מאוד אוהבת לעבוד קשה, אני לא אוהבת לישון ולא אוהבת לנוח. אליאס היתה החוויה הכי חזקה שלי כשחקנית, חוויה של לידה, משהו שאתה עושה בעצמך וזה כיף גדול. לצערי אני לא יודעת לכתוב אבל אני מרגישה שיש לי יכולת יצירה אחרת, לגרום לדבר להיוולד, ומאוד שמחה שהרחבתי את הפעילות בתחום שלי שאני כל כך אוהבת. גם 'עובדים על הזוגיות' זה בייבי שלי, ואני מאוד נרגשת ובאותה רמת מחויבות ומעורבות, כמו שני ילדים".

בין שני המופעים הללו הספיקה ברטו להעלות יחד עם יעל נאמן, בני בשן ואיתמר רוטשילד גם את "חולקים שורות", ערב של קטעים ספרותיים, שירה ופזמונים שיחזור לבמה בקיץ. אהבתה הגדולה לשירה הולידה שיתוף פעולה עם המכון הפולני ועיריית תל אביב לערב שירים של המשוררת ויסלבה שימבורסקה, שיעלה כפיילוט באירועי לילה לבן ב־22 ביוני.

מה דעתך על מחשבות הצנזורה של שרת התרבות?

"אני חושבת שהכי טוב שאצטט משפט של חנוך, כי אין מישהו שיכול להגיד את זה יותר טוב ממנו. חנוך עבר את הצנזורה הכי קשה שיוצר יכול לעבור וקרה לו באמת מהפך נדיר. במכתב גלוי לכמה משחקני הקאמרי בעקבות ההורדה של 'הזונה הגדולה מבבל' הוא כתב ב־1970, 'אתם ההולכים עתה ומוסרים מרצונכם את המפתח של חירות הביטוי לידיים אחרות, זה המפתח שהופקד בידיכם למשמרת אשר בכה הרבה עמל רוכשים אותו, וברגע אחד של ליקוי מאורות מאבדים אותו. אולי תתחילו להבין כי לא גורל ההצגה הזאת בלבד, אלא גורל כולנו הוא המוטל בכף'. זה מה שאני חושבת".