אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אחיות תאומות צילום: ישראל יוסף

אחיות תאומות

מירוץ לאליפות אחרי שנים, חבל ארץ שלם שדוחף ומתחרה מעוטרת על התואר. נשמע מוכר? הפועל באר שבע ונאפולי אולי לא יודעות, אבל הגורל המשותף שלהן יכול להיגמר השנה באליפות היסטורית. מה עושים עם זה?

09.03.2016, 10:54 | אריגיא ברגר

אוהדי כדורגל אוהבים להחזיק להם בסוג של "מאהבת בחו"ל", סוג של קבוצה שנייה, שמכל מיני סיבות מגוונות זוכות לאהדתם. בעוד שטף הברצלונה־ריאל שוטף את רחובות האהדה הספורטיביים, הרי יש מי שדווקא מחפש דמיון וזהות לקבוצה הראשונה. לא בטוח שאוהדי הפועל באר שבע יודעים את זה, אבל מצדו השני של הים התיכון נמצאת לא מאהבת אלא יותר דמות האחות התאומה. אחות שבמשך שנים רבות סבלה מנחיתות מקצועית וכלכלית, שלא הצליחה למשוך אליה כוכבים ולא לעמוד כתף אל כתף עם האריות. האחות הזו השנה בצמרת הליגה האיטלקית ונמצאת בכושר הטוב ביותר שלה זה שנים. נשמע מוכר? זה עוד כלום.

קראו עוד בכלכליסט

מארק האמשיק מנאפולי. נאפולי שיחקה בגביעים זניחים היות שהליגה האיטלקית טענה ש"נאפולי זה רחוק מדי". הפועל ב"ש הפסיקה את פעילותה לאחר שלוש שנים בליגה משום שההתאחדות לכדורגל החליטה ש"באר שבע זה רחוק מדי" , צילום: גטי אימג מארק האמשיק מנאפולי. נאפולי שיחקה בגביעים זניחים היות שהליגה האיטלקית טענה ש"נאפולי זה רחוק מדי". הפועל ב"ש הפסיקה את פעילותה לאחר שלוש שנים בליגה משום שההתאחדות לכדורגל החליטה ש"באר שבע זה רחוק מדי" | צילום: גטי אימג'ס מארק האמשיק מנאפולי. נאפולי שיחקה בגביעים זניחים היות שהליגה האיטלקית טענה ש"נאפולי זה רחוק מדי". הפועל ב"ש הפסיקה את פעילותה לאחר שלוש שנים בליגה משום שההתאחדות לכדורגל החליטה ש"באר שבע זה רחוק מדי" , צילום: גטי אימג

עבר דומה

מועדון הכדורגל נאפולי הוקם בתחילת המאה ה־20 על ידי מלחים בריטים. בשנותיו הראשונות הוא שיחק במפעלים זניחים ובגביעים, היות שהליגה האיטלקית טענה ש"נאפולי זה רחוק מדי". כמה עשרות שנים לאחר מכן, הפועל באר שבע, שהוקמה בשנת 1949, הפסיקה אף היא את פעילותה לאחר שלוש שנים בליגה משום שההתאחדות לכדורגל החליטה ש"באר שבע זה רחוק מדי". היחס הזה כלפי הקבוצות הביא ליחסים מורכבים עם המוסדות לאורך השנים.

עם היסטוריה של עליות וירידות, הן במצב הרוח והן במאזנים הכספיים, התקשו שתי הקבוצות להשיג הישגים משמעותיים. תור הזהב שלהן הניב שתי אליפויות לשתיהן: באר שבע בשנות השבעים ונאפולי בשנות השמונים. בשנים אלו הוכתר דייגו מראדונה לאליל הרשמי של הקבוצה ושל העיר, שאליה התחבר כל כך טוב (זה תמיד ככה במועדונים האלה. אתה לא יכול להתחבר לקבוצה מבלי להתחבר לעיר). אליפויות וזכייה בגביע אופ"א הפכו כל ביקור שלו עד היום לטירוף ברחובות. במונדיאל 1990 שהתקיים באיטליה, חצי הגמר בין ארגנטינה לאיטליה התקיים בנאפולי, עם אלפי נפוליטנים שעומדים לצד אלילם נגד הנבחרת של מדינתם. מראדונה, שציפה לתמיכת הקהל, טוען עד היום שזה מה שהביא את האיטלקים לדרוש שיעבור בדיקות לחומרים אסורים, שהביאו להשעייתו.

מאור בוזגלו. היריבה של ב"ש היא מכבי תל אביב, שזכתה בשלוש אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות בישראל. היריבה של נאפולי היא יובנטוס, שזכתה בארבע אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות באיטליה , צילום: ישראל יוסף מאור בוזגלו. היריבה של ב"ש היא מכבי תל אביב, שזכתה בשלוש אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות בישראל. היריבה של נאפולי היא יובנטוס, שזכתה בארבע אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות באיטליה | צילום: ישראל יוסף מאור בוזגלו. היריבה של ב"ש היא מכבי תל אביב, שזכתה בשלוש אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות בישראל. היריבה של נאפולי היא יובנטוס, שזכתה בארבע אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות באיטליה , צילום: ישראל יוסף

אחיות, כבר אמרנו

תור הזהב של הקבוצות הגיע לסיומו בתחילת שנות התשעים. שני המועדונים שקעו בבינוניות. התקווה לתפנית התנפצה בתחילת שנות האלפיים על הדשא של הליגות הנמוכות. נאפולי ירדה לליגה השלישית והפועל באר שבע לליגה השנייה. שתי הקבוצות המשיכו למשוך אחריהן קהלים גדולים באופן חריג לליגות הללו, עם ציפייה מתמשכת לשינוי. הדשדוש הזה המשיך עד שבאופן לא מפתיע, כמעט במקביל, ההיסטוריה קיבלה תפנית. בשנת 2004 רכש מפיק הסרטים האיטלקי אורליו דה לורנטיס את נאפולי, רק שלוש שנים לפני שאלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע. בשנת 2006 הצליחה נאפולי להעפיל לליגה הראשונה. באר שבע עשתה זאת בשנת 2009. בעשור השני של המילניום הנוכחי דברים התחילו להתחבר לאחיות, כל אחת בקצב שלה. נאפולי הפכה לחברה קבועה בצמרת הליגה, עם נוכחות בליגת האלופות ובשלבים הגבוהים של הגביע האיטלקי. מיקום השיא בטבלה עד היום היה מקום שני. להפועל באר שבע לקח קצת יותר זמן, ובשנתיים האחרונות היא הולכת (בקטן) בעקבותיה של האחות מנאפולי. מיקום שיא בסוף עונה: מקום שני. ההיסטוריה המשותפת יכולה להיות שיעור טוב לשני המועדונים, שנמצאים היום במקום דומה.

פפה ריינה מתחבר לאוהדים. בקבוצות האלה צריך להתחבר לקהל ולעיר - זה הולך ביחד, צילום: אי פי איי פפה ריינה מתחבר לאוהדים. בקבוצות האלה צריך להתחבר לקהל ולעיר - זה הולך ביחד | צילום: אי פי איי פפה ריינה מתחבר לאוהדים. בקבוצות האלה צריך להתחבר לקהל ולעיר - זה הולך ביחד, צילום: אי פי איי

יובה באיטליה, מכבי בישראל

הפועל באר שבע שלא זכתה בתואר משנת 1976 מרגישה רוחות של שינוי, וניכר בכל פינה שהפעם זה אפשרי. היריבה של באר שבע היא מכבי תל אביב, שזכתה בשלוש אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות בישראל. היריבה של נאפולי היא יובנטוס, שזכתה בארבע אליפויות רצופות והיא שיאנית האליפויות באיטליה. לשני המועדונים אותה משימה, שאינה מסתיימת על כר הדשא. להוכיח שאפשר לעמוד במתח ולשמור על שיא הריכוז עד הרגע האחרון. רק ככה מנצחים קבוצה עם היסטוריה ועם מסורת של אליפויות. רק ככה סוחבים חבל ארץ גדול ומראים לו שאפשר.

המיקום הזה בטבלה אינו מקרי, ואפשר לראות קווים מקבילים גם על הדשא. בנאפולי התמנה השנה המאמן מאוריציו סארי, שאימן עד עתה רק את אמפולי הקטנה. המאמן לקח סגל טוב והפך אותו למצוין, עם כדורגל אטרקטיבי. בבאר שבע זו עונתו הראשונה של ברק בכר, שגם אימן בליגת־העל קבוצה אחת בלבד, עירוני קריית שמונה. בכר שינה את שיטת המשחק ונוהג לגוון במערכים, ועל אף הדיבורים על רוטציה בתחילת העונה, גם הוא הבין שקבוצה מצליחה צריכה היררכיה, ולמעט מנוחה בתקופות עומס, הוא מריץ הרכב קבוע יחסית. על הדשא מובילים את הקבוצות שני חלוצים בכושר מעולה, גונזאלו היגוואין בנאפולי ואליניב ברדה בבאר שבע. בקישור שני בעלי הבית הגיעו למועדונים מבחוץ ונטמעו בהם היטב: מארק האמשיק הסלובקי ומאור בוזגלו, שזו כבר עונתו השלישית בבאר שבע ומעמדו כמוציא לפועל ברור לכולם. אפילו התספורות של השניים יצירתיות במידה שווה. מסביב לכוכבים אלה השכילו בשתי הקבוצות לבנות סגלים רחבים ואיכותיים, כשכיום ההצטרפות למועדונים הללו כבר איננה נחלתם של שחקנים בשלהי הקריירה אלא שמורה לכאלה שרוצים להתפתח ולבלוט.

שיר צדק ואליאניב ברדה מהפועל באר שבע. הסגל בנוי היטב, צילום: ישראל יוסף שיר צדק ואליאניב ברדה מהפועל באר שבע. הסגל בנוי היטב | צילום: ישראל יוסף שיר צדק ואליאניב ברדה מהפועל באר שבע. הסגל בנוי היטב, צילום: ישראל יוסף

העתיד דרומי

 

אחד היתרונות הגדולים ביותר של נאפולי הוא ההתנהלות בשוק השחקנים. המועדון יודע לזהות לאורך שנים שחקנים שנמצאים רגע לפני הנסיקה, ומנגד שחקנים מוכשרים שלא הצליחו להתרומם. היגוואין הוא דוגמה נהדרת לכך. במקביל, גם יכולת ייצור השחקנים, שלא היתה בשיאה, הולכת ומשתפרת, למשל לורנצו אינסינייה המקומי, שהצהיר שהוא רוצה להיות "הפרנצ'סקו טוטי של נאפולי". ההתנהלות הכלכלית של נאפולי, שרכשה בזול שחקנים כמו אינסון קבאני ואיסקיאל לאבצי ומכרה אותם לאוליגרכי אירופה בכסף גדול, עזרה לה להתגבר על פערים כלכליים.

עם זאת, נאפולי משחקת מאז היווסדה באצטדיון סאן פאולו המיושן והגדול ("60,000 מקומות ועוד 10,000 שמטפסים על החומות", כפי שאמר פעם אוהד שלהם), שמספק חוויית צפייה לא נעימה במגרש. הקהל של נאפולי, שידוע בפנאטיות ובצבעוניות שלו, מרעיד את האצטדיון במשחקי הבית ובעיקר בגדולים, אבל ברור לכל שאצטדיון חדש היה משדרג את החוויה והופך את המשחקים בבית להר געש מושלם. הבעלים של המועדון, דה לורנטיס, שאפילו הסכים לממן חלק משיפוץ האצטדיון יחד עם העירייה, כינה את האצטדיון "שירותים" ואמר שהוא מתבייש בו.

את האפקט של אצטדיון חדש אפשר לראות בבאר שבע. כמות משולשת של מינויים זו דחיפה מורלית ומקצועית ורואים את התוצאות במשחקי הבית, אבל לא פחות זו גם דחיפה כלכלית, כזו שמאפשרת מגוון רחב של הזדמנויות כלכליות חדשות שצריך לדעת לנצל. בהפועל באר שבע, שם רואים כיום את העוצמות של המועדון שלא בטוח שהם עצמם הכירו, צריכים לשבת היטב על תוכניות עבודה מקיפות וארוכות טווח, כדי שהפוטנציאל הזה לא יתמסמס, בעקבות עונה אחת לא טובה או הפסד בגמר גביע. יחד עם שדרוג הפעילות השיווקית והמסחרית, הפועל באר שבע צריכה ויכולה ללמוד דבר או שניים מנאפולי לגבי התנהלות בשוק השחקנים, הרי המועדונים היו ונמצאים בנקודות דומות. הכלים הטכנולוגיים הקיימים היום בספורט בכלל ובכדורגל העולמי בפרט מאפשרים איסוף של ידע אינסופי, שעם ניתוח נכון וקבלת החלטות זהירה אבל בטוחה יביאו להחלטות טובות עם סיכונים מחושבים. השקעה בתחומים הללו היא הכרחית ובאופן עקבי תביא להחזר. מועדונים שלא מתנהלים כלכלית נכון בשוק השחקנים, וכן מועדונים שלא מנצלים פוטנציאל שיווקי, הם מועדונים שלא יכולים להתפתח בכדורגל העולמי היום, וזה נכון מכל צדיו של הים התיכון. בעוד בנאפולי עושים היטב את מה שתלוי בעצמם וקצת מתקשים לשלב כוחות עם גורמים מסביב, הרי שבבאר שבע האצטדיון החדש הוא המתנה הטובה ביותר שהקבוצה היתה יכולה לקבל. ועד כמה שאולי האוהדים ב"טרנר" יתקשו לשמוע את זה, אליפות היא לא הדבר הכי חשוב שצריך לצאת מהעונה הזאת. עכשיו צריך לבנות מועדון.

הכותב הוא מרצה לניהול ספורט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות