אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מחבלים עם סרגל על הידיים צילום: איי אף פי

מחבלים עם סרגל על הידיים

הסיכוי של מהנדס לבחור בדרך הטרור גבוה פי 17 מזה של אדם מהשורה, קובע מחקר פורץ דרך של פרופ' דייגו גמבטה. בראיון למוסף כלכליסט מסביר גמבטה אילו תכונות אישיוּת משותפות למהנדסים ולפנאטים, איך הבנה של מהנדסים תסייע לנו לפצח את סוד קסמו של הג'יהאד, ולמה גל האלימות ששוטף את העולם רק יילך ויחריף

11.03.2016, 17:10 | אורי פסובסקי
בתמונה שהוכנה מראש, סיף א־דין רזגאווי מפנה חיוך רחב אל המצלמה. משני צדדיו שעונים על הקיר רובי סער. רזגאווי, תוניסאי צעיר בן 23, הותיר אחריו שובל גופות של תיירים שהשתזפו על חוף הים התיכון בעיר סוסה, תוניסיה. אחרי הפיגוע, שגבה את חייהם של 39 אנשים בקיץ האחרון, התברר שהמחבל, שפעל בהשראת דאעש, לא היה שונה במיוחד מצעירים אחרים. הוא אוהד ריאל מדריד, כך התברר מדף הפייסבוק שלו, וגם אוהב מוזיקת ראפ.

והנה עוד פרט ביוגרפי על רזגאווי: הוא היה מהנדס. למעשה, הוא היה סטודנט מצטיין לתואר שני בהנדסת חשמל, שסיים בהצלחה את בחינות האמצע שלו רק חודש לפני שיצא למסע הירי על החוף. רזגאווי לא לבד. עומר פארוק עבדול מוטלב, הצעיר הניגרי שניסה לפוצץ טיסה מאמסטרדם לדטרויט בחג המולד 2009, היה בעל תואר בהנדסת מכונות. מוחמד עטה, אחד מחוטפי המטוסים ב־9/11, למד הנדסה בקהיר והיה לארכיטקט. מוחמד גמה, לובי שזרק פצצה לעבר בסיס צבא במילאנו, בניסיון פיגוע כושל ב־2009, היה מהנדס חשמל.

אלה לא מקרים יחידים, טוען פרופ' דייגו גמבטה, אחרי מחקר שארך יותר מעשור. גמבטה, סוציולוג איטלקי נודע, שבילה חלק ניכר מהקריירה שלו באוניברסיטת אוקספורד, בנה לצורך המחקר שלו מדגם של מאות פעילים מיליטנטים מהמזרח התיכון, וגם מדגמים של ג'יהאדיסטים מהמערב, ושל חברי קבוצות רדיקליות אחרות. המסקנה שלו: "למהנדסים יש ייצוג יתר בקרב קיצונים אסלאמיסטים אלימים".

פרופ פרופ' דייגו גמבטה. "קשה לנו להבין קיצונים. לא קל להיכנס לנעליהם, כי הם קיצונים. ולא קל לראיין אותם, כי הם מסתתרים ונוטים למות" פרופ

גמבטה הרכיב, למשל, רשימה של 497 חברי קבוצות אסלאמיות אלימות שפעלו בעולם מאז שנות השבעים (ושאינה כוללת ארגונים גדולים וצבאיים באופיים כמו דאעש ובוקו חראם). הוא זיהה את ההשכלה של 335 מהם, וגילה שלחלק לא מבוטל מהם (207, כמעט 62% מאלו שהשכלתם ידועה) היתה השכלה אקדמית. זה נתון מפתיע, אבל מה שמפתיע עוד יותר הוא העובדה שלא פחות מ־93 מתוכם היו מהנדסים - כמעט 28% מאלו שהשכלתם ידועה. זה המון. גם אם נניח שכל אותם אסלאמיסטים ברשימה שהשכלתם לא ידועה היו חסרי תואר אקדמי, עדיין נקבל לא פחות מ־18.7% מהנדסים. לשם השוואה, במדינות שמהן באו, שיעור המהנדסים המשוקלל באוכלוסיית הגברים העובדים הוא 1.3% בלבד. הסיכוי למצוא מהנדס בקרב מדגם הקיצונים האסלאמים שאותו הרכיב, קובע גמבטה, גבוה פי 17 (!) מהסיכוי למצוא מהנדס באוכלוסייה הכללית.

"אנחנו נוטים לראות במנושלים מועמדים טבעיים לקיצוניות", קובע גמבטה בספרו, Engineers of Jihad ("מהנדסי הג'יהאד"), שהתפרסם בשבוע שעבר, "אבל אנחנו מתקשים להבין למה שאנשים משכילים ואמידים יצטרפו לשורות הג'יהאד. למה שאנשים עם מוח טכני והכשרה בטכנולוגיה מודרנית יימשכו אל תנועה שהיא אלימה, דתית, ובהרבה מקרים חדורה באמונות אנטי־מדעיות?". זו החידה שגמבטה מנסה לפתור.

מחקר שהתחיל בחידה

גמבטה חושב על החידה הזו כבר יותר משני עשורים, מאז הזדמן לארוחת ערב רשמית באוקספורד בימיו הראשונים כמרצה שם, ב־1994. באותה תקופה, הוא מספר, "אנשים עדיין לא כל כך התעניינו בקיצונים אסלאמים. בארוחה פגשתי אשה ממצרים שאמרה לי 'ידעת שהפונדמנטליזם האסלאמי חזק במיוחד בפקולטה להנדסה בקהיר?'. חשבתי, 'אלה אנשים שמתבססים על מדע, שיש להם הכשרה טכנית, שנמצאים בחוד החלוץ של המודרניות. מפתיע שדווקא הם יהיו חלק מתנועה דתית־פוליטית אלימה'. זה נתקע לי בראש, ואחרי כמה שנים התחלתי במחקר ראשוני עם סטודנטים שלי כדי לבדוק אם יש לזה גם בסיס סטטיסטי".

בהמשך פגש פרופ' גמבטה - שנודע בין היתר בזכות מחקריו על המאפיה הסיציליאנית ומנגנוני אמון בין פושעים, ומלמד באוניברסיטה האירופית בפירנצה - את פרופ' סטפן הרטוג, איש מדעי המדינה מהלונדון סקול אוף אקונומיקס שמתמחה בסעודיה ודובר ערבית, "והתחלנו לחקור יחד את הנושא באופן שיטתי, צעד אחרי צעד". המחקר שלהם נמשך יותר מעשור. התוצאה הראשונית שלו היתה מאמר מכה גלים שהתפרסם ב־2009, ומאז התרחב לספר שיצא לאור בתחילת החודש בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. הספר גדוש בטבלאות ובמבחנים סטטיסטיים, שמטרתם לעגן בסטנדרטים נוקשים את הממצאים המפתיעים של גמבטה והרטוג על ייצוג היתר של מהנדסים בקרב הטרוריסטים האסלאמים (או כפי שהחוקרים מקפידים להתייחס אליהם, בריחוק מדעי: "רדיקלים קיצונים אלימים").

לאוזניים ישראליות, ממצאי הספר עשויים בתחילה שלא להישמע מפתיעים, במיוחד למי שנתקל בשמו של "המהנדס" יחיא עיאש, בכיר החמאס שהכין מטענים מאולתרים ותכנן את פיגועי ההתאבדות של הארגון, עד שחוסל על ידי ישראל באמצעות טלפון ממולכד, ב־1996. במקצועו היה עיאש מהנדס חשמל.

המסקנה מהמקרה של עיאש ברורה: יש הרבה מהנדסים בקרב הג'יהאדיסטים, כי הם אלה שיודעים להכין פצצות.

למה כל כך הרבה טרוריסטים הם מהנדסים, צילומים: רויטרס , אם.סי.טי , איי פי ,  איי אף פי , אי פי איי , גטי אימג למה כל כך הרבה טרוריסטים הם מהנדסים | צילומים: רויטרס , אם.סי.טי , איי פי , איי אף פי , אי פי איי , גטי אימג'ס למה כל כך הרבה טרוריסטים הם מהנדסים, צילומים: רויטרס , אם.סי.טי , איי פי ,  איי אף פי , אי פי איי , גטי אימג

"זה אכן דבר סביר להגיד, ואכן רוב העמיתים שלי אומרים 'זה ברור, הם צריכים לבנות פצצות'. אבל מהנתונים שלנו עולה שמהנדסים דווקא לא עוסקים באופן מיוחד בהרכבת פצצות או באמצעי תקשורת, פעילויות שבהן היית מצפה שמהנדס יעסוק. נראה שלאנשים שבונים פצצות יש ניסיון מעשי יותר: הם מכונאי רכב, או יוצאי צבא שיש להם ניסיון ממשי עם חומרי נפץ. לעתים קרובות, לאנשים שלמדו הנדסה אין יותר ניסיון עם חומרי נפץ מאשר לי או לך. ומצד שני, אנחנו רואים שארגונים קיצוניים אחרים שהשתמשו בטרור, ושלא היו להם מהנדסים, לא בהכרח הצליחו פחות בגלל זה".

במילים אחרות, הנוכחות הגבוהה יחסית של המהנדסים בקרב הארגונים המוסלמיים הרדיקליים היא לא מפני שאלה גייסו אותם לצורך הכנת פצצות. וגמבטה מוסיף שגם בקרב מוסלמים רדיקלים שגדלו במערב יש שיעור גבוה מהרגיל של מהנדסים - אף שבמקרים רבים במערב, הקיצונים הם שמקימים בעצמם את תאי הטרור שלהם. איש אינו מגייס אותם - ולכן גם אף אחד לא מגייס אותם כדי להכין פצצות.

החידה, אם כן, נותרת בעינה, וגמבטה מסביר שהיא בעלת חשיבות. עבורו, הייצוג העודף של המהנדסים בקרב הקיצונים מהווה פתח שדרכו אפשר להבין את הארגונים המוסלמים האלימים. "יש לנו קושי להבין קיצונים. לא קל להיכנס לנעליהם, בדיוק משום שהם קיצונים. לא קל לראיין אותם, כי קשה להגיע אליהם: הם מסתתרים, ונוטים למות. גם אם אתה מצליח להגיע אליהם, הם אומרים לך רק מה שישרת את מטרותיהם; הם מאוד אסטרטגיים במה שהם אומרים. לכן העובדה שיש כזה מתאם משונה ומפתיע היוותה פתח לנושא. תמיד התעניינתי בחידות: לפעמים הן פותחות חלונות שלא ציפית להם". חידת המהנדסים שהקצינו, לפי גמבטה, עשויה לפתוח חלון כזה לעולם הג'יהאד.

חלומות שהתרסקו

אז מה מסביר את העובדה שיש מהנדסים כה רבים בקרב הקיצונים המוסלמים שבחרו בנתיב האלימות? ההסבר הראשון שגמבטה מציע הוא תחושת אכזבה, כלומר הסבר שטמון בהיסטוריה של המזרח התיכון. בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה נהנה האזור מתנופת פיתוח אזרחית אדירה שבה יוחד תפקיד מפתח למהנדסים, אבל החל בשנות השבעים החלו כלכלות האזור לפגר אחרי קצב הפיתוח של שאר המדינות המתפתחות. נוסף על כך, אחרי התרסקות מחירי הנפט לפני שלושה עשורים, מי שרכש מקצוע לא היה יכול אפילו לנסוע למצוא עבודה במדינות המפרץ העשירות.

"ההיסטוריה של המזרח התיכון, משנות השמונים ואילך, היתה של דעיכה כלכלית או של קשיי פיתוח", אומר גמבטה. "ההאטה הזאת הגיעה אחרי תקופה שבה האזור נשלט בידי רטוריקה של מודרניזציה באמצעות קידמה טכנולוגית. מצרים מהווה דוגמה מובהקת לכך, ובה גם הפונדמנטליסטים האסלאמים התחילו לפעול באופן משמעותי לראשונה. במצרים הנשיאים נאצר וסאדאת קידמו מאוד את הפקולטות להנדסה ועודדו אנשים ללמוד בהן, וכך תואר שממילא היה נחשב נהפך לנחשב עוד יותר. כשהפיתוח הכלכלי נבלם, האנשים שהשקיעו המון בלימודי הנדסה ונושאים טכניים, אותם אנשים שפעם אמרו להם 'אתם העתיד של הארץ הזו', מצאו את עצמם נתונים ללחץ ותסכול אדירים. זה לא בהכרח תסכול מקצועי אישי, אלא תסכול בהקשר של מה שציפית לעשות למען הארץ שלך.

"כשאין פיתוח כלכלי", גמבטה מוסיף, "למהנדסים קשה מאוד למצוא ביטוי לכישורים המקצועיים שלהם, הנה אנקדוטה קטנה בהקשר זה: ב־1994 ביקרתי בישראל ויצאתי לטיול מאורגן לסיני. התברר לי ששני המדריכים שלנו הם בעלי תואר בהנדסה. המהנדסים האלה מצאו את עצמם בעבודה שהיא לא מה שבעבורו השקיעו את הזמן שלהם ואת המשאבים הפיננסיים והמנטליים שלהם".

ההקצנה, בסיפור הזה, נולדת בגלל ציפיות שנכזבו וחלומות שהתרסקו, או בז'רגון של גמבטה "קיפוח יחסי". זה הסבר משכנע ופשוט, אבל גמבטה ממהר להבהיר שזה לא יכול להיות כל ההסבר. גם באוכלוסיות אסלאמיות שלא חוו דעיכה כלכלית (למשל במלזיה), הוא מסביר בספר, אפשר למצוא ייצוג יתר של מהנדסים בתנועות רדיקליות אלימות.

"מה שמפתיע הוא שייצוג היתר של מהנדסים נמצא כמעט בכל מקום, עם מעט יוצאים מהכלל", הוא מבהיר. "אפשר למצוא אותו גם במדינות באסיה שלא חוו את אותה דרגה של קיפוח יחסי, ואפשר למצוא ייצוג יתר של מהנדסים גם במדגם של ג'יהאדיסטים שגדלו במערב. בקרב הקיצונים האלימים במערב אמנם יש הרבה פחות אנשים שיש להם תואר או שהתחילו לימודים אקדמיים, אבל בקרב האנשים שכן הלכו לאוניברסיטה יש את אותו שיעור גבוה, ואפילו גבוה יותר, של מהנדסים. כך שהמסקנה היא שחייב להיות כאן משהו אחר. הקיפוח היחסי הוא לא כל הסיפור".

אזור הפיגוע בעיירת החוף סוסה בתוניסיה,שבו נהרגו 38 איש בידי מהנדס החשמל סיף א־דין רזגאווי. "כשהפיתוח הכלכלי במזרח התיכון נבלם, מהנדסים נשארו עם תסכול עצום", צילום: אי פי איי אזור הפיגוע בעיירת החוף סוסה בתוניסיה,שבו נהרגו 38 איש בידי מהנדס החשמל סיף א־דין רזגאווי. "כשהפיתוח הכלכלי במזרח התיכון נבלם, מהנדסים נשארו עם תסכול עצום" | צילום: אי פי איי אזור הפיגוע בעיירת החוף סוסה בתוניסיה,שבו נהרגו 38 איש בידי מהנדס החשמל סיף א־דין רזגאווי. "כשהפיתוח הכלכלי במזרח התיכון נבלם, מהנדסים נשארו עם תסכול עצום", צילום: אי פי איי

נמשכים אל הימין הקיצוני

מלבד תחושת האכזבה, מה עוד עשוי להסביר את נוכחותם המסיבית יחסית של מהנדסים בקרב הקיצונים המוסלמים? אם אלה לא רק הנסיבות ההיסטוריות, שיערו גמבטה והרטוג, אולי התשובה טמונה במהנדסים עצמם. הם צללו לנתונים והחלו לבדוק שורת שאלות: האם למהנדסים יש נטייה גבוהה יותר להצטרף לתנועות אלימות? (התשובה היא כן), האם סביר יותר להניח שהם יצטרפו לארגונים דתיים מאשר לחילוניים, למשל לחמאס במקום לפתח? (כן), ולבסוף, בהתבסס על מדגם קטן של אנשים שערקו מארגונים קיצוניים אלימים, "האם המהנדסים מתמידים ועיקשים יותר, מחויבים יותר למטרה מאשר אנשים עם תארים אחרים?". גם כאן התשובה היתה חיובית. "לעתים קרובות אנחנו עובדים עם מעט נתונים, עם מדגמים קטנים", גמבטה מודה, "אבל כשמחברים את הכל יחד, מה שמצאנו הוא די מרשים".

השאלות הבאות, אומר גמבטה, היו האם מהנדסים "נמשכים לכל סוג של אידיאולוגיה קיצונית? האם ניתן לצפות למצוא ייצוג יתר שלהם גם בקבוצות קיצוניות אחרות, משמאל ומימין, או שהחיבור הזה מיוחד לאסלאמיזם?". הניסיון לענות על השאלה הזאת גזל ממנו ומהרטוג זמן רב במיוחד, ותבע מהם לבנות בסיס נתונים רחב על תנועות קיצוניות רבות, משני צדי המפה הפוליטית (ובהן בין היתר, מצד שמאל, כנופיית באדר מיינהוף הגרמנית, הבריגדות האדומות האיטלקיות, וגם ארגונים רדיקלים שמאלניים בארצות הברית, יפן ודרום אמריקה, ומצד ימין קבוצות ניאו נאציות וגזעניות בארצות הברית, אירופה ורוסיה).

מאחורי מלאכת הנמלים הזו, מסביר גמבטה, עמדה המחשבה הבאה: "יש מספר לא מבוטל של מחקרים שמראים שאנשים עם סוג אישיות שונה ותכונות אופי שונות נמשכים לסוג שונה של אידיאולוגיה פוליטית". המטרה שלהם היתה לזהות מה האידיאולוגיה שאליה נמשכים המהנדסים. כדי לענות על השאלה הזאת, בדקו גמבטה והרטוג, בשלב הראשון, אם יש דמיון בין האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית לבין סוגים אחרים של אידיאולוגיה קיצונית.

התוצאות היו לא צפויות. "מצאנו שאם מסירים את הדתיות מפני השטח ומפרקים את האידיאולוגיה האיסלאמית, האידיאולוגיה הימנית והאידיאולוגיה השמאלנית לרכיביהן, ניתן למצוא חפיפה מאוד חזקה בין תנועות אסלאמיות לבין תנועות ימניות, אבל אין חפיפה חזקה עם תנועות שמאלניות". בקרב הרכיבים המשותפים לאידיאולוגיה הימנית הקיצונית ולאידיאולוגיה האסלאמית אפשר למצוא ראייה היררכית של החברה, נכונות לקבל אי־שוויון, אנטישמיות, תפיסה של החברה כמזוהמת ומושחתת, ונוסטלגיה לעבר מיתולוגי, לסדר שאבד. כל אלה מאפיינים שחסרים בצד השמאלי.

אם אידיאולוגיה מושכת בעלי אופי מסוים, ואם יש דמיון בין האידיאולוגיה האסלאמית לאידיאולוגיה הימנית, מסביר גמבטה, "ההשלכה היא שאם מהנדסים הם בעלי טיפוס אישיות מסוים, אנחנו אמורים למצוא אותם בשיעור גבוה יותר בתנועות ימניות מאשר בתנועות שמאלניות. וזה בדיוק מה שהמחקר שלנו העלה. מהנדסים נעדרים כמעט לחלוטין מהשמאל הקיצוני", שבו אפשר למצוא דווקא ייצוג בולט לבוגרי מדעי הרוח ומדעי החברה. "לעומת זאת למהנדסים יש נוכחות משמעותית בימין הקיצוני: באמריקה, ברוסיה, בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה ואחריה. זה היה ממש מפתיע. אלה ממצאים מאוד מרשימים, במיוחד עכשיו, עם גל האסלאמופוביה הזה, שלעתים קרובות נדחף על ידי הימין הקיצוני. אפשר להגיד שהחבר’ה האלה אויבים, ואויבים אמורים להיות טיפוסים שונים לחלוטין. אבל כשאתה מגרד את פני השטח…", הוא צוחק.

אתם קובעים שלדת אין תפקיד כל כך חשוב בסיפור. זה די מפתיע.

"זה הפתיע גם אותנו. נראה שמה שצורת החשיבה הזאת מחפשת הוא סוג מאוד חזק של סדר, אפילו סדר בחיי היומיום, שבתקופות היסטוריות מסוימות, ובחברות מסוימות, מי שמציע אותו הוא אמונות ומנהגים דתיים. בתקופות אחרות ובחברות אחרות הסדר הזה יכול להגיע ממקורות אחרים. בארצות הברית, הימין הקיצוני נוטה להיות דתי; באירופה הוא לא. ברגע שאתה מפרק את הדת לרכיבים, אתה עשוי למצוא את אותם רכיבים שמושכים תכונות אישיות מסוימות, גם בארגונים או במוסדות אחרים".

רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-1981,. מנהיג הג רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-1981,. מנהיג הג'יהאד האסלאמי שאנשיו רצחו את הנשיא, היה מוחמד עבד אל־סלאם פראג', מהנדס חשמל בהשכלתו | צילום: איי אף פי רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-1981,. מנהיג הג

 

מחפשים טהרה, סוגרים מעגל

 

יש משהו באידיאולוגיה של האסלאם הקיצוני, גמבטה מסיק, וגם באידיאולוגיה של הימין הקיצוני, שמושך מהנדסים שהקצינו. השאלה שנותר לו לענות עליה, לבסוף, היא אילו תכונות אופי מאפיינות גם מהנדסים וגם רדיקלים אסלאמים או רדיקלים מהצד הימני של המפה. כאן, לכאורה, אמור להימצא המפתח להבנת משיכתם של המהנדסים לאסלאם הרדיקלי כאשר הם מקצינים (שאלה נוספת, שגמבטה מודה שאינה פתורה עד הסוף, היא מה גורם להקצנה). את התשובה גמבטה והרטוג מנסים למצוא בספרות המקצועית על קיצונים מהצד הימני, באמצעות סקרים שנערכו בקרב אלפי סטודנטים באיחוד האירופי וגם סקרים שנערכו במדינות מוסלמיות, והן באמצעות מידה מסוימת של ספקולציה. בסופו של דבר, הם מצביעים על שלושה מאפיינים חשובים במיוחד: נטייה להיגעל (שצדה ההופכי הוא מתן חשיבות יתר לטוהרה), נטייה להבחנות ברורות בין מי שבתוך הקבוצה למי שמחוצה לה, ותכונה שלישית, שאותה הם מדגישים במיוחד: "הצורך בסגירת מעגל".

למה הכוונה ב"צורך בסגירת מעגל"?

"אלו אנשים שמרגישים לא בנוח עם אי־ודאות, עם עמימות. הם רוצים שהכל יהיה ברור ומוגדר היטב. ללא פשרה. אם יש לך סוג מנטליות כזאת, אתה לא מתאים במיוחד לפוליטיקה דמוקרטית, שבה עמימות היא חלק מהעניין". גמבטה חוזר למחקרים של הסוציולוג והפילוסוף תיאודור אדורנו, שניסה להבין אחרי מלחמת העולם השנייה מה מקור "האישיות הסמכותנית". "אדורנו ועמיתיו זיהו את אי־הסובלנות כלפי עמימות, שהיא קרובת משפחה של הצורך בסגירת מעגל, כתכונה מאוד חשובה של האישיות הסמכותנית שתמכה בעליית הפאשיזם והנאציזם. הם חשבו שזה תוצר של תהליך החיברות בחינוך הסמכותני, אבל למעשה יכול להיות שהתכונות הללו נתמכות בתכונות אישיות שלא בהכרח נלמדות. סביר יותר שיש בהן רכיבים מולדים. כולנו מכירים אנשים שנעשים מבולבלים כאשר דברים אינם ברורים, שלא מרגישים עם כך בנוח, שרוצים פיתרון מהיר ויציב בכל מחיר. נראה שזה חלק מהסיפור".

אחרי כל ההצלבות גמבטה והרטוג מגיעים למסקנה ברורה: "חלוקת תכונות האופי בקרב המקצועות האקדמיים השונים משקפת כמעט לחלוטין את החלוקה של המקצועות האקדמיים בין קבוצות מיליטנטיות שונות". את הנטייה להיגעל, הצורך בסגירת מעגל ואת ההטיה לטובת מי שבקבוצה שלך אפשר למצוא גם בקרב המהנדסים, וגם בקרב הקיצוניים הימנים והאסלאמים. אבל בשלב הזה, גמבטה מודה, המחקר שלו מגיע אל קצה גבול יכולתו להסביר. למעשה, הוא אומר, גם המהנדסים עצמם הם רק רמז, שלב בדרך לפתרון מספק יותר של חידת המשיכה של אנשים אל האסלאם הרדיקלי. לימודי ההנדסה, מבחינתו, הם רק דרך להסיק מהנתונים שיש בידינו על האופי של האנשים שבחרו בנתיב הג'יהאד. "לא הצלחנו לזהות תכונות עמוקות יותר, ואנחנו משוכנעים שאנחנו פשוט מגרדים את פני השטח. מה שהיינו רוצים לעשות, ולא הצלחנו, הוא לומר, 'אנחנו לא מדברים על מהנדסים אלא על תכונות שסביר מעט יותר למצוא אצלם'. המהנדסים מהווים מעין סוס טרויאני שבאמצעותו אנחנו יכולים להיכנס ולקבל מושג כלשהו של מה התכונות האלה עשויות להיות. כי רוב העמיתים שלי חושבים שתכונות אופי לא משנות, שכל אחד יכול להיהפך לקיצוני אם תשים אותו במצב הנכון.

"מה שבאמת היינו רוצים לעשות, מה שלא היינו מסוגלים לעשות, הוא לראות אם גם לקיצונים שאין להם תואר יש את התכונות האלה. זה היה המבחן האמיתי של התכונות האלה: אם הן באמת משנות, אז אפילו אם לא הלכת לאוניברסיטה, אפילו אם לא בחרת בהנדסה, עדיין סביר יותר שתהיה יותר הטיפוס הזה".

כולם מתעצבנים מחוסר צדק

אילו מסקנות מעשיות אפשר להסיק מהמחקר? אני שואל את גמבטה, ואילו הוא, בתשובתו, מתוודה תחילה על קנאתו באסטרונומים, שמהם אף אחד לא מצפה לתת המלצות לקובעי המדיניות ("מאיפה אני אמור לדעת?"). אבל בכל זאת, יש לו כמה תובנות כלליות. "דבר ראשון הוא שלא כדאי לעודד אנשים ללמוד הנדסה אם אין לך תנופת פיתוח שתתמוך בהם. שפע של אקדמאים מתוסכלים הוא מסוכן יותר מהמונים מנושלים כלכלית", אומר גמבטה. "דבר שני, אם מנסים להבין מה מכעיס אנשים וגורם לחלקם לנקוט פעולה, מגלים שבצד השמאלי של המפה אנשים מעוצבנים מאי־שוויון, ובצד הימני אנשים מעוצבנים מאי־סדר, משיבוש המסורת, ממוסדות מוחלשים ומושחתים. בשמאל חולמים על עתיד אוטופי, בעוד בימין רוצים לחזור לעבר מיתי. אבל שניהם הופכים לזועמים עקב אי־צדק, ואז התכונות שלהם עשויות למיין אותם ולדחוף את המהנדסים בכיוון אחד ואת אלה עם תואר במדעי הרוח או החברה בכיוון אחר. הדלק של הקיצוניות לא מגיע מעוני כמו שהוא מגיע מאי־צדק".

המסקנה, לפי גמבטה היא, ש"אתה צריך להיות צודק ולהיתפס ככזה. במקרה של מצרים, אנשים אמרו 'אלוהים אדירים, הם גרמו לי ללמוד, לעבוד קשה, ועכשיו מה אני הולך לעשות? כדי להשיג עבודה אני צריך חברים במקומות הנכונים, אפילו שעבדתי קשה ונבחרתי ללימודים על סמך הכישורים שלי’. ולכן להתעקש על צדק הוא דבר מאוד חשוב. אבל התובנה הזאת לא מגיעה מהספר, היא פשוט קומון סנס".

ובכל זאת: המציאות שאתה מתאר, של ציפיות שנכזבו בזמן ההאטה הכלכלית במזרח התיכון, עשויה להישמע מוכרת בימינו אפילו באירופה או בארצות הברית.

"אנחנו חיים בזמנים מאוד מסוכנים. הכוחות שיכולים להביא לעליית קיצונים מהצד השמאלי קיימים, בדמות אי־שוויון גובר ושיעור אבטלה גבוה. אבל כך גם הכוחות שיכולים להביא לעליית קיצונים מהצד הימני - אי ודאות כלכלית, זרם מהגרים, התקפות טרור - והם מתקיימים באותו זמן. כך שאנחנו במצב עניינים שדומה לשנות העשרים, גם אם במראית שונה לחלוטין. אנחנו רואים מצד אחד איך במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית ובמפלגת הלייבור בבריטניה עולים אנשים כמו ברני סנדרס וג'רמי קורבין, שהם יותר סוציאליסטים, וזה סימן שלאנשים ממש־ממש נמאס מאי־שוויון והם מנסים להילחם נגדו (בינתיים, למרבה המזל, בצורה פוליטית שלווה). הם לא מוכנים לקבל את זה. ובאותו זמן אנחנו רואים תנועות כמו פֵּגידַה בגרמניה, החזית הלאומית בצרפת, ותנועות פופוליסטיות סמי־פשיסטיות אחרות באיטליה, יוון ובריטניה שמגיעות לקדמת הבמה. ובוא לא נשכח את עליית דונלד טראמפ בארצות הברית, שמציג את עצמו כגיבור המאצ'ו, הקריפטו-גזעני, של האנטי-מהגרים והאנטי-מוסלמים. במובן הזה, אנחנו אכן חיים בזמנים מסוכנים".

אגב, הזדמן לך לדבר עם שירותי הביטחון על המחקרים שלך, או לחלופין, עם גורמים קיצוניים?

"לא דיברנו עם אף אחד, וכוחות הביטחון לא היו מעוניינים. הם נמצאים תחת לחץ ורוצים פתרונות מהירים. וחלקם אפילו עשויים להבין לא נכון את המחקר, ולהתחיל לעשות פרופיילינג לאנשים: 'אתה נראה כמו מהנדס, אני יכול לראות את זה בעיניים שלך. בוא איתי בבקשה'. וזה יהיה מטורף, כי אנחנו מדברים על מספרים ממש קטנטנים".

זו נקודה שחשוב לגמבטה להדגיש: העובדה שבקרב המדגם שלו יש ייצוג יתר למהנדסים לא אומרת שום דבר על מהנדסים מן השורה. "בבקשה תוודא שקוראיך מבינים שאנחנו מדברים על מספרים קטנטנים, על מאות אנשים. 99.9% מהמהנדסים עושים נפלאות לטובת הרווחה שלנו וההתקדמות שלנו. אם ייעלמו מדעני החברה, אנחנו בקושי נבחין בזה. אם ייעלמו המהנדסים, אנחנו נרגיש את זה בוודאות, באופן מאוד שלילי. כך שאין לכל זה שום קשר למהנדסים עצמם. בעבורנו, כאמור, מהנדסים הם רק הסוס הטרויאני שבו אנחנו משתמשים כדי להיכנס אל נושא המחקר שלנו. זה יהיה מגוחך לחשוב על כל זה כעל משהו שיש לו השלכה על אנשים שהם מהנדסים. ואגב, שני הגיסים שלי הם מהנדסים, כך שכדאי שאהיה זהיר", הוא צוחק.

ומה הם אומרים על המחקר שלך?

"הם לא יודעים עליו. הם לא קוראים אנגלית, והם לחלוטין לא מתעניינים במה שאני עושה. והייתי מעדיף שזה יישאר ככה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



42 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

39.
אני חושב שמצאתי את הקשר
אמת , מצד אחד מהנדסים הם אינטליגנטים ,חלקם אפילו מבריקים ולכן זה לא הגיוני שהם יהיו בעלי אידיאולוגיה ימנית או דתית. מצד שני בניגוד למדעי החיים והרפואה שם יש קונפליקט מובנה בין דת למדע או למדעי הרוח והחברה ששם יש קונפליקט מובנה בין מוסר מ"אלוהים" למוסר רלטיביסטי הרי שבהנדסה לסוגיה אין שום קונפליקט. בהנדסה צריך לפתור בעיות בעלות אופי טכני תוך שימוש בכלים מעשיים. השאלות שמהנדס שואל את עצמו - איך אני עושה מעגלים עוד יותר קטנים, איך אני עושה רכבים יותר בטוחים , איך אני עושה בניינים יותר אקולוגיים הן לא שאלות עם דילמה. יש תמיד סיבה טובה למה כן לעשות ואין סיבה ממש טובה למה לא לעשות. אנחנו כחברה רוצים התקדמות טכנולוגית כי זה משפר את חיינו ולכן אנחנו מתגמלים הצלחה הנדסית בכסף. לפעמים פתרון הנדסי לא נקלט אז הוא לא מתוגמל אבל זה לא בגלל שהוא לא מתאים לנו אידיאולוגית אלא לא מוצלח ברמה הפרקטית הצרכנית. כלומר עיסוק בהנדסה הוא לא תחום בעייתי עבור קיצונים דתיים או ימנים . הוא לא מאתגר אותם מוסרית או ערכית אלא רק אינטלקטואלית. ולכן המסקנה שאותם קיצונים ימנים שיש להם פוטנציאל להשכלה ילכו להנדסה. מ.ש.ל
לא מהנדס ,תודה לאל  |  12.03.16
38.
כדוקטורנט בטכניון המחקר מפספס נקודה חשובה
אחד הדברים ששמתי לב אליהם במהלך לימודי זאת העובדה שרמת הבורות בקרב מהנדסים גבוהה. במהלך הלימודים אתה לא לומד שום דבר שיכול להרחיב את אופקיך. כל הידע בהיסטוריה, סוציולוגיה, משפטים, מדעי המדינה של המהנדס ברמה של ילד בתיכון. רובם אף לא טרחו ללמוד נושאים הומנים אלו בילדותם, ואינם קוראים ספרים בתחומי דעת אלו. במקרה ומהנדס קורא זאת ספרות יפה ולא עיון. בנוסף, נתקלתי במהנדסים שהתגאו שהם לא קוראים ספרים.
רועי  |  12.03.16
לכל התגובות