רוצים תשתיות תקשורת כמו באירופה? תמשיכו לחכות

הרפורמה בשוק הסלולר שיצרה את מרחץ הדמים בתחרות על הלקוח וצניחה חופשית במחירים הייתה כל כך טובה, כמעט מושלמת. אבל כדי להפוך אותה למושלמת באמת, עם תשתית שתפיק לנו את הטכנולוגיה שאנו דורשים, המחירים חייבים לעלות. הפופוליסטים שיוצאים בהצהרות שאפשר לדבר ללא הפסקה בעשרה שקלים בחודש או לגלוש חינם באינטרנט פשוט אוהבים למלמל עצמם לדעת ללא בסיס. מישהו תמיד משלם את המחיר. אף אחד בשוק התקשורת לא המציא את הגלגל מחדש.

שר האוצר הנוכחי ואבי הרפורמה בסלולר, משה כחלון, עשה מהפכה כל כך גדולה עד שבדרך הוא שכח שחברות הסלולר תמיד ימצאו איך להרוויח על חשבון הציבור, כמו כל עסק אחר לצורך העניין.

ההתנהלות הקרטליסטית של שלוש חברות הסלולר הוותיקות לאורך כל אותן השנים עד הרפורמה הביאה עליהם את זעם ההמון וזימנה את הפוליטיקאים שגרפו הון פוליטי צודק. תשלום חודשי עבור זמן אוויר מוגבל שהסתכם במקרה הטוב בכמה מאות שקלים בחודש עבור מנוי בודד היה פשוט שוד לאור יום. פתיחת השוק לתחרות הייתה העונש המושלם בזמנו עבור הגרגרנות המיותרת, אבל כעת צריך להכיר שלמחירים מוזלים שגובלים בהפסד יש השלכות רחבות.

חברות הסלולר מספקות לנו שירות בעזרת מערכות השידור שלהן, קרי התשתיות. בתשלום החודשי שאנחנו משלמים בסוף החודש, החברות צריכות לגלם את העלות התפעולית שלהן, החזר ההשקעה בתשתיות ורווח מסוים – אחרי הכל, חברות הסלולר הן לא חברה ממשלתית וצריכות להציג רווחים לבעלי המניות. אפשר להתווכח מהו התחום הסביר שחברות הסלולר צריכות להרוויח עבור מכירת זמן אוויר, מה שמוביל אותנו לנקודת האיזון המתבקשת, כזו שמכסה את העלויות, משאירה נתח רווחיות, שומרת על התחרות ומשאירה את מחירי הסלולר בתחום הסביר. על פי אנשים די בכירים בשוק התקשורת בהווה ובעבר, 70-100 שקלים – זהו התחום הסביר שבו מחירי הסלולר מאפשרים לחברות להשקיע בתשתיות, להיות חלק מהתחרות ועדיין להשאיר לעצמן פלח ברווחיות.

עלות פריסת תשתית סלולר בישראל נעה בין 800 מיליון למיליארד שקל ללא התחזוק השוטף. כאשר לחברות אין כסף להשקיע בפריסה רחבה, והן כמובן לא מעוניינות לאבד לקוחות, הן ינקטו בפריסה מצומצמת יותר בה הקרינה תגדל עד הטווח המקסימלי שהחוק מאפשר לה והקליטה לא תהיה מלאה.

לא ניתן לדרוש קידמה טכנולוגית ובאותה נשימה להתנגד נחרצות לשלם על זה, לכל דבר יש מחיר. משרד התקשורת מודע לכך שהתשתיות הן המשאב החשוב ביותר חשובות שיש להשקיע בו והחברות מחויבות לקדם אותו, אך בד בבד אין לחברות תמריצים לפריסה מהירה של תשתית או אכיפה אימתנית לחברות המפרות את תנאי הרישיון שלהן.

בשנה שעברה בכנס המובייל העולמי של ברצלונה, האיחוד האירופי הצהיר כי הוא מוכן להשתתף בחמישית מהמחקר והפיתוח של הדור החמישי בחברות הסלולר ולהשקיע עד 700 מיליון יורו בחמש שנים בדור החמישי. בישראל הסיכוי שמשרד התקשורת יחליט להפנות תקציבים לקידום תשתיות או חלילה להלאים את התשתיות ולקדמם שואף לאפס, הוא פשוט מעדיף לעמוד מהצד ולחלק הוראות לחברות הסלולר להשקיע בתשתיות, להשקיע בלקוחות ולהשקיע בתחרות בזמן שהוא קובר את ראשו בחול.