קלינטון לא מצאה את סנדרס, הבלוגוספירה התנדבה לעזור

המציאות הגמישה של קלינטון

הילארי קלינטון חשבה שאת הפריימריז של 2016 היא תיקח בהליכה, שהגיע תורה, שאין שום מכשול בדרך. זה לא מה שקרה. ומרוב לחץ, היא הצליחה לדרוך שוב על מוקש שהיא כבר אמורה היתה להכיר: יכולת בירור העובדות של הבלוגוספירה.

ב-2008, במהלך המרוץ נגד אובמה, קלינטון טענה בנאום שהיא הגיעה לבוסניה – אז היתה אשת הנשיא – "תחת אש צלפים". תוך כמה ימים, בלוגרים שקדנים הצליחו למצוא את הסרטון מהעשור שלפני כן. קלינטון נראתה שם יורדת ממטוס, מחויכת, עם בתה צ'לסי. לא אש צלפים ולא נעליים. הקמפיין של קלינטון כבר היה במשבר בשלב הזה, אבל השקר על "אש צלפים" סייע לחסל את המועמדות שלה.

מה קרה? כמו פוליטיקאים אחרים, קלינטון התרגלה למצב שבו היא צריכה לעבוד מוך מספר מוגבל של כתבים פוליטיים, שפשוט אין להם את הזמן לבחון כל אמירה שלה ולהצליב אותה מול העובדות. זה לא המצב. יש מיליוני אנשים שאכפת להם, שיש להם זמן, ויש את גוגל. כל שקר מטומטם צפוי לחזור אל הדובר כבומרנג.

וקלינטון לא למדה כלום. בסוף השבוע היא אמרה על היריב שלה, ברני סנדרס, ש"אני לא יודעת איפה הוא היה כשניסיתי לארגן ביטוח בריאות ב-1993 ו-1994." ובכן, אם אני קלינטון בכלל לא הייתי מעלה את הנושא ההוא מתהומות הנשייה, כי מישהו היה נזכר שהיא לא הצליחה אפילו להביא את התכנית שלה להצבעה בקונגרס דמוקרטי (!). אבל מילא זה, תוך זמן קצר התומכים של סנדרס בעטו חזרה בכל הכוח.

איפה היה סנדרס, קלינטון? ובכן, הוא עמד ממש מאחוריך. הנה, תראי. תמונה מ-1994.

זה לא לקח הרבה זמן ואופס, קלינטון נפלה באותו הבור של שקר מטומטם שוב. והפעם, בניגוד ל-2008, הידיעה על השקר שלה מתפשטת הרבה יותר מהר בזכות המדיה החברתית. וזה, כנראה, אולי הדבר החיובי ביותר שיצא מהרשת: כשפוליטיקאי משקר, קל הרבה יותר לתפוס אותו בשקר וקל הרבה יותר להפיץ את הידיעה על כך.

כמובן, עדיין צריך ציבור בוחרים שאכפת לו.

אובר נגד מחוקקת

אן קיצ'ן היא חברת מועצה של עיריית אוסטין שבטקסס, מעוז ליברלי בלב אזור שמרני מאד. הדרישה שלה לא היתה מוגזמת במיוחד: היא רוצה להכפיף את אובר לחוקים של כל חברת מוניות. למשל, שאובר תהיה מחויבת להסיע גם נכים ולא תזרוק כלבי הנחיה של עיוורים לתא המטען. ואם אפשר, שתפחית את מספר האנסים והרוצחים שהיא מעסיקה ואולי תטפל ברצינות בתלונות בנושא. 

זה הספיק לאובר כדי לצאת למלחמת חורמה נגד קיצ'ן ולנסות לחסל את הקריירה הפוליטית שלה. קיצ'ן מתמודדת כעת עם קמפיין ל-recall (ביטול הבחירה) שלה. אם המהלך יצליח, קיצ'ן תהיה חברת המועצה המודחת הראשונה בהיסטוריה של אוסטין.

בינואר 2015, קיצ'ן קיבלה על עצמה את ניהול ועדת התחבורה, וזמן קצר לאחר מכן הגישה דו"ח שממליץ שכל כלי התחבורה בעיר יצייתו לאותם הכללים. ובום. הדרישה הבסיסית הזו הפכה אותה לאויב מס' 1 של אובר בטקסס, משתמשי אובר בעיר מצאו פתאום באפליקציה אופציה לשכור את ה"עגלה והסוס של קיצ'ן", גימיק מעליב שאובר טרחה להדגיש גם בהודעות שהוציאה לעיתונות.

קיצ'ן לא נכנעת. "החבר'ה האלה בעמק הסיליקון אוהבים לחשוב על עצמם כעל 'משבשים', אבל בעצם הם גרסה חדשה של מה שהכרנו: אנשי עסקים גדולים שחושבים שהם יכולים לכתוב חוקים לעצמם," היא אומרת. היא נלחמת, ויש לקוות שאנשי המחוז שלה יבהירו לחברה החלאנית ביותר בעמק הסיליקון שהיא נמצאת בטקסס, ושהתושבים שם לא יתנו למישהו אחר לקבוע להם מי מייצג אותם.

רע לכם? יהיה רע יותר

כשאנחנו מדברים על כניסת רובוטים לשוק העבודה, נהוג בדרך כלל לומר שהכל יהיה בסדר ושעל כל עבודה שתופס גוש מתכת יהיה מקום עבודה אחר לבן אנוש. רק שבכלל לא ברור מאיפה יצוצו העבודות הללו. העתידן ג'רי קפלן מתאר עולם, לא כל כך רחוק, שבו 90% מהאמריקאים יאבדו את מקום העבודה שלהם לרובוטים.

העולם הקרוב הזה ייחולק בצורה חדה במיוחד על פי קווים כלכליים: מי שיש לו, יחיה כשרובוטים דואגים לכל מחסורו. ו-90% האחרים? ובכן, על פי החזון של קפלן הם ינסו לקבל

"משכנתאות עבודה", כלומר הלוואות על חשבון עבודות עתידיות שהם אולי עתידים לקבל.

קפלן אומר שיש כיום עבודות שלא התקיימו לפני עשור, כמו יועצי מדיה חברתית. זה נכון. צריך גם לציין שאין הרבה כאלה ושאין שום סיכוי בעולם שיצוצו תחליפים ל-90% מהמשרות משום מקום. ואם מישהו חושב שלא יהיו מובטלים זועמים שינפצו רובוטים, שיחשוב על זה שוב. אנחנו הולכים, כמסתבר, לחיות בזמנים אפילו יותר מעניינים מעכשיו. שמישהו יעביר את העראק.

קצרצרים

1. למשך יום אחד, אדבלוק איפשר למשתמשים לראות מודעות. במסגרת "היום העולמי נגד צנזורה ברשת" שחל ב-12 במרץ, הוצגו למשך יממה מודעות של ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל, שיצא בקמפיין למען חופש ביטוי ברשת. הקמפיין הכיל הצהרות של אדוארד סנודן, של הלהקה הרוסית הנרדפת פוסי ריוט, ושל מתנגד המשטר הסיני, איי וייוויי. ההחלטה עוררה מחאה; בכך שאדבלוק מריץ מודעות, אפילו באופן חריג, הוא מפסיק במידה מסוימת לשמש כחוסם מודעות והופך לסוג של משווק מודעות. בחברה אמרו שמדובר בהליך חריג מאד. נראה.

2. המאבק בין אפל וה-FBI (בסוף השבוע למדנו שגם ווטסאפ על הכוונת של הבולשת הפדרלית) הכיל אלמנטים פוליטיים מראשיתו, אבל בסוף השבוע התברר סופית שהנושא הפך לכלי ניגוח פוליטי. שריף כלשהו מפלורידה – גריידי ג'אד, שאין לו שום קשר לתיק, שהתרחש בכלל בקליפורניה – הודיע שאם טים קוק היה מסרב לסייע לו בחקירה, הוא היה עוצר אותו. שריפים בארה"ב נבחרים לתפקידם, וג'אד הרגע קושש לעצמו קצת כותרות על חשבון טים קוק. זה לא מצב שאפל, או תאגידים בכלל, אוהבים להיות בו.

3. הפרויקט הכושל החביב על המדור, מטוס הקרב הצולע F-35 – אולי הפרויקט הכושל בתולדות התעופה, טריליון וחצי דולר הושקעו עד כה במטוס שלא מסוגל לטוס ולירות בו זמנית והפסיד בדוגפייט למטוס בן 25 – שוב בכותרות. הפעם, לא בגלל שמיכלי הדלק שלו דליקים מדי, בגלל שכסא-המפלט שלו ערוך לעריפת טייסים או בגלל שהוא צריך כל כמה דקות לפתוח מדפים מה שדופק את יכולת החמקנות שלו; לא, הפעם מדובר בתוכנה הדפוקה שלו. התוכנה של המכ"מ שלו צריכה מדי פעם אתחול, תוך כדי טיסה. צריך כשרון מיוחד כדי לדפוק משהו כמו מכ"מ, שמשמש אותנו מאז מלחמת העולם השנייה, אבל מסתבר שלמפתחים של הכישלון היקר בהיסטוריה יש את זה.

4. באירוע מביך למדי לחברת האבטחה Staminus, האקרים פרצו לאתר שלה, השתלטו עליו, ואחר כך פירטו באתר את פרצות האבטחה שהם מצאו שם, כולל שמירה של פרטי כרטיס אשראי בצורה בלתי מוצפנת. ג'יזס. אם אתם לקוחות שלהם, הגיע הזמן למצוא מישהו אחר. התוקף הבא עשוי להיות חסר מצפון יותר.

5. קבוצת האקרים עמדה על סף הצלחה פנומנלית, וכמעט הצליחה לשכנע את המערכת הבנקאית להעביר לה מיליארד (!) דולר, מה שהיה הופך לשוד הגדול ביותר מאז שאנחנו שילמנו את החובות של הבנקים בפרשת הרצת המניות, אבל לרוע מזלה היא נפלה בשגיאת איות. במקום לכתוב Foundation ההאקרים כתבו fandation, חשדו של מישהו התעורר, הנושא נבדק, המזימה סוכלה. בפעם הבאה, השקיעו במילון.