צילום: עמית שעל
תמ"א 38: מתי ולמי חייבים להודיע אישית על הפרויקט?
תושב רמת גן, שהתנגד לפרויקט תמ"א 38 שאושר, טען שהוועדה המקומית לא הודיעה לו אישית על הבנייה ומנעה ממנו להגיש התנגדות. ביהמ"ש קבע שבמקרה הזה, אין הצדקה להזיק לדיירים שממתינים לפרויקט
פרויקט תמ"א 38 שאמור להתבצע ברחוב רננים ברמת גן נתקל בהתנגדות נחרצת מצד תושב הרחוב. הפרויקט – במסגרתו ייהרסו שני בתים נמוכי קומה ובמקומם ייבנו שני בניינים בני תשע קומות – קיבל היתר לפני כשנה, לאחר שפורסמו לגביו הודעות בעיתונים, נשלחו הודעות אישיות לכל מי שעלול להיפגע מהבנייה, ונשמעו התנגדויות.
אותו תושב, הגר מעברו השני של הכביש, התלונן בפני ועדת הערר המחוזית שלא זכה להגיש התנגדות כיוון שלא קיבל הודעה אישית, אף שהתכנית עלולה לפגוע בזרימת האוויר והאור לדירתו.
ואולם, הוועדה דחתה את טענתו משום שחובת ההודעה חלה רק לגבי מי ש"עלול להיפגע" מהפרויקט, ולפי מדיניות הוועדה המקומית, העותר לא נחשב ככזה, כיוון שדירתו רחוקה ומופרדת בכביש רחב של כ-20 מטר.
המתנגד פנה לעזרת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב וטען בעתירתו כי הוועדה חייבת למסור הודעה אישית לכל בעל עניין ללא קשר אם הוא עלול להיפגע או לא. על כל פנים, המדיניות שגיבשה, הקובעת כקריטריון יחיד את רוחב הכביש, היא מדיניות פגומה החוסמת כל שיקול דעת פרטני.
גופי התכנון טענו כי המדיניות הזו שאובה מהפסיקה, ואין להתערב בה. לטענתם, לא ניתן להקצות לכל פרויקט כזה כוח אדם וכסף לשם ביצוע בדיקה פרטנית של כל בעלי הזכויות. "ייתכן שבעולם מושלם" זה היה אפשרי, אבל העולם אינו כזה, נטען.
החברה הקבלנית שמרימה את הפרויקט ("בית וגג") הוסיפה כי ממילא, גם ללא תמ"א 38, התכנית במקום מתירה בנייה של שבע קומות. בנוסף, גם אם טענות העותר נכונות, הן לא מצדיקות לבטל את ההיתר ולפגוע בעשרות דיירים שמחכים לפרויקט.
צריך יותר מקריטריון אחד
השופטת גיליה רביד מתחה ביקורת מסוימת על המדיניות שגיבשה הוועדה המקומית בנוגע למשלוח ההודעות. היא קבעה כי החוק אמנם לא מחייב למסור הודעה אישית לכל אחד אלא רק למי שעלול להיפגע מהבנייה, והיא גם הסכימה כי לא ניתן לערוך בכל פעם בדיקה פרטנית. עם זאת, לא ניתן להסתפק במדיניות שקובעת קריטריון אחד בלבד (רוחב הכביש).
משמעות מדיניות כזו, כתבה השופטת, היא "צמצום שיקול הדעת הרחב שהוענק לוועדה המקומית". השופטת ציינה כי ישנם נתונים סביבתיים נוספים שצריך לקחת בחשבון ובדיקתם אינה מצריכה משאבים גדולים.
אך למרות ההסתייגויות השופטת לא מצאה הצדקה להתערב בהחלטת הוועדות. מסקנה זו נתמכה במרחק הגדול בין הבניין של העותר לפרויקט (כ-20 מטר); בעובדה שכל בנייה הייתה מתנשאת מעל לדירת הקרקע של העותר; בתכנית הבנייה המקורית, המאפשרת לבנות 7 קומות, כך שתוספת שתי קומות אינה מהותית; ובעובדה שדירת העותר פונה לכיוון הנגדי מזה של הבניינים.
מעבר לאמור, השופטת ציינה כי הייתה מגיעה לתוצאה זהה גם אם הייתה כאן חובת הודעה אישית, שכן האינטרס של העותר נדחה אל מול 72 הדיירים שממתינים לחיזוק דירותיהם.
בסופו של דבר, אם כן, העתירה נדחתה, אולם השופטת התחשבה במצבו הבריאותי הקשה של העותר ולא חייבה אותו
בהוצאות משפט לוועדות אלא רק לחברת הבנייה, שנגררה להליך בעל כורחה ותקבל גם שכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
• ב"כ התובע: בעצמו
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אירה יעקב סולוביצי'ק (הוועדה המקומית), עו"ד אברבנאל-פורר ובר נתן (חברת הבנייה), עו"ד ארז שטיינברג -פרקליטות מחוז ת"א
* עורך דין שלום (שלי) סהר עוסק במקרקעין ובתמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
3 תגובות לכתיבת תגובה