הדעתן

מאז שנכנס למשרד האוצר, משה כחלון פיתח סוגת ממשל חדשה, מנומסת במיוחד, המבוססת על הבעת דעה. האיש שהתיישב על הכיסא הכי משפיע ורב עוצמה במשק, הולך ומוותר על החובה להפעיל את כוחו תמורת הזכות להביע דעות נעימות לאוזן.

אתמול כחלון שבר עוד שיא בתחרות "הבעת דעות נחרצות בלי לפעול לפיהן" שממילא הוא מוביל בה בפער עצום. "אני חושב שמקצועית תקציב דו־שנתי זה לא נכון, אבל יש לי התחייבות קואליציונית", אמר השר בחגיגות השנה להקמת מפלגתו, ועפעף לא הונד. אני שר האוצר, שאחראי ליציבות הכלכלית של ישראל, יודע שתקציב דו־שנתי הוא מתכון לאסון וכבר ראיתי את הקטסטרופה שאליה הוביל הדו־שנתי בעידן שטייניץ, אבל אתם יודעים, ביבי וזה. קצת קשה כל העסק של להתנגד לו. ויש הסכמים קואליציוניים. וצריך ללכלך ידיים. ננסה בעוד שנתיים.

מוטת כנפיו של משרד האוצר עצומה והוא משפיע כמעט על כל נושא במשק. אבל מעט דברים נמצאים בלב העשייה האוצרית, לחם חוק שלא ניתן לוותר על טיפול בו. התקציב הוא אחד מאלה, וכחלון ויתר. משק האנרגיה תחת מפץ הגז העצום בשנים האחרונות הוא עוד נושא כזה, ומיותר להזכיר עד כמה כחלון ויתר גם כאן ומשך ידיו ממעורבות. זה לא הפריע לו, אחרי שהעסק נחתם והושלם, להביע דעה נחרצת: "אני חושב שלאזרחי ישראל מגיע יותר והיה אפשר לקבל יותר. כרגע לא קיבלו מספיק". באסה, מה? איך לא שמנו לב.

גם מיסוי, מיותר לציין, הוא נושא ליבה, אבל בבית הספר לאוצר של כחלון אין חובה לעסוק בו. "מע"מ זה מס מרושע, מס עיזבון זה המס הכי צודק, אבל נתניהו מתנגד", הביע אתמול השר את דעתו, והמשיך לדרכו. "אני אפרק מונופולים, הם פוגעים בכלכלה", הבטיח, אבל כל העניין הזה עם חברת החשמל התברר כמסובך נורא, אז מילא.

קודמיו בתפקיד התנפלו על הלשכה כדי לקדם את האג'נדות שהאמינו בהן, להשתמש בברז התקציב כדי להוביל שינויים ורפורמות, לכרות בריתות פוליטיות כדי להשליט את תפיסת עולמם. דווקא כחלון, שרץ בבחירות עם דרישה מפורשת להתמנות לשר אוצר, הגיע למחוז חפצו וגילה שהעסק מלוכלך ודי מתיש וכבר לא כל כך מתחשק לו. אז הוא יסתפק בלומר לנו את דעתו הנחרצת, ומה שיהיה, יהיה. ככה זה בדמוקרטיה.

משה כחלון. האיש שהתיישב על הכיסא הכי משפיע ורב עוצמה במשק, הולך ומוותר על החובה להפעיל את כוחו תמורת הזכות להביע דעות נעימות לאוזן | צילום: אלכס קולומויסקי