אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח איכות החיים של הלמ"ס: לישראלים אכפת ממחירי הדיור יותר מבטחונם אישי צילום: עמית שעל

דו"ח איכות החיים של הלמ"ס: לישראלים אכפת ממחירי הדיור יותר מבטחונם אישי

הלשכה לסטטיסטיקה מפרסמת דו"ח חדש ותקדימי בהיקפו המודד עשרות פרמטרים של איכות החיים הכלכלי-חברתי בישראל, מתעסוקה וחינוך ועד לבריאות ותחושת בטחון ברחוב; באופן מפתיע - 90% מהנשאלים מרוצים מהעבודה שלהם, למרת שרק 60% מרוצים מהשכר ו-49% בלבד מאמינים שחייהם יהיו טובים יותר בעתיד

16.03.2016, 13:00 | מיקי פלד וספי קרופסקי

עד כמה טוב לחיות בישראל ועד כמה אנחנו מרוצים מהחיים פה. זו השאלה שדו"ח חדש ותקדימי בהיקפו שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מנסה לענות עליה, והממצאים שלו הם לכל הפחות מפתיעים. מתוך עשרת הנושאים החשובים ביותר לישראלים הגיע למקום הראשון הפחתת מחירי הדיור, לאחר מכן שיפור מערכת החינוך ובמקום השלישי הבטחת תנאי עבודה טובים. נושאים כמו בטחון אישי מופיעים רק במקום ה-7 ואפילו הרצון למצוא איזון נכון יותר בין עבודה למשפחה מדאיג את הישראלי הממוצע יותר מאשר נושאים כמו פשיעה ותחושת בטחון אישי.

קראו עוד בכלכליסט

בשורה התחתונה הישראלים מצטיירים מהדו"ח כאומה מרוצה למדי. הישראלים מאוד מרוצים מהעבודה שלהם (כמעט 90% מהעובדים, אם כי "רק" 60% מרוצים מהשכר), כל 8 תושבים מתוך עשרה מרוצים מהעיר בה הם גרים, 53% מרוצים ממצבם הכלכלי ובאופן כללי שביעות הרצון של אזרחי ישראל מהחיים בה נושקת לניו זילנד ואוסטרליה.

עם זאת, אותם ישראלים בדיוק שמביעים סיפוק כה גדול מהמצב הנוכחי שלהם מביעים פסימיות גדולה לגבי העתיד – רק 49% מהישראלים מאמינים שחייהם יהיו טובים יותר בעתיד, לא רחוק מממוצע מדינות ה-OECD אבל לא קרוב אפילו לפולין (62%) ומונטנגרו (70%) ובוודאי לא למקומות כמו איסלנד, שוודיה ודנמרק, שם כבר מדברים ב-80% ומעלה.

צורכים יותר ועובדים יותר

חלק גדול מהנתונים על ישראל נאספו על ידי צוות של כמה משרדי ממשלה שערך סקרים וקבוצות מיקוד במשך כמה חודשים ברחבי הארץ במהלך 2014-2015, במסגרת הניסיון להצביע על שורה של פרמטרים שמקבלי ההחלטות צריכים להתייחס אליהם בנוסף למדד המקובל של התוצר על מנת לאמוד את איכות החיים בישראל. לא ברור עד כמה אותם קבועי מדיניות יעשו שימוש בנתונים הללו, אך אין ספק שהתוצאה עצמה של הדוח מרשימה ביותר. זהו הדוח הראשון שמקיף בצורה כל כך סיסטמטית כל כך הרבה תחומי חיים ומאגד מספר גדול של נתונים שביחד מספרים את הסיפור הכלכלי-חברתי של ישראל.

עוד לפני הנתונים האיכותיים, אחד המספרים ה"כמותיים" בדו"ח מראה את הגידול ברמת החיים הכלכלית בישראל מתחילת המאה. הצריכה לנפש – סך כל הסחורות והשירותים שנצרכים בישראל על ידי אנשים פרטיים – עלתה בתקופה של 2000-2014 בלא פחות מ-121% והגיעה לכמעט 90 אלף שקל בשנה. עם זאת, לישראל יש עדיין לא מעט לעבור כדי להגיע לרמה המקובלת במדינות המפותחות, שכן הצריכה אצלנו עדיין רחוקה בכ-20% מהממוצע של מדינות ה-OECD (בהתחשבות בכח הקנייה של המטבע המקומי) והיא רק קצת יותר ממחצית מזו של אזרחי ארה"ב. כלומר אנחנו צורכים יותר אוכל, מכשירי חשמל, טלפונים ניידים ואינטרנט, יותר בגדים, מכוניות וטיסות לחו"ל, אבל כל זה רק הביא אותנו לרמה החומרית של ספרד ואיטליה.

הנושא החשוב השני עבור הישראלים - חינוך
הנושא החשוב השני עבור הישראלים - חינוך צילום: גדי קבלו

אולם לא כולם נהנו בצורה שווה מהגאות היחסית הזו. מי שנשאר מאחור הם קודם כל הערבים, שגם כך הפער הכלכלי בינם לבין האוכלוסיה היהודית היה גדול. בסוף כל הצטברות העושר הזו נותר משק הבית הערבי בפער של 60% בהכנסה לנפש נטו מעבודה לעומת המשפחה היהודית. הסיבה העיקרית לפער היא השיעור הנמוך יחסית של נשים ערביות שיוצאות לעבוד – אם מסיבות תרבותיות ואם מסיבות של חוסר השכלה, חוסר נגישות או פשוט קושי במציאות עבודה. נכון לשנה שעברה שיעור התעסוקה של נשים ערביות עומד על 32%, לעומת יותר מכפול בקרב נשים יהודיות. אז הפער הוא גדול, אבל מצטמק. לפני חמש שנים רק 23% מהנשים הערביות עבדו בעבודה כלשהי, וניתן להניח שהמגמה הזו תימשך ותעזור לצמצם את הפערים הכלכליים בין המגזר היהודי לערבי.

העלייה בשיעורי התעסוקה במשק – גם של גברים חרדים – היתה בין הסיבות העיקריות לצמצום הקטן בפערים החברתיים. זה לא אומר שמצבה היחסי של ישראל השתפר לעומת מדינות המערב, ואנחנו עדיין אחת המדינות המובילות במערב בשיעורי אי השיוויון והפערים החברתיים, אבל יש מגמה של צמצום. מדד ג'יני, שמודד את אי השיוויון הכלכלי (0 מייצג שיוויון מוחלט ו-1 אי שיוויון מוחלט) ירד מ-0.371 בשנת 2008, רגע לפני המשבר הכלכלי ל-0.37, הבדל כמעט זעום אך כזה שמראה על שינוי מגמה ברור לאחר עלייה מתמדת באי השיוויון עד אז.

אתר בנייה (ארכיון). הדיור הוא הנושא המשפיע ביותר על איכות החיים לפי הסקר, צילום: אלעד גרשגורן אתר בנייה (ארכיון). הדיור הוא הנושא המשפיע ביותר על איכות החיים לפי הסקר | צילום: אלעד גרשגורן אתר בנייה (ארכיון). הדיור הוא הנושא המשפיע ביותר על איכות החיים לפי הסקר, צילום: אלעד גרשגורן

 

מרגישים בטוח ברחוב

ככלל, תעסוקה הוא התחום החזק של המשק הישראלי בשנים האחרונות. למרות המשבר הכלכלי יותר ויותר ישראלים שלא עבדו בעבר יוצאים לעבוד או מחפשים עבודה באופן פעיל. שיעור התעסוקה בישראל עלה מכ-49% בשנת 2000 ל-61% כיום ושם את ישראל במקום אחד עם מדינות כמו קנדה, אוסטרליה והולנד. באותו הזמן קטן מעט גם מספרם ושיעורם של המועסקים חלקית שלא מרצון, או יותר נכון מועסקות חלקית שלא מרצון – שכן שני שליש מהם הן נשים. אלו הן נשים שמחפשות עבודה במשרה מלאה ורוצות לעבודה במשרה מלאה אך לא מוצאות עבודה כזו. שיעור המועסקות במשרה חלקית שלא מרצון עמד בשנת 2000 עד 3.6% מכלל המועסקים וירד בשמונה עשיריות האחוז ל-2.8% בסוף השנה שעברה. אך גם כאן יש הבדל ניכר בין יהודיות לערביות, כאשר השיעור של האחרונות שמועסקות חלקית שלא מרצון יותר מפי 3 מזה של היהודיות ועמד על כ-14%.

בדו"ח מוצגים גם לא מעט נתונים לא כלכליים, שהבולט מביניהם הוא תחושת הביטחון האישי הגבוהה יחסית שמדווחים עליה תושבי ישראל. 73% מהישראלים חשים ביטחון להסתובב ברחוב בשעות הלילה, שיעור דומה לממוצע מדינות אירופה. על השאלה הזו השיבו בחיוב רק 63% מהנשים לעומת 84% מהגברים. מבין הערים הגדולות, אשדוד מתבררת כלא נעימה יחסית לשיטוט לילי, כאשר רק 61% מתושביה אמרו כי הם מרגישים בטוחים להסתובב ברחובות בלילה, לעומת 78% בראשון לציון ו-75% בתל אביב.

מעשנים פחות ומתקשים במתמטיקה

שני נתונים מעודדים במיוחד בחלק שבודק את איכות הבריאות של הישראלים. הראשון הוא ירידה בתמותת תינוקות (3 ל-1,000 לידות ב-2014 לעומת 5.5 ב-2000) ועלייה בתוחלת החיים (84.1 לנשים ו-80.3 לגברים ב-2014, מקום 7 בין מדינות ה-OECD). אך לא פחות מעניין מכך, אם לא יותר, הם נתונים המפורסמים בדו"ח הנוגעים לסוגיות בריאותיות שצוברות פופולאריות בשנים האחרונות – עישון, עודף משקל בקרב ילדים ודיכאון.

הדו"ח מצביע על ירידה בעישון בישראל וגם ביחס למדינות ה-OECD מצבנו טוב: 16.2% מהישראלים מעשנים - יותר מ-3% פחות מהממוצע (19.7%) בקרב המדינות המפותחות. גברים מעשנים יותר מנשים, במגזר הערבי מעשנים יותר מאשר במגזר היהודי, וקבוצת הגילאים 45 עד 64 מעשנת יותר מקבוצות גילאים אחרות (מעל גיל 21).

בדו"ח מצוין כי 21% מתלמידי כיתות א' ו-30% מתלמידי כיתות ז' סבלו מעודף משקל ב-2014, נתון דומה לשנים 2011-2013. סך הכל, 27% מתלמידי בתי הספר בישראל סבלו מעודף משקל ב-2012. בכל הקשור לדכאון, אחד מכל שלושה בני 20 ומעלה דיווח כי חש דיכאון לעיתים קרובות או מדי פעם, כאשר השיעור הזה נע בין 495 במגזר הערבי לבין 30% מהמגזר היהודי. בין המינים נרשם גם כן הבדל גדול יחסית כאשר 40% מהנשים חשו דיכאון לעיתים קרובות או מדי פעם לעומת 275 מהגברים.

בעוד חלקים גדולים בדו"ח יכולים לגרום לעידוד לגבי המצב בישראל, פרק החינוך עושה את ההיפך. כך לדוגמה ישראל מגיעה שנייה מבין מדינות ה-OECD בשיעור המתקשים במתמטיקה במסגרת המבחן הבינלאומי שעורך הארגון בין תלמידי בתי הספר במדינות החברות בו. 34% מתלמידי ישראל שנבחנו במבחן פיז"ה התקשו בו, וכל שנותר הוא להתנחם בכך שבמקום הראשון בקושי ניצבים תלמידי מקסיקו עם 55% מתקשים. ממוצע ה-OECD עומד על 23% מתקשים. בצד החיובי, נרשם שיפור מאז המבחן שנערך ב-2006, אז שיעור המתקשים עמד על 42%. גם שיעור המצטיינים עלה בשלושה אחוזים לאחר שעמד על 6% בלבד לפני עשור.

הדו"ח מצביע על עלייה בשיעור בעלי השכלה על-תיכונית וגבוהה מקרב בני 30 ומעלה בישראל. בעוד שב-2001 הוא היה 44%, ב-2014 הוא ניצב על 54.1% - עלייה של כ-10%. עם זאת, בדוח אין התייחסות כוללת לפערים ברמת החינוך על פי הרקע הכלכלי-חברתי של התלמיד בישראל ועל פי המגזר אליו משתייך התלמיד. נתוני משרד החינוך מראים באופן חד משמעי על פערים כאלו. לדוגמה על פי מבחני המיצ"ב של משרד החינוך שפורסמו בשנה שעברנה הציון הממוצע במתמטיקה של תלמיד מרקע כלכלי חזק היה גבוה ב-11% בממוצע יותר מאשר בקרב תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש.

תגיות