רמת גן וראשל"צ הן הערים האהובות על תושביהן; ירושלים ואשקלון בתחתית

הזינוק במחירי הדיור מאז 2007 הגדילו את הוצאות הדיור בקרב רוב המשפחות בישראל, אבל לא בכולן באופן שווה, כך עולה מדו"ח איכות החיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמתפרסם היום (ד') כך לדוגמה בעוד שבקרב המשפחות שחיות בעשירון התחתון, כל משפחה שנייה הוציאה יותר מ-30% מהכנסתה נטו על דיור – בין אם בתשלום משכנתא ובין אם בשכר דירה – בקרב המשפחות של העשירון העליון, כל משפחה שביעית מוציאה מעל ל-30%.

באופן שעשוי להיראות מפתיע, נתוני הלמ"ס מראים שדווקא בעשירון השביעי, שנחשב לאמצע של מעמד הביניים, נרשמה מגמת ירידה בעשור האחרון בשיעור המשפחות שכמעט שליש מהכנסתם יוצאת על דיור. בשנת 2013 שיעור המשפחות הללו עמד על 25.6% לעומת 31.7% בסקר שנערך בשנת 2004. בסיכומו של ממוצע ארצי, במשך השנים האחרונות ההוצאות על דיור מההכנסה הפנויה לא הגדילו את שיעור המשפחות שהוציאו מעל ל-30% מהכנסתם, וזה עמד פחות או יותר על שליש מהמשפחות בארץ. סיבה אפשרית לכך היא שההכנסה הפנויה עלתה בשיעור מעט גבוה יותר מההוצאה לדיור ולכן לא חל שינוי יחסי בהוצאה על דיור בקרב משקי הבית. לדוגמה, העלאת שכר המינימום ומס הכנסה שלילי הגדיל את ההכנסות בקרב משפחות בעשירונים התחתונים, יחד עם העלייה בשיעורי התעסוקה בעשירונים הללו. סיבה אפשרית נוספת היא פשוטה יותר – הישראלים פשוט בחרו מראש לצמצם באופן דרמטי את הוצאות הדיור, אם זה באמצעות מגורים עם ההורים גם לאחר החתונה, שכירת או קניית דירה קטנה בשאיפה לשיפור דיור בעוד כמה שנים וכדומה. סיבה זו יכולה להסביר את צפיפות הדיור הגבוהה יחסית בישראל, של 0.89 נפשות לחדר, לעומת כ-0.65 במוצע מדינות ה-OECD, והתמתנות הירידה בצפיפות הדיור בשנים האחרונות.

ראשון לציון. העיר הכי נקייה בעיני תושביה והשנייה הכי אהובה | צילום: אוראל כהן

הישראלים אוהבים את השכונה שלהם

אחד הנתונים המעניינים בדו"ח הוא שביעות הרצון ממיקום הדירה כחלק מתפיסת איכות החיים הסובייקטיבית ותפיסת הרווחה של הישראלים, וזו מסתמנת כטובה במיוחד. מהנתונים עולה כי 83% מכלל האוכלוסייה מרוצים מאזור המגורים שבו הם מתגוררים, בקרב הערים הגדולות המונות 100 אלף תושבים או יותר, מובילה רמת גן במדד שביעות הרצון מאזור המגורים עם 93%, כשאחריה ממקומות ראשון לציון, תל אביב-יפו ובני ברק עם 89%, 88% ו-87% בהתאמה. לעומת יישוביי המרכז שמאופיינים בביקושים גבוהים לדירות, הערים שסוגרות את הרשימה לא שייכות לאזור חיוג 03, כשירושלים ממוקמת אחרונה עם 75% בלבד וקצת מעליה נמצאות אשקלון ובאר שבע. בפילוח לפי מגזרים עולה כי יהודים מרוצים יותר מאזור המגורים שלהם (86%) מערבים (73%).

בנוסף לכך עולה כי תושבי אזור המרכז מרוצים גם מהדירה שבה הם מתגוררים, כשבני ברק מובילה עם שיעור 94% ממשקי הבית. תל אביב-יפו, ראשון לציון, רחובות ורמת גן סוגרות את החמישיה הראשונה עם שיעור של 89% במדד שביעות הרצון מהדירה. בעוד שהממוצע הארצי עומד על 84%, תושבי ירושלים סוגרים אף את רשימה זו עם 77% בלבד שדיווחו שהם מרוצים מהדירה שבה הם מתגוררים.

כבר מזמן הציבור בישראל אינו רואה בדירה כמוצר צריכה המספק קורת גג בלבד, אלא מסתכל עליה גם כמוצר השקעה לטווח ארוך וגם כסוג של ביטוח במקרה שייקלע למצוקה כלכלית ולכן יותר ישראלים מעוניינים בבעלות על דירה מאשר לגור בדירה שכורה. גם בנתוני הלמ"ס הנושא משתקף בכך ששיעור המחזיקים בדירה בבעלותם שדיווחו שהם מרוצים מהדירה ומסביבתה גבוה יותר באופן ניכר ועומד על 89%, לעומת שיעור השוכרים דירה שדיווחו שהם מרוצים מהדירה ומאזור המגורים שלהם שעמד על 74% בלבד.

כשנשאלו משקי הבית בנוגע לשביעות רצונם מאיכות התחבורה הציבורית והיכולת לנוע במרחב באזור המגורים עולה כי מבין 14 הערים הגדולות (שמונות 100 אלף תושבים ויותר), שיעור המרוצים הגבוה ביותר נמצא בבת ים (65%) והנמוך ביותר בירושלים (38%). אגב, ירושלים היא העיר הגדולה היחידה שממוקמת מתחת לשיעור הממוצע הארצי (40%) ומכך ניתן להסיק שאיכות התחבורה הציבורית בערים הקטנות ירודה ותושביהם לא מקבלים מענה מספק מצד המדינה בנושא. הטענה מקבלת תוקף נוסף כאשר 30% מאלו שענו על הסקר ציינו כי הם לא היו מרוצים (המדד הנמוך ביותר בסקאלה) משירותי התחבורה הציבורית באזור מגוריהם.

נקודת אור שניתן למצוא בסעיף הדיור והתשתיות נוגעת לטיפול המתמשך בבעיית טיהור השפכים ובאוכלוסייה שאינה מחוברת לטיפול בשפכים. בשנת 2014 אחוז האוכלוסייה שלא היה מחובר לשפכים עמד על 2.2% (כ-180 אלף תושבים), לעומת 7.7% בשנת 2000 (כ-485 אלף תושבים), כמרביתם הם אוכלוסייה המתגוררת בישובים הבדואיים הלא מוכרים ותושבי מזרח ירושלים. עוד עולה כי איכות הטיפול בטיהור השפכים גם עולה עם השנים, כאשר אחוז האוכלוסייה המחוברת למערכת טיפול שלישוני עלה מ-33.6% בשנת 2000 ל51.7% בשנת 2014. מערכת טיפול שלישוני היא כזו שהופכת שפכים לכך שיהיה שניתן להשתמש בהם לצורך השקיית גידולים חקלאיים או לטובת השקייה מעל אקוויפרים מבלי חשש לבריאות הציבור או זיהום האקוויפר.