אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך מודדים מרחק לכוכבים?

איך מודדים מרחק לכוכבים?

בלדד היקר, איך מודדים מרחק לגרמי שמים הרחוקים מאיתנו שנות אור? רן

17.03.2016, 09:12 | בלדד השוחי

רן היקר,

 

זו שאלה נהדרת, כי היא ממחישה את הקסם של השיטה המדעית. את היכולת להשתמש ברמזים דקים מן הדקים כדי לקבל תמונה שימושית ומדויקת של דברים שנמצאים, לכאורה, רחוק מעבר לתפיסה שלנו.

הפטנט הראשון למדידת מרחקים נקרא "היסט". אתה מוזמן לנסות: עצום עין אחת, הושט יד אחת קדימה וזקוף אצבע אחת מעלה. את האצבע של היד האחרת זקוף בערך באמצע המרחק, כך שהיא מסתירה את האצבע הרחוקה יותר. עכשיו, בלי להזיז את האצבעות, עצום את העין הפקוחה ופקח את העצומה. אתה רואה איך האצבע הקרובה כאילו זזה הצידה?

דבר דומה קורה לכוכבים. פעם בשישה חודשים כדור־הארץ משלים חצי הקפה סביב השמש – בערך 300 מיליון קילומטרים מצד לצד – וזה מאפשר לנו להביט על היקום מזוויות שונות. כשזה קורה הכוכבים הקרובים "זזים" יותר מהרחוקים, ואם מודדים את ההיסט אפשר, בחישוב גיאומטרי פשוט, לקבל את המרחק.

המרחק לכוכבים , איור: ערן מנדל המרחק לכוכבים | איור: ערן מנדל המרחק לכוכבים , איור: ערן מנדל

הצרה היא שההיסט קטן ככל שהמרחק גדל, ואפילו הכוכבים הקרובים ביותר אלינו נורא רחוקים, אז במשך רוב ההיסטוריה מדענים פשוט לא הצליחו להבחין בהיסט שלהם. רק לקראת אמצע המאה הי"ט הצליח האסטרונום פרידריך בסל למדוד לראשונה היסט של כוכב קרוב יחסית, שנקרא על שמו, ולחשב את המרחק שלו: 11.4 שנות אור. ואפילו כיום, עם הטלסקופים המשוכללים ביותר, אי אפשר למדוד ככה מרחקים הגדולים מבערך 300 שנות אור.

וכאן נכנסת לתמונה הנרייטה ליוויט, אחת הדמויות החשובות ביותר באסטרונומיה המודרנית. היא פעלה לקראת סוף המאה הי"ט, ובאותה תקופה לא הרשו לנשים להפעיל מעבדות, אז ליוויט עבדה בהתנדבות (ואחר כך סתם בשכר נמוך) אצל מדען בשם פיקרינג, שהיה מעסיק סדרתי של נשים בעיבוד צילומי טלסקופ.

בעודה חוקרת סוג של כוכבים שמשנים את בהירותם במחזור קבוע, היא הבחינה במשהו חשוב: ככל שהכוכבים האלה בהירים יותר כך מחזור השינוי שלהם מהיר יותר. הטלסקופ מראה לנו רק מה הבהירות הנצפית של כוכבים, וזו דועכת עם המרחק, אבל התגלית של ליוויט מאפשרת לחשב את הבהירות האמיתית של כוכב, וההפרש בינה לבין הבהירות הנצפית נותן לנו את המרחק.

לקח בערך עשור (שבמהלכו אדווין האבל נשען על תגליתה כדי להוכיח שיש עוד גלקסיות מלבד שביל החלב) לפני שמישהו ניסה להציע את מועמדותה לפרס נובל ולגלות שהיא מתה בינתיים ממחלה, בגיל 53. ועד היום אנחנו משתמשים בקונץ שלה. למדנו לזהות סוגי כוכבים שונים, לחשב את הבהירות האמיתית שלהם ולהסיק את המרחק. די מבריק, בשביל מדענית שלא הורשתה להפעיל טלסקופ.

תגיות

6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
קצת סדר: סופרנובות מסוג IA והסטה לאדום
ראשית, צודק נועם (תגובה 2). סופרנובות מסוג IA הן ה"נר הסטנדרטי" לגילוי המרחק של גלקסיות רחוקות מאוד. מכיוון שנמצא (ע"י האבל) שיש קורלציה בין המרחק של גלקסיה מאיתנו ובין המהירות שבה היא מתרחקת מאיתנו (הנמדדת באמצעות ההיסט לאדום שלה), דבר זה הביא ללידת תיאורית "המפץ הגדול". כעת ניתן להעריך את המרחק של גלקסיות שבהן עדיין לא התפוצצה סופרנובה מסוג IA באמצעות ההיסט לאדום שלה, והכיול שהושג כבר באמצעות כל הגלקסיות האחרות שבהן כן התפוצצה סופרנובה כזו, וזה עונה על תהייתו של זאב "מתגובה 3).
אחד  |  18.03.16
2.
יש עוד רמה מעל זה
גם כוכבים בעלי בהירות משתנה לא נותנים לנו את המרחק לגלקסיות רחוקות, הם פשוט לא מספיק בהירים. (בעברית, הם קטנים מדי כדי שנוכל לראות אותם בתוך גלקסיה רחוקה). כדי למדוד מרחקים גדולים יותר מתבססים על סוג מסויים של כוכבים מתפוצצים (סופרנובות מטיפוס IA). מצפייה בסופרנובות אלו (וספציפית מבחינת האופן בו האור מהן דועך לאורך זמן) אנחנו יכולים להגיד בדיוק די גבוה מה הייתה עוצמתם ומה מרחקם מאיתנו. בגלל שסופרנובות בהירות בכמה סדרי גודל מכוכבים רגילים, ניתן להשמש בשיטה זו לחישוב מרחקים בטווחים גדולים.
נועם , תל אביב  |  17.03.16
לכל התגובות