נקמתו של סנודן: פתאום כולם מדברים על הצפנה

פתאום לא מעט אנשים מדברים על הצפנה: תוכניות חדשות, בידור וסאטירה (ג'ון אוליבר, למשל), עיתונים ואתרים, פודקאסטים ופוסטים בפייסבוק. הנושא שעד לפני זמן לא רב נחשב לאפרורי, מורכב ומשעמם הפך לאחת הסוגיות החמות בסביבה. פתאום המשתמשים לומדים שהאייפון החדש כנראה מוצפן, אבל רוב מכשירי האנדרואיד לא; השיחות בווטסאפ מוצפנות, וזה מעצבן את המשטרה.

הניצוץ שהצית את השריפה הוא העימות של אפל עם משרד המשפטים האמריקאי, בעקבות צו בית משפט שמורה לה לסייע ל־FBI לחדור לאייפון של המחבל מפיגוע הירי בסן ברנרדינו. המידע על המכשיר מוצפן כך שאפילו אפל לא יכולה לגשת אליו, והצו שנגדו אפל פועלת מורה לה ליצור גרסה של מערכת ההפעלה שמאפשרת פריצה. כעת גם פייסבוק נדרשת לסוגיה: רשויות החוק בארצות הברית ובברזיל מבקשות לצוטט לשיחות בווטסאפ, והנושא נמצא בדיונים משפטיים ואף הביא למעצרו של נציגה בדרום אמריקה.

אם בעבר היתה ההצפנה שקופה וכרוכה בפגיעה בביצועים במכשירי מובייל, כיום נפתרה הבעיה הטכנית וחברות הטכנולוגיה נתונות ללחץ ציבורי | איור: יונתן פופר

אלא שההתלקחות הזאת לא באמת פתאומית. היא הגיעה בדיוק בשלב שבו יישומי הצפנה יכולים להיכנס למיינסטרים הן מבחינה טכנית והן מבחינת העניין הציבורי בהם. לחלק השני במשוואה אחראי גורם מרכזי אחד: איש ה־NSA לשעבר אדוארד סנודן.

ההצפנה הדיגיטלית קיימת כבר עשרות שנים, ובין היתר היא מאפשרת לאתרים לאבטח פרטי תשלום ומידע רגיש אחר. אך עד התקופה האחרונה משך התחום בעלי עניין מעטים, ומבחינת המשתמשים הוא היה שקוף. גם האפליקציות והמכשירים המוצפנים היו מעטים יחסית עד לא מכבר, בייחוד במובייל. למרות כל יתרונותיה, הצפנה מלאה בסמארטפונים ובטאבלטים היתה כרוכה בעבר בפגיעה קיצונית בביצועים.

ג'ון אוליבר. גם הוא דיבר השבוע על הצפנה | צילום: איי פי

אלא שבשנתיים האחרונות, עם ירידת מחירי הרכיבים והגעתם של מכשירים חזקים יותר לשוק, הבעיה הטכנית כבר אינה רלבנטית. כיום כמעט כל סמארטפון חדש שיוצא לשוק מסוגל לתמוך ביכולות הצפנה מלאות. אפל עושה זאת באייפון, גוגל מצפינה את הנקסוס ומתחילה לחייב גם יצרניות אנדרואיד לעשות זאת. אך ספק אם הן היו משקיעות בכך, ואם היתה אמזון נסוגה מכוונתה להסיר את ההצפנה מהקינדל פייר, אילולא הן היו נתונות ללחץ ציבורי גדול.

לפני שהחל סנודן לחשוף את מסמכי ה־NSA לפני כשלוש שנים, היה קשה להסביר את הצורך בהצפנה ברוב המכשירים והיישומים. משתמשים מהשורה אולי הבינו שהדבר ימנע מגורמים זרים גישה למידע שלהם, אבל התקשו להבין מדוע ירצה מישהו לקרוא את ההתכתבויות עם הבוס או לראות את התמונות מהחופשה בפריז. אחרי הכל, מה יש להם להסתיר? ואז, בשורת פרסומים שנמשכת עד היום, נחשף הריגול המקוון האדיר של ה־NSA ושותפותיה. זעם רב הופנה כלפי הממשל האמריקאי, אך גם כלפי חברות כמו גוגל, אפל, מיקרוסופט ופייסבוק שסייעו לעקוב אחרי לקוחותיהן. לא רק המשתמשים כעסו, אלא גם ממשלות באירופה שדרשו הסברים מהחברות והחלו להקשות על שיתוף הפעולה בינן ובין הביון האמריקאי.

חברות הטכנולוגיה הבינו שהן נמצאות בצומת דרכים. הן יכולות להיתפס כסוכנות החשאיות של ממשלת ארצות הברית מעתה והלאה ולהסתכן בפגיעה של ממש בפעילותן הבינלאומית, או למצב את עצמן כמחויבות להגנה על הפרטיות. הצפנת מידע באופן שלא יאפשר לחברות עצמן לגשת אליו, וכך לא יוכל לסייע ל־NSA או לכל סוכנות אחרת, היתה הפתרון המתבקש. תהליכים אלה הגיעו לנקודת רתיחה בתיק אפל, שהממשל האמריקאי מקווה שניצחון בו יהיה תקדים שיאפשר להציב ליצרנית האייפון ולחברות אחרות דרישות דומות בתיקים אחרים שעדיין תלויים (ויש עשרות ואולי אפילו מאות כאלה). ההד הציבורי הרחב שהתיק הזה מקבל, הדיון הבלתי פוסק בו והתמיכה הרחבה שאפל זוכה לה בעמק הסיליקון, כולל מצד יריבותיה המרות ביותר — כל אלה לא היו מתרחשים אילולא הצית סנודן את העניין הציבורי והתקשורתי בהצפנה ובחשיבותה.

כשראיינתי חושף מסמכים מפורסם אחר, ג'וליאן אסאנג', בעת האחרונה, הוא התקשה להצביע על שינוי ציבורי מהותי שהובילו החשיפות השונות שפרסם בוויקיליקס. סנודן, כמו אסאנג', שילם מחיר ציבורי כבד ונמצא בגלות דה־פקטו. שלא כמו אסאנג', היום הוא יכול לשבת בדירת המסתור שלו במוסקבה (כנראה), ולראות את השינוי הציבורי, הפוליטי, הטכנולוגי והתרבותי שיצר. טוב כמעט כמו לחזור הביתה.