ועדות התכנון גובות אגרות שלא מופיעות בחוק

אזרחים רבים שפנו לוועדת התכנון והבנייה כדי לקבל היתר לבנות בית, להרחיב חדר או לבנות פרגולה בחצר נדרשו לשלם - וגם שילמו - את האגרה בעלת השם המשעשע "אגרת תיק ורוד".

האגרה הזאת קרויה כך בשל צבע התיק שבו תויקה הבקשה שלהם לוועדה, והיא נעה בין 22 ל־36 שקל - תלוי ביישוב וגם, לא צחוק, באיכות הכריכה של התיק. בדיקת "כלכליסט" מגלה שהאגרה הזאת, כמו רבות אחרות, כלל אינה מופיעה בחוק התכנון והבנייה, וגם לא במחשבון המחייב שמפרסם מינהל התכנון והבנייה באתר האינטרנט שלו, ולמעשה נראה שלוועדות התכנון אין סמכות לדרוש את התשלום הזה.

אם הבלגן השורר בתעריפי ועדות התכנון והבנייה הפרוסות בארץ מלמד משהו על יכולת התכנון הממשלתית, נראה שיש סיבה טובה לדאגה. בדיקת "כלכליסט" חושפת שוועדות מקומיות ומרחביות רבות עושות דין לעצמן ופועלות בניגוד לחוק התכנון והבנייה: ממציאות אגרות שאינן מופיעות בחוק או קובעות תעריפים שרירותיים הגבוהים משקבוע במחשבון הרשמי. כך, למשל, בקשה לחידוש היתר שעולה 3 שקלים למ"ר בוועדה אחת, עולה 300 שקל למ"ר בוועדה אחרת - מה שהופך בבנייה משמעותית לפערים של אלפי שקלים כבר בשלב תשלומי האגרות.

מרבית הערים הגדולות שנבדקו - ובהן ירושלים, תל אביב ופתח תקווה - נצמדות למחשבון הממשלתי. אולם הרחק מהעין הציבורית וממוקדי העניין, ודווקא כאשר הממשלה מנסה לקדם בנייה מחוץ לאזורי הביקוש, להיאבק במשבר הדיור ולהוריד את יוקר המחיה, מתברר שוועדות רבות באזורים כפריים ובפריפריה מנצלות את העובדה שהפונים לא מודעים לתעריף האחיד, וקובעות באופן עצמאי תעריפים גבוהים בהרבה מזה שקבע משרד האוצר באמצעות מינהל התכנון. וכך, במקום להיות מודל להסדרה התחום פרוץ לגמרי, וועדות התכנון והבנייה מנצלות את מעמדן המונופוליסטי כדי לגבות מהתושבים סכומים שרירותיים.

פערים תהומיים

ועדת תכנון ובנייה מקומית היא הערכאה התכנונית הנמוכה ביותר. ביישובים גדולים ובינוניים המועצה המקומית הנבחרת מכהנת גם כוועדת התכנון, בעוד יישובים קטנים מאוגדים בוועדת תכנון ובנייה מרחבית. הוועדות עוסקות בעיקר במתן היתרי בנייה והיתרי אכלוס, ובניהול המידע התכנוני לגבי החלקות שנמצאות בשטח השיפוט שלהן.

ניתוח האגרות נערך בסיועו של עו"ד קייס נאסר, מומחה לדיני תכנון ובנייה, שריכז את התעריפים הנהוגים בעשרות ועדות מקומיות ומרחביות. הממצא העיקרי שעולה מהנתונים הוא ההבדלים בין התעריפים של ועדות שונות ובינן לבין התעריפון הרשמי. כך, למשל, על פי המחשבון של מינהל התכנון, בקשה להיתר עבור עבודה מצומצמת - עבודה בבניין קיים שלא משנה את היסודות - צריכה לעלות 60.4 שקל. מרבית הוועדות שנבדקו גובות את הסכום הנקוב, ולפעמים אפילו שקל־שניים פחות. אולם הוועדה המקומית דרום השרון - שכוללת 31 קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים ובהם כפר סירקין, צור יצחק, שדה ורבורג, גן חיים, נחשונים ורמת הכובש - דורשת עבור ההיתר אגרה של 299.35 שקל.

מינהל התכנון קבע שאגרה עבור בקשה לדיון חוזר על החלטת הוועדה תעלה 302 שקל. בוועדה המרחבית גליל מרכזי - שכוללת את היישובים הדרוזיים ג'וליס, ירכא, כפר יאסיף, אבו סנאן וג'דידה מכר - המחיר נמוך יותר: 102 שקל. בוועדה המרחבית גליל מזרחי - שכוללת בין השאר את יבנאל, כפר תבור, מגדל, דבורייה, טורען ועילבון - המחיר הוא 122 שקל. אולם בוועדה המרחבית קסם שכוללת את כפר קאסם, ג'לג'וליה וכפר ברא התעריף הוא 478 שקל: 58% יותר מהתעריף החוקי.

מנגד, הוועדה המרחבית קסם גובה רק 3 שקלים למ"ר עבור בקשה לחידוש היתר, בעוד בגליל המרכזי ובוועדה המרחבית מעלה נפתלי (הכוללת בין השאר את מעיליא, פסוטה ובית ג'אן) התעריף הוא 121 שקל למ"ר. השיאנית היא הוועדה המרחבית שפלת הגליל שכוללת את טמרה, כאבול ושעב וגובה 301 שקל עבור אותה פעולה למ"ר.

חידושים והמצאות

עו"ד נאסר מציין כי מרבית החריגות מופיעות בסעיפים פחות פופולריים ופחות מפוקחים. כך, למשל, לפי החוק, בקשה להקמת גדר חקלאית פטורה מכל אגרה. אולם לא מעט ועדות מרחביות ובהן מעלה נפתלי, גליל מרכזי ובית הכרם (הכוללת בין השאר את דיר אל־אסד, מג'ד אל־כרום וראמה) גובות 5 אגורות למטר.

מעבר לפערים הגדולים, לעתים הוועדות גובות תשלום עבור שירותים שכלל לא מוגדרים בחוק התכנון והבנייה ולא מופיעים במחשבון הרשמי - סעיפים שהם פרי המצאה של הוועדות. כזאת היא אגרת התיק הוורוד, שהוועדה המרחבית מעלה נפתלי והוועדה המקומית מעלות תרשיחא גובות עבורה 25 שקל, ואילו שפלת הגליל דורשת 36 שקל. הוועדה בשפלת הגליל גובה עבור כריכת הבקשה בניילון (למינציה) 22 שקל נוספים.

ועדות רבות גובות סכום לא מבוטל עבור קבלת המסמכים הנדרשים לצורך העברת בעלות בטאבו. הוועדה בדרום השרון דורשת מהתושב 119 שקל, מעלה נפתלי 200 שקל וקסם 298 שקל. גם סעיף זה אינו מופיע בחוק התכנון והבנייה ובמחשבון, אך במשרד האוצר גורסים כי לפי פקודת העיריות יש לוועדות סמכות לגבות את הסכומים אלה.

תופעה נוספת שעליה מצביע נאסר היא שוועדות אחדות כלל לא מפרסמות את התעריפים החריגים - וגם אלו שאינן חורגות לא טורחות להפנות את התושבים למחשבון הרשמי באתר מינהל התכנון. "הגישה הזאת עובדת כנגד האזרח, ומאפשרת לוועדות להתעמר בו ולגבות ממנו סכומים שרירותיים", הוא אומר.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "ככל שיימצאו פערים לא סבירים, הנושא ייבחן ויטופל על ידי מינהל התכנון".